שלוש פעמים טורר

פורסם על ידי lulisml בתאריך 9 בנובמבר 2018 ב-1Rover 12 tourer | 3 תגובות

בין השנים 1934 – 1947 ייצרה רובר הבריטית כ 65,000 מכוניות מסדרה P2. הסדרה התפצלה לדגמים ותת־דגמים רבים, חלקם מנו מאות אחדות של פרטים וחלקם אלפים רבים. משותף לכולם אחוז השורדות: משהו בין אחוז לשניים, דהיינו בסך־הכל אלף ומשהו פרטים – אחוז שרידה מכובד למכוניות שגילן כשמונים שנה. החריג בסטטיסטיקה זו הוא רובר 12 טוּרר דגם 1947. 200 יחידות בלבד יוצרו, אך    כ־100 שרדו (ויש הטוענים כי 150!). 60 מהן במצב נסיעה\תצוגה, והיתר נמצאות בשלבים שונים של שיפוץ או שמורות במחסנים ומעלות בהם אבק. זהו נתון חריג כשמדובר במכונית ממוצעת לכאורה, נכון לתקופתה.

גם באתרי המכירות דגם זה של P2 זוכה למחירים גבוהים בהרבה מעל הממוצע של P2 אחרות. מה קוסם בו בדגם הזה, מה גורם לאנשים לרצות להמשיך להחזיק בו, או לשים את ידם עליו? ומאידך, מדוע רובר ייצרה כל־כך מעט פרטים מדגם כה מבוקש?

כפי שאפרט בהמשך אין הדגם מצטיין בביצועים יוצאי דופן: מכנית הוא היה מיושן כבר בשנת ייצורו: כיום הוא ארכאי. מלכתחילה לא נועד לשימוש יומיומי, וגם לא לתחרויות: הוא בפירוש אינו מכונית ספורט. הוא מכונית לטיולים, משפחתיים, טיולי אביב או סתיו, בימים יפים, כשמזג האוויר מרשה.

היסטורית, עד שנות העשרים היו כל המכוניות בגדר טורר: המרכב שלהם הסתכם במסגרת כלשהי, רצפה ומושבים שהורכבו על אשיה. לימי סגריר (או שמש לוהטת) הותקן גג מתקפל מבד. לרבות ממכוניות ראשית המאה העשרים לא היה אפילו חלון קדמי, ועל הנהגים והנוסעים היה להצטייד במשקפי אבק, כובעי טייסים ומעילים כבדים. בימי המשבר הכלכלי הגדול של סוף שנות העשרים היו יצרנים, ורובר בכללם, שהסתפקו במרכב מבד שנמתח על שלד מעץ.

בשנות השלושים השתנתה התמונה. היצרנים החלו להתקין על האשיה מרכב סגור (ובהמשך אף ויתרו כליל על אשיה), מרכב שהקנה הגנה ממזג האוויר, ועשה את המכונית לכלי מעשי, יומיומי, שגרתי. כלי עבודה.

הטורר נותר פריט נוסטלגי, רומנטי, תור־זהבי. וככזה, ככל שהיטיב להעלות אסוציאציות לזמנים האגדיים, היפים והרחוקים – קלע טוב יותר לטעמם של הלקוחות.

בשנות השלושים היה רובר 12 רב המכר בסדרה P2, ועל בסיסו ייצרה רובר גם טורר. הייצור הופסק בשנת 1937, אבל במחסנים נשארו חלקים לעוד מכוניות אחדות.

בקיץ 1945, כשהסתיימה מלחמת העולם, הייתה רובר בבעיה. בעצם בבעיות.

במשך חמש שנים לא פתחה מוצר חדש, ולא מכרה דבר בשוק האזרחי. הלקוח היחיד היה הממשלה ועבורה יוצר ציוד מלחמתי, לא מכוניות נוסעים. רוב העובדים פיתחו מיומנויות חדשות והחלידו בישנות. כוח העבודה גדל מאד – בסוף המלחמה העסיקה רובר 21000 איש ואישה – והזמנות הממשלה למוצרים צבאיים פסקו באחת. במפעל הצטברה כמות גדולה של חומר גלם המתאים לבניית מטוסים – אלומיניום – אך אספקת חומרים אחרים, ופלדה בפרט, היתה נתונה בקשיים, והותנתה בקיום הזמנה מחו”ל (“יצֵא או לך לעזאזל”). לא היה גומי לייצור צמיגים טובים, ואיכות הדלק היתה ירודה. גם בנחושת היה מחסור, ולכן שולבו גידי אלומיניום בכבלי החיווט.

רובר התמודדה עם המצב, ובהצלחה גדולה, בעיקר על ידי פתוח והשקת קו מוצרים חדש לגמרי: לנד רובר. ובינתיים, עד שיבשיל, ייצרה עד כמה שהיתה יכולה את מכוניות העבר שלה, עשויות ממה שנותר במחסנים, ובאילתורים מאילתורים שונים.

וכך חזר הטורר בשנת 1947 אל קו הייצור, כמענה להזמנת 200 יחידות מהודו. בסרטי ‘מיקי מאוז’ חוזרת וחוזרת סצנה בה הולך מיקי על גשר גבוה, הגשר מתפוצץ אבל מיקי ממשיך ללכת – באוויר…

עוד רגע (אוגוסט 1947) תקבל הודו עצמאות והפקידות האנגלית הקולוניאלית תעוף ממנה, אבל אנשיה עדיין ממשיכים להזמין...

