דצמבר
15
תגיות
יד ראשונה מרופא (ל’) – סרן קדמי, דוושות.
הפעם אתאר את הרכבת הסרן הקדמי, אבל בדילוגים. תיאור מפורט למדי כבר נערך ב“26-453 חוזרת מן המתים, פרק ארבעה עשר“ לכן אסתפק רק בציון ההבדלים והתוספות לנאמר שם.
וזאת לדעת: לרובר 10 ולרובר 12 (על גרסאותיו השונות: סלון, ספורט וטורר) סרן קדמי משותף (מק“ט רובר 42493 עד 1946 ו 21256 לשנת 1947). קוטר ה King Pins בכולם הוא 7/8 אינץ’ שהם 22.22 מ“מ. אבל כשפירקנו את הטורר, יד ראשונה מרופא, מצאנו כי קוטרם בו הוא 24.22 מ“מ. מישהו החליט פעם כנראה, לחסוך, ובמקום להחליף את תותבי ה King Pins שהתבלו הסתפק בקידוד אגרסיבי שלהם לקוטר גדול יותר, בהרבה, של King Pins “לא רובר” שהיו בידו. כמובן שהדבר חייב גם קידוד הסרן עצמו, כי קוטר התותבים וקוטר הקדח המיועד להם בסרן חייב להיות זהה.
לא רק שיש בכך חריגה מפוקפקת ממפרט הסרן הזה; רע מכך. בידי אוסף נאה של תותבים ו King Pins תקניים, שיושבים במגירה ומחכים לרגע בו יקראו לדגל. הפינים מצופים בכרום קשה ומבטיחים בלאי מואט וחיכוך מועט עוד יותר (והגה קל!), שיוותרו עכשיו ללא שימוש.
החלטתי איפוא להשתמש בסרן אחר, מרובר 10, שישנו ברשותי, סרן שנבדק ונמצא במצב מעולה.
ידי הסרן עצמם נמצאו בבדיקה שלאחר הפירוק שחוקים – המיסבים חייבים לעלות עליהם תוך התנגדות אולם החליקו פנימה בקלות. צריך היה לעבות אותם לממדיהם בטרם נשחקו, וגם זה נעשה על ידי ציפוי בכרום קשה בידי “המשפץ“.
כך זה נראה
Hard chrome coated and grinned back to standard
הבא בתור בסדר ההרכבה הוא טבור הגלגל (“נבה” בפי המכונאים). אף כי המיסבים שהיו מורכבים בו נראו במצב טוב החלטתי להחליף אותם בחדשים: מדובר בקטע קריטי של בטיחות מצד אחד ונהיגה נעימה מצד שני ולא זה המקום להסתכן ברכיבים שאינם נקיים מחשד.
את המיסבים לא היה קושי להשיג להשיג מקומית, אך את מחזיר השמן (C12) לא הצלחתי למצוא בגלל ממדיו הנדירים. אבל מחזיר שמן זה היה בשימוש בכל רכבי רובר שיוצרו בין השנים 1934 – 1962, ואותם אין קושי להשיג באנגליה באמצעות הרשת. הזמנתי, ותוך כשבוע הגיעו. הנה אחד מהם מורכב בטבור, מעל המיסבים:
Stub axle ready with new bearings and (rare) grease retainer
גם הרכבת הטבור על יד הסרן כבר תוארה בפרטי פרטים ולא אחזור עליה.
לסיום הורדתי מן המדף לשונית נעילה לאום וטינו נעל אותו במכות פטיש מיומנות אחדות:
Locked with a new locking tub (black arrow)
בתמונה מצביע חץ שחור על הלשונית.
עכשיו ממלאים את מכסה המיסב בגריז וסוגרים, וסוף סוף ניתן להחזיר את תוף הבלימה (“דרם“) למקומו:
Ready
חדי העין יבחינו בתולעת דקיקה של משחת סיכה מגיחה מחריר העודפים במכסה.
עכשיו ניתן להתקדם עם מערכת הבלמים, אבל לשם כך יש לטפל בתחילה בדוושות. אלו תוארו בהרחבה כאן, ולכן נסתפק כאן בקביעה כי תותב הביניים 2
The intermediate bush 2 had been badly worn and therefor re chromed to correct dimensions the bushes 3 and 4 were replaced too
היה שחוק אנושות ואי לכך התנדנדו הדוושות עליו במקום להחליק מעלה־מטה באותו המישור, כמצופה מדוושות מהוגנות. מצידי כרוך הדבר בטראומה אישית: הטסט הראשון אליו ניגשתי בכוחות עצמי נערך במוסך סולל־בונה בבאר־שבע, בספטמבר 1969. הבוחן הוותיק הביט עלי, צוציק חצוף ומטופש, לדעתו, ועל הרובר, גרוטאה מסוכנת, לדעתו, במבט שורף מלמעלה ועד למטה ושאל את עצמו “במה אכשיל אותו הפעם? באיזו מכה מתחת לחגורה?”. שאל ומיד השיב. התכופף קצת, טלטל את הדוושות קצת ופסק: יותר מדי חופש!
את הפתרון אתם וודאי מנחשים: תותב הביניים נמסר ל“משפץ“, צופה בכרום קשה וחזר למידותיו המקוריות. החופש התבטל.
Ready to go
עכשיו ניתן היה להשיב את הדוושות למקומן
Back in place
ולהמשיך במלאכת התקנת המעצורים.