באמבטיה לדרום-מערב (7).

פורסם על ידי lulisml בתאריך 5 במרץ 2012 ב-אמבטיה | 2 תגובות

כיום מורידים מפות מגוגל או משתמשים ב GPS, אבל באביב 82 עוד לא היו קיימים לא זה ולא זה. הנסיון לימד אותנו כי באותם הימים הדרך הטובה ביותר להתמצא בדרכי מדינה בארה”ב היה להיכנס לתחנת הדלק הראשונה שנקרית על דרכנו אחרי חציית הגבול, ולקנות מפה של אותה מדינה. זאת בנוסף על מפות ה AAA שבהן דאגנו להצטייד תמיד לפני שיצאנו לדרך. על המפות הללו מצויינות תמיד “דרכי הנוף” המתאימות לטיולים, וזאת על ידי קיווקוו בצד נתיב הכביש.

מטרתנו עכשיו היה האתר הנקרא דינוזאור, ושבו נמצאו שפע מעצמות הזוחלים הענקיים ההם. הנתיב המקווקוו המוליך אל האתר יצא מגבולות יוטה מזרחה, ונכנס לקולורדו השכנה, ומשם המשיך בקו פתלתול צפונה, ואף חצה את הגבול אל וויומינג הצפונית, ארץ הרי הרוקי ופרק ילוסטון הידוע. וזה הרגע להכיר באמת העצובה שאי אפשר, פשוט אין סיכוי, לבקר ולהכיר את כל הפרקים, את כל שכיות החמדה, את כל המקומות המעניינים בארה”ב. ימי חיי אדם לא יספיקו לכך. יש להכיר בענווה במגבלות כוחנו ולבחור, וכל בחירה היא גם ויתור על אפשרויות נוספות. בחרנו בדינוזאור.

עד מהרה התברר כי הדרך הנופית בקולורדו היא דרך צדדית ומשובשת למדי. יתכן שעבר עליה שיטפון, ויתכן שהיא היתה דרך זמנית תוך כדי שדרך חדשה נסללת. כך או כך, כעבור כשעה של טלטולים הגענו אל הדבר הבא:

גשר על הנהר קולורדו!

כפי שאפשר לראות בתמונה לא היה איש בסביבה (פרט לכמה מכוניות מע”צ בגדה שממול), רק שלט אזהרה גדול, שאמר בערך כך: “זהירות! גשר רעוע! המשקל המירבי המותר הוא 2.5 טון, ומהירות הנסיעה המירבית היא 15 קמ”ש. Use on your own risk.”

ערכתי חישוב מהיר: משקל האמבטיה הוא 2200 ק”ג. שני מבוגרים, שני ילדים, ציוד מחנאות, מזוודה אדומה אחת, כ 80 ליטר דלק… אנחנו בוודאי נושקים ל 2.5 טון. אבל קשה להניח שזה מדוייק עד כדי כך… מאה ק”ג לכאן או לכאן כנראה לא ממש ישנו. אבל מה נעשה אם יבוא מישהו ממול? ואולי עדיף לעלות מיד על הגשר לפני שזה קורה?

בין השאלות עליהן יש להשיב בבחינה בתיאוריה במדינת וושינגטון, העשירה כל כך בנהרות, אגמים ולשונות-ים היתה גם השאלה הבאה: מה הדבר הראשון שעליך לעשות אם יש חשש שהמכונית שלך עומדת ליפול למים? והתשובה היא, שאם למכונית יש חלונות חשמליים עליך לפתוח אותם עוד לפני שהמכונית נופלת למים, כי בתוך המים קיים חשש שלא תצליח לפתוח אותם (וגם את הדלתות אי-אפשר לפתוח בגלל לחץ המים). לנו היו רשיונות של וושינגטון, והסוגיה היתה נהירה לנו.

פתחתי איפוא מיד את כל החלונות, נזכר תוך כדי כך שיתכן והחלון הקדמי שוב לא יעלה אחרי שנעבור את הגשר.

לחצתי לחיצה קלה על הגאז ואנו בפנים, ומיד התברר כי זו שגיאה איומה. הדבר העלוב התחיל להתנדנד ולרטוט כאילו חלה במחול-ויטוס-הקדוש. האטתי עד מהירות הליכה, ובליבי התחננתי לגשר שלא ישגיח בנו, שזה לא אנחנו.

לנסוע לאחור לא בא בחשבון כי החלון האחורי היה חסום ולמראות הצד היה שטח מת גדול מדי. המשכתי להתקדם לאט-לאט תוך כדי שתנודות הגשר הולכות וגוברות. ומתחתינו לא זרם לא ירקון ולא פישון, אלא הקולורדו האדיר בכבודו ובעצמו! נזכרתי בהתמוטטויות גשרים לאורך ההיסטוריה, שעל כולם מככבת התמוטטות הגשר התלוי בטקומה http://britton.disted.camosun.bc.ca/tacoma/tacoma.html

וראיתי שחורות. אחזתי את ההגה בכוח בשתי ידי, לא מסוגל אפילו למחות את הזיעה הקרה מעל המצח.

אבל שומר הפתאים שמר גם עלינו, והגענו בשלום לגדה הצפונית. אפילו החלונות נסגרו בשלום.

ב.

הדרך בקולורדו לא היתה משופעת בתהומות ובפסגות ובטירופי הטבע כמו הדרך שעברנו ביום הקודם ביוטה, אבל היו לה הברקות משלה. פה ושם חרגולי נפט גמלונייםוגם איילות שחצו את הכביש במרוצה ועצרו רגע לברר מה קורהכעבור שעות אחדות כבר חצינו את הגבול לוויומינג, והגענו אל הנהר הירוק שעל חופו שוכן בית-הקברות למפלצות.