
תגיות
ביקור ב NEC2013 – דלג ספיישל ובנטלי בלואר.
סביב הגבר הנאה, הגבוה, בורק העיניים, שלבש סרבל מכונאים, נקהלה חבורה קטנה של מאזינים פעורי פה כאשר הרצה בפניהם את תורתו: “הדרך הטובה ביותר לנקות חלקים” אמר “היא להכניס אותם למדיח כלים!”
כשפנו הנ”ל לדרכם, בעוד אני מחשב בראש כיצד להכניס מדיח לחדר העבודה שלי, ניגש אלי. “אני רואה שאתה מסכם לעצמך את ההרצאה” אמר לי בהנאה, ועוד לפני שהספקתי להגיב התחיל לספר לי על הפרוייקט שלו, הפרויקט שללא ספק בוער בלבבו. והפרוייקט שלו הוא שיפוץ מכונית מרוץ מסוג “דלג” מודל 25. בעצם לא שיפוץ, אלא יצירת משהו המבוסס על ה”דלג”. “דלג ספיישל” הוא קרא לו, עשוי מחומרי התקופה.
אז לפני שנפנה לספיישל, שהוא עדיין פרויקט בהתהוות (a work in progress) נקדים מילים אחדות על דלג ומכוניותיו.
דלג היה יצרן צרפתי של מכוניות מרוץ ומכוניות יוקרה שתור הזהב שלו היה בין שתי מלחמות העולם. מכוניותיו זכו במרוצים רבים והמנועים שתוכננו במפעלו היו מאד מתקדמים לזמנם. כגון מנוע V12 בן 2 ליטר, וארבעה גלי-זיזים, וכגון מנוע 1500 סמ”ק עם 8 צילינדרים בטור ומגדש על שהפיק 170 כ”ס בשנת 1926. מנועים בעלי ארבעה שסתומים לצילינדר יוצרו במפעלו כבר בתחילת שנות העשרים.
מנוע דלג מרוץ (ויקיפדיה).
“אבל” אמר בן-שיחי בהתלהבות “מתקדמים ככל שהיו, אין כיום סיכוי למצוא, בוודאי לא במחיר מתקבל על הדעת, לא את המנועים ולא את החלפים עבורם. אי לכך החלטתי להשתיל בהם מנוע מרצדס בן התקופה” והוא הראה לי את המנוע:
מנוע כזה
היה מותקן למשל במרצדס פולמן 500 לימוזין מ-1932
“על מנוע כזה יבקשו ב-eBay עשרת אלפי ליש”ט לפחות” אמר האיש, “אבל אני רכשתי אותו תמורת כמעט כלום. התברר לי כי מרצדס נתקעו בזמנו עם מנועים עודפים מסוג זה, ואי לכך שווקו אותם כמנועים לגנרטורי חרום לבתי חולים וכיו”ב. מנועים אלו נמצאו בשרות עשרות שנים רבות, כשאינם צוברים כמעט שעות מנוע, ולבסוף נמכרו למגרשי גרוטאות.
אני מרכיב עליו סופר-צ’רג’ר והוא יעשה נפלאות”.
תהיתי מה סוג המיסבים במנוע הנ”ל, והאיש אמר כי הם מיסבים יצוקים ממתכת לבנה (בדיוק כמו מיסבי הרובר), אבל לדעתו ומנסיונו הם יעמדו בעומס. המנוע הוא במצבו המקורי כפי שנמכר על ידי מרצדס לפני למעלה משמונים שנה: מעולם לא נפתח וכמעט לא פעל. לדעתו מנוע זה מתוכנן ופועל יותר טוב ממנועי בוגטי למשל, והוא מנה באזני את כל חסרונות מנועי בוגטי.
כך נראה מגדש העל (לו הוסיף גם inter-cooler)
את עיני צדה מערכת הבלמים של מכונית המרוץ הזו:
המוט העליון בתמונה משמש כגל זיזים הדוחק את נעלי הבלמים לתוף.
