טסט עם “מעצורי שטנגות” – 1.

פורסם על ידי lulisml בתאריך 11 ביולי 2015 ב-1 Rover 10 26-069 | השארת תגובה

יש חידושים ברשות הרישוי. אחד מהם הוא הטופס “תקינות” שמקבל כיום כל בעל רכב בתום המבחן השנתי (“טסט“). גם הרובר הזקן 26-069 עבר בשבוע שעבר טסט, ואני התפניתי לעיין בו וללמוד את צפונותיו. את עיני תפס סעיף “בלמים“. סעיף זה מעניין במיוחד בכלי–הרכב הזה, כי הוא מצוייד ב“מעצורי שטנגות” להם שם רע, רע מאד, בין מביני–הדבר הישראלים. אגב – שמם הרשמי, המקצועי של הבלמים הללו הוא מעצורי מוטות גירלינג (Girling rod brakes) על שם האיש שהמציא אותם וייסד את החברה שייצרה אותם: הקפטן AHG Girling.

כבר סקרתי בעבר את אופן פעולת המערכת הזאת . ולכן נפנה עכשיו ישירות לטופס תוצאות המבחן וננסה לראות מה לומדים ממנו.

יעילות בלימה של 100% מושגת כאשר התאוטה שהיא מסוגלת לייצר שווה ל 1G – וזה יקרה כאשר הכוח שמפעילים הצמיגים הנבלמים על הדרך שווה למשקל שהם נושאים. מכשיר בדיקת הבלמים של של מכון הרישוי מבצע שלוש פעולות: מודד את המשקל הנשען על הסרן הנבדק, ואת כוח הבלימה של הצמיג הימני והשמאלי. את יעילות הבלימה מחשבים על ידי סיכום כוחות הבלימה וחלוקתם במשקל. במקרה של הסרן הקדמי הנתונים הם 248+231 : 740 = 0.65 כלומר 65% כמצויין בטופס. בסרן האחורי הנתונים דומים 255+248 : 770 = 0.65.

אבל כאן מתעוררת בעיה: תוצאות בלם העזר. וזאת לדעת: ברובר “בלם–העזר” (כלומר מעצור היד, באנגלית hand brake ובמכונאית אמברקס) ו“בלם שרות סרן 2” כלומר המעצורים הרגילים, המופעלים ברגל, של הסרן האחורי – חד הם. לא רק אותם תופי וסנדלי בלימה, אלא גם אותן “משאבות” בלם מכניות, אותם מוטות בלימה ואותם מאזנים. לחיצה על דוושת הבלם מפעילה את הבלמים בכל ארבעת הגלגלים ומשיכה במוט מעצור היד מפעילה רק את שני האחוריים. לכאורה היה על הקריאה שהתקבלה בבדיקת בלם העזר להיות זהה לקריאה שהתקבלה מבדיקת בלם שרות 2. שתי הבדיקות בדקו אותה מערכת בדיוק. אבל התוצאות שונות לחלוטין. גלגל ימין הפיק 200 ק“ג במקום 255 וגלגל שמאל 312 במקום 248. תאמרו: משיכת מוט בלם היד היתה יותר חלשה מהלחיצה על הדוושה? אם כך מה פשר העליה בכוח בגלגל שמאל? מוזר. אגב החישוב מראה כי יעילות הבלימה של בלם היד היא 312+200 : 770 = 0.66 כלומר 66% ולא 34% כרשום בטופס (אלא אם לצורך זה מחשבים את משקל המכונית כולה. אבל מדוע לעשות כך?)

אבל בכך לא מסתיימות התהיות. אם מסכמים את המשקלים עולה כי משקל המכונית (כולל הנהג) הוא 1510 ק“ג, לעומת 1340 שנקב היצרן (ללא נהג). מה קרה? האם הנהג שוקל 170 ק“ג?

פניתי בבהלה לתוצאות המבחן הקודם. בין שני המבחנים שהתה המכונית כעשרה חודשים אצל הצבעים, ואי לכך נסעה פחות מ-300 ק“מ בין שני המבחנים – ואם כבר משקלה פחת עקב כמויות גדולות של לכלוך שהוסרו ממנה. והרי תוצאות המבחן הקודם:

הפלא ופלא! משקל המכוניות בדיוק כמו שצריך (הנהג התאדה?) וגם כוחות הבלימה מתיישבים עם מבנה המערכת.

בשלב זה התעוררה סקרנותי והחלטתי לבדוק מה תוצאות המדידה ברובר השניה, 26-453. שתי המכוניות זהות במשקלן, במשקל הנהג, בתופי ובסנדלי הבלימה. אבל 26-453 מצויידת במעצורים הידראוליים, ובה בלם העזר מופעל על ידי מערכת כבלים נפרדת מהמערכת הראשית.

ואוי לעיניים שכך רואות. משקל המכונית צנח ל 1225 ק“ג, ומזל שכך, כי גם כוח הבלימה ירד… בפרט בבלם העזר. והתוצאה – היחס השתפר!

מה המסקנות עד כאן? טולרנס של +/- 10% במדידות מעין אלה הוא סביר; אבל פירוש הדבר שאין לקחת ברצינות סטיות של +/- 20%, במדידת יעילות הבלימה, ואני מקווה שמשרד התחבורה אמנם נוהג כך. מסקנה נוספת היא שאין למעצורים ההידראוליים שהורכבו במכונית שום יתרון על פני מעצורי השטנגות המושמצים. להיפך, אולי דווקא ל”שטנגות” יש יתרונות: הם לא “נתפסים” כתוצאה מעמידה ממושכת, ואינם רותחים כתוצאה מהפעלה ממושכת. אבל לי היתה עוד מסקנה מהטסט הזה – ועל כך בפעם הבאה.