החלקים שבמחסני החברה הספיקו להרכבת חמש היחידות הראשונות, ואת יתרת ההזמנה מסרה רובר להשלמה לחברת APA מקובנטרי, שבתקופת המלחמה עסקה גם היא ביצור תעופתי, ונותרה אחריה עם מלאי אלומיניום וללא הזמנות. המכוניות יוצרו עם מפרט יצוא שכלל מערכת קירור משופרת (למנוע) ותאורה מותאמת לארץ היעד.

קשיי ההסתגלות של אנגליה לאובדן האימפריה היו רבים כואבים ורצופי מאבקים חברתיים. וכך, כשהגיע משלוח הטוררים לנמל, פרצה בו שביתה שנמשכה חודשים רבים, והמכוניות נתקעו. תזרים המזומנים של רובר נפגע והחברה פנתה לממשלה בבקשת עזרה. זו ויתרה על חובת היצוא ורוב הטוררים נותרו בבריטניה עצמה – ונחטפו.

כאמור, אחרי המלחמה רובר הפנתה את הפוקוס שלה לעתיד ופרשה מתעשיית הנוסטלגיה: בסוף שנות הארבעים ובשנות החמישים היא עסקה במרץ בלנד־רובר, בפיתוח טורבינת גאז להנעת מכונית, ובסדרת P4 החדשנית. 

לא רק רובר נאלצה להפנות פניה ליצוא, אלא כל התעשיה הבריטית. חברת MG גילתה שמכוניות הספורט הקטנות שלה מסדרה T, הדו־מושביות MG-TC ואחריה  MG-TD זוכות לפופולריות מסויימת בארה"ב ורצתה להגדיל את השוק שלה שם. ההנחה היתה שקו המוצרים יושלם על ידי הכללת מכונית בת ארבעה מושבים, מכונית ספורט משפחתית… MG לא היתה ערה לכשל המובנה, לאוקסימורון שבמושג ‘מכונית ספורט משפחתית’ (ע"ע סילביה פלאט).

וכך בא לעולם, ב 1948, MG-YT . כן, T= Tourer. הביטו בו. זהו הטורר של MG , שיוצא לשוק בשנה שבה רובר הפסיקה לייצר את ה-12. היעד שלו הוא ארה"ב.

הוא בנוי, כמוהו כרובר, על אשיה נפרדת, עם אותם רעיונות עיצוב מיושנים.

MG:

רובר:

MG:

רובר:

כ 700 יחידות יוצרו בשנים 48 – 49, ביקוש דל יחסית לדגמים אחרים, ולא יספו. רוב המכוניות הללו יוצאו לארה"ב ואבדו שם: אחוזי השרידה נמוכים.

את עיצוב ה YT הטילה MG על סדנה שוויצרית. ב־49 עיצבה הסדנה השוויצרית גרבר טורר גם לרובר, על בסיס P3-75 של רובר, מודל 49. עיצוב זה פנה אל העתיד, לא אל העבר, ולא היה בו שמץ ממבטה של אשת לוט:

גם חברת זינגר הבריטית, יצרן ותיק ששיאו כבר היה אז מאחוריו חשבה לכבוש את אמריקה בטורר קטן וחמוד, ולזכותה יאמר כי הוא היה עדכון של מוצר ותיק שייצרה ושכללה שנים רבות קודם לכן.

מזכיר משהו?

הטבלה הבאה משווה בין שלושת הטוררים:

Rover-12 – tourer	Singer SM	mg-yt
48	48/58	54	הספק כ"ס
?	70/80	64	מומנט
1496	1497	1250	נפח (סמ"ק)
4.37	3.95	4.17	אורך (מטר)
1.58	1.47	1.50	רוחב (מטר)
1320	787	969	משקל (ק"ג)
*110/120	117	120	מהירות מירבית קמ"ש
worm&nut	rack&pinion	rack&pinion	הגה
קשיח	נפרד מלפנים	נפרד מלפנים	מתלה
69	73	66.5	קוטר בוכנה
100	89.4	90	מהלך בוכנה
Solex 30FAI	Solex 30FAI / X2	2XSU	קרבורטור
מכניים	הידראולי\מכני	הידראולי\מכני	בלמים
OHV	SOHC	OHV	תצורת מנוע
FreeWheel, מערכת שימון רציף	–	מגביהים מובנים	מכלולים יחודיים

*עם דיפרנציאל ביחס 1:4.3
איכשהו הקסם פג. משהו לא אותנטי, משהו מתחזה היה במכוניות הללו, מין מהדורה קטנה, מוקדמת ופחות בוטה של האקסקליבר והזימר המגעילים, ודומיהם. הדבר האהוב עלי ביותר בזינגר SM הוא הקרבורטור שלה – ליתר דיוק הדגם כפול הקרבורטורים! שניהם יחד וכל אחד לחוד הוא מסוג סולקס 30FAI – בדיוק הדגם בו מצויד הטורר! מי היה מאמין כי איתם עלה הספק המנוע ב 20%!

את המזימה המקננת בליבי אתם כבר יכולים לנחש…