רביעית א. “יום חמישי נער שלי, למה התעוררתי ב 7 בבוקר וכבר לא היית… רציתי לשתות איתך קפה. לחייך איתך. להיפרד לשלום. כל כך נדהמתי!… ועצוב עד עכשיו. לא יודעת אם להגיד הרבה דברים או לא להגיד בכלל. ואם זה משנה. לפעמים רוצים בגוף ומנסים לפתות את הנשמה. לפעמים מתגעגעים לנשמה באמצעות הגוף. רוח ים […]

א. הם לא נדברו כי יעל אומרת שלטובתו היא לא רוצה שאף אחד ידע וששום לשון רעה לא תרכל כי אין לך מושג כמה מהר השמועות מתפשטות ועד איפה הן מגיעות. ובכל זאת כשעלתה לאוטובוס של שמונה בערב וראתה אותו התקרבה אליו ואמרה "אפשר לשבת על יד החלון?” והוא קם כדי שתתיישב שם בצורה מכובדת, […]

פרק כ"ג תקווה, והמתנדבים. Posted on 26 באוקטובר 2010 “גורן, אולי תעשה לנו…” התחילה עכשיו תקווה, באוהל שבשום-מקום, להגיד משהו בקול מתפנק אבל גורן שיסע אותה ואמר "זה משהו טכני? אז לא. התשובה היא לא.” תקוה קמטה את מצחה הצח קמט קל "יש לי שתי ידיים שמאליות.” נאלץ גורן לתרץ "ואין לי מושג בשום דבר טכני. […]

פרק כ"א  על חשיבות קשר הפנים – כיצד הציל לולי את ראס-נצרני ומיצרי טירן. הבית הבודד בראס-נצרני, בית האבן שליד שני תותחי החוף הגדולים החלודים היה ידוע בתמונות ובסיפורים עוד מימי מבצע סיני ואולי עוד מקודם לכן. כשהורידו אליו את לולי מהבובולינה, ביום השלישי למלחמת יום-הכיפורים יצאו אליו שלשה מתוכו: רס"ן שלמה באום המג"ד דידה […]

פרק ט': מה שצריך לעשות כדי להגיע משיבטה לירושלים. לולי התקשה לתפוס את המ"פ, שהיה יועץ מס ובעל משרד בתל־אביב, ורוב הזמן נעדר מהשטח בגלל ענייני המשרד שלו הדחופים והחשובים. אבל כשהצליח סוף־סוף לחטוף איתו כמה מילים, כשהנ"ל בא לביקור בשטח, התרצה ואישר לו עקרונית לצאת פעם בשבוע, ביום רביעי, לירושלים, למעבדה, אבל שאת הפרטים […]