כפי שנוכחתי על בשרי, ביסורים, העברת מוט קישור שלא במישור הסבוב של ידית ההפעלה גורמת להגדלה ניכרת בכוח הדרוש להפעלה (וכתוצאה מכך להקטנה ביעילות הבלימה). ומכיוון שדוושת הבלם צמודה לקורת האשיה, גם על מוט הקישור להיות צמוד אליה, ומכאן הצורך במוט העליון הנ”ל. אבל הגלגל ואיתו סנדלי הבלימה של הגלגלים הקדמיים נמצאים “מעברו השני” של הקפיץ, ואי לכך מרחקם, והזוית שלהם לעומת האשיה משתנים בכל תנועה של המכונית ובכל סיבוב הגה. אין מנוס איפוא אלא להשתמש בחיבור קרדני (צלבים) בשני קצותיו של אותו מוט, ולא סתם אלא כאלה מהסוג של מהירות קבועה (למשל רזפה). וזה לא רק מסבך ומייקר את מערכת המעצורים, אלא עושה את כיוונונם להשגת בלימה אחידה בכל הגלגלים למשימה קרובה לבלתי אפשרית. (אגב, הבעיה נפתרה לחלוטין במעצורים מכניים (שטנגות) מסוג “גירלינג” אך על כך בהזדמנות אחרת).
העלתי את הבעיה בפני המשפץ הנועז של הדלג, והוא אמר שהוא מודע לה, כמובן, ולכן ינקוט בצעדים אחדים.
ראשית, למנוע המרצדס הצמיד תיבת הילוכים של רולס-רויס 20/25 (הדגם שקדם ל-20/30).
רולס-רויס ובנטלי מהדגמים הנ”ל היו מצוידות במגבר בלם מכני שהופעל דרך אותה תיבת-הילוכים, והוא מתכונן להשתמש בו.
שנית הוא יחבר מאזן מומנט לכל אחד ממוטות ההפעלה של הבלמים וכך ישיג בלימה אחידה. לא הצלחתי להבין כיצד בדיוק פועל המאזן הזה, אך הנה תמונה כוללת של מערכת הבלימה של הגלגלים הקדמיים הכוללת את מוט הקישור, ידית ההפעלה, המוט העליון והמפרקים הקרדניים. קוטר תוף הבלימה, אגב, 16” (40 ס”מ).
לא רחוק מהדלג ניצבה לה גאיונה “Bentley Blower 4 1/2 litre” מס 9, אחת מ 55 שניבנו בין השנים 1927 ו 1931. המכונית שניצחה במרוץ לה-מנס 24 שעות בשנת 1928 (למרות אי-האמינות המובנה של מגדש העל שלה). זו מכונית יקרה להחריד (1.5 מיליון פאונד ויותר), צבועה כמובן ב”ירוק המירוצים הבריטי”. בוגטי קרא לה בלעג “המשאית המהירה בתבל”.
במצערת מלאה זללה המכונה הזאת 4 ליטר דלק בדקה. חשבו לבד לכמה דלק נזקקה בלה-מנס 24 שעות.
הפעם הקודמת שראיתי פרט שלה היתה במוזאון לאומנות של בוסטון, שהציג את אוסף ראלף לוריין:
ואז היתה זו מס’ 8. המכונית הוצגה אז על במה, ואי אפשר היה להתקרב אליה:
אולם הפעם ניתן היה להתקרב אליה עד כדי מרחק נגיעה. הרי הוא מנגנון הבלמים הקדמיים:
כמו בדלג, אבל שימו לב לפרטים הקטנים (בהם נמצא השטן או היפוכו…): בכיסויים, באבטחות, בצביעה והשימון הקפדניים.
וזהו ה”בלואר” המפורסם:
שימו לב לשני הקרבורטורים תוצרת SU המזינים אותו. פרט לכלוב שסביבם אין להם פילטר אוויר. בנגב לא היה מחזיק הבנטלי הזה מעמד.
ולי היתה זו הזדמנות מצויינת להציץ בלוח השעונים שלה:
זו גם היתה אחת המכוניות היחידות בתצוגה שהשעון שלה גם פעל וגם דייק (אבל משום מה הוא נראה לי כאילו עבר הסבה לקוורץ). וכך שולטים על קידום ההצתה במכונית הזאת:
אכן, היו זמנים.