רוב הדמויות (אני נמנע במודע מ”הגיבורים”) בסיפורי יזהר הם גברים. נשים קיימות, אם קיימות, בהרהורי אותם גברים, אך כמעט לא כדמויות פעילות. כבר מהסיפורים הראשונים שלו יופיעו “זלמנים” – דהיינו לא־צברים – בסיפוריו. הם סמכותיים ובני סמכא, חסונים ונטולי לבטים. הם אינם מזן “הצבר”, אותה חיה צעירה ויפה, רעבתנית ואנוכית, נוסח ישראל אחיו או רענן […]

“אנשים אינם נכספים לראות בסיפור אלא את אגדת–חייהם הבהירה. […] שהמעשים החיוביים והמבטיחים גאווה יובלטו ויאורגנו לשלמות גדולה, טובה ומיטיבה. ותקום אז מצבת–זכרון לתפארת. […] ופתאום מגיח מישהו ומעז ללכלך בשוליה, כשבידיו סיפור–מעשה כביכול, שולי ומרושﬠ כאחד. מייד הופך הלז להיות עוכר–ישראל, משמיץ מלחמות–היהודים, ותומך ברשעים שבשונאיהם. כמובן שאין סובלים לכלכן כזה והכול מוחים כנגדו […]