יוני
24
תגיות
גידול שיניים וצרות אחרות – ז'
באביב 1969 כבר היה הטורר בן 22 – ולכאורה כבר עשה את שלו והגיע זמנו להיגרט. אך כך לא יעשה לטורר. זוהי מכונית בעלת שיעור שרידות יוצא דופן – כ־50% מהמכוניות שיוצרו ב־1947 עדיין קיימות.
אז מה עושים כשיש צרות? מתקנים.
On 15/5/69 MVX601 entered Bedwell's service garage to fix the RH front spring
ב־15 למאי 1969 הכניס הד"ר רוז את המכונית למוסך "השרות של בדוול" (הסמוך לביתו) להחלפת הקפיץ הימני, אותו קפיץ שנפגע, יתכן, בתאונה שאירעה למכונית כ־8 שנים קודם לכן.
אבל משהו נשאר לא בסדר, כי פחות משלושה חדשים אחר־כך,
Something remained wrong since 3 months later both front springs had been replaced
נכנסת שוב המכונית לבדוול, והפעם להחלפת שני הקפיצים הקדמיים. הפעם לשני קפיצים חדשים, שהגיעו הישר ממחסני רובר עצמה:
Are these the correct springs?
איזה יופי. מעכשיו חזקה עלינו שהכל יהיה בסדר.
אבל לא עוברות אפילו שנתיים, וב 29-3-71 קורה משהו מוזר: חברת Edgfield Engineering העוסקת בליטוש גלי ארכובה, יציקת מיסבים וחרטות כללית – ייצרה עבור הדוקטור 4 “פלטות", קדחה בהן חורים בקוטר ½ אינץ’ והבריזה בהם הברגה בתקן UNF. היא אף הגדילה עשות וסיפקה שני ברגים מצויידים בפיטמות גירוז…
Two years later: what for these plates are required?
ארבעה חודשים לאחר מכן משלם הדוקטור עוד 25 ליש"ט לאדג’פילד – בעד מה?
ומהן "הפלטות" הללו?
התשובה לשאלות הללו התבררה, כמאמר המשורר, “יותר לאט מלאט לאט".
והצעד הראשון בכיוון הפתרון התברר כשהתחלנו בפירוק, והגענו לקפיצים הקדמיים. זה מה שראינו:
משמאל:
Car as arrived: left side non standard shackle
ומימין:
Car as arrived: right side non standard shackle
מה זה? ה־ shackle, (“שאקל") נראה מוזר, נראה תוצרת בית.
שאקל רובר לקפיץ קדמי הוא מהוקצע, גזרתו גיזרת נערה צרת מתניים, והוא אחיד לכל דגמי הסדרה. הוא נראה כך:
Standard rear shackle of front spring – common to all P2 variants
ולא כך:
Dr. Rose's modification
בהחלט "פלטה" תוצרת בית. קוטר החורים הוא ½ אינץ’, אבל ההברזה היא בתקן BSF ולא UNF.
ולמרבה הפלא, פרט לארבעת ה"פלטות" שהורכבו ברכב, הגיעו איתו, בארגז החלפים עוד ארבעה "ספייר".
אבל, וזה האבל הגדול – הם אינם שווים באורכם ולא במרווח בין החורים:
rose's shackles longer
התהליך שעברו חלקי המתלה הקדמי במהלך שיפוץ הטורר מתוארים כאן, וכשהגיעה העת להחליט באיזה "שאקל" לבחור, התלבטנו.
מצד אחד, לא איש כדוקטור רוז יקום בוקר אחד ויזמין לו 4 (8!) שאקלים לא סטנדרטיים. חייבת הייתה להיות סיבה טובה לכך. ומצד שני – המקוריות, מה יהיה עליה?
אז מה היתה הסיבה הזו? אולי התבלו הישנים עד כדי אי שימושיות מוחלטת – כמו כל יתר חלקי המתלה הקדמי… ואם כך – למה לא להזמין חדשים מרובר, כמשפט הקפיצים? ובעיקר – מדוע ארוכים יותר?
החלטנו לבדוק. ברשותי מלאי מספיק של שאקלים מקוריים שמישים. כך נראה קפיץ קדמי אחרי הרכבתו תוך שימוש בשאקל מקורי:
? Back to original
בסדר? לא בסדר?
המבחן הוא מה קורה כשמהדקים את הקפיץ עד שהיא נהיה שטוח. אז נסוג קצה השאקל אחור ומגיע קרוב ככל שאפשר לאשיה. האם יגע בה?
כווצנו את הקפיץ עד שהיה שטוח והשאקל כמעט נגע באשיה, ליתר דיוק במסמרה שבלטה ממנה – כמעט כמעט – אבל לא. החלטנו אם כן להשאיר כך את הקפיצים – לתפארת המקוריות, ולמראה הנאה וההגון של הטורר – לבל ירים את האף יותר מדי למעלה!