אוגוסט
08
תגיות
התרוששות – 7.
פרק שביעי: ד"ר ע. שלשלת
1.
לעבודה מגיעים בהסעה: אוטובוסים נוחים למדי שניכר בהם המאמץ לא להתבלט. השכם בבוקר הם משוטטים בין השכונות ואוספים את העובדים הממתינים להם בתחנות לא מסומנות. רובם מתיישבים שניים־שניים בספסליהם, אבל הד"ר שלשלת יושב סולו. איש לא יהין לשבת לידו.
הוא לובש מקטורן אפור ומחייך בשביעות רצון.
שלשלת הוא חוקר בכיר מאד. את מחקרו האחרון השלים לפני כולם, כבר לפני עשרים שנה, ואז מונה כחבר לוועדת בטיחות. עד מהרה התווספה לה גם וועדת סיווג, ואחריה נבחר על ידי ההנהלה גם להיות לראש וועדת דירוג (מחקר) וחבר בוועדת השתלמויות. ולבסוף צורף לוועדת ציוד ואז ידע סופית כי כאן אי אפשר להרים יד או רגל בלעדיו, ובעצם אפילו לא אצבע קטנה.
עד היציאה מהעיר עוקב הד"ר בערנות אחרי תפקוד הנהג ומוודא שהנ"ל מציית לחוקי התנועה כלשונם.
אחרי הרמזור האחרון הוא מתרווח, נשען לאחור ומוציא מילקוטו חוברת תשבצים. ואלו נופלים שדודים לרגליו בזה אחר זה. בעיות כגון "ג-20: מטעמי המקרא, חמש אותיות עם ש' באמצע." נפתרות בקימוט מצח אחד, מקסימום שלשה.
בשנים האחרונות די קשה למצוא אותו במשרד כי הוא מונה גם ליועץ לעניינים מיוחדים לראש השירות ולחבר בעוד כמה וועדות במנהל. אי לכך הוא נוסע לעתים קרובות לתל־אביב. פה ושם זה גורם לעיכובים בפרויקטים כי כדי להזמין משאבת ואקום למשל צריך למלא במחסן טופס אותו מאשר ראש היחידה ואחריו ראש האגף ומשם הוא נישא לגזברות ששולחת אותו לוועדת ציוד שמחזירה אותו למחסן ששולח אותו לוועדת בטיחות שמחזירה למחסן שזקוק עכשיו רק לאישור וועדת סיווג, וכשהטופס תם ונשלם, והוא כשר כדת למשלוח, הוא זרוע מכל עבריו בחתימה ובחותמת: שלשלת ע. ד"ר – אבל זה לא קורה כל יום ולא בין יום.
2.
יום שישי בבוקר – חצי יום לחוץ לסידורים ועניינים.
בדרך לסוכנות הנסיעות "הנגב", בצל עץ פילפלון גזום, ברחוב הרצל, הוא פוגש בד"ר שלשלת.
"אתה בוודאי ל"הנגב"“ זורח אליו הד"ר "בקשר לנסיעה לווינה".
"כן" אישר.
ברור ששלשלת יודע, הרי הוא יו"ר וועדת השתלמויות והוא שאישר גם את הנסיעה הזאת, חודשיים לפני מועד יציאתו לשבתון, וגם את השבתון שיתחיל בעוד קצת יותר מחודשיים.
(סבתא סיפרה לו כי בימי התורכים, היה נושא המכתבים צועק אליה כבר מקצה הרחוב: “מרים, למה את לא כותבת להורים ברוסיה? כבר שלשה שבועות הם לא קבלו ממך מכתב!")
מווינה יסע לכנס נוסף בהילטון הד, אי תפנוקים בחוף דרום קרולינה ויסיים בביקור באוטווה, בירת קנדה לסיכום תנאי השבתון שם ובחירת הדירה בה יגור.
ד"ר שלשלת הניח את ידו על כתפו בחיבה. “ווינה זו עיר נהדרת. אין לך מושג איך אפשר לעשות בה חיים. איזה אוכל. איזה יין. בפרט עכשיו בקיץ. גם אני נוסע לשם. בוא איתי, אני אסדר לך מלון. אני מכיר מלון קטן נחמד ולא יקר שתי דקות מהרכבת התחתית – לא תהיה לך בעיה להגיע למרכז הקונגרסים".
חשוב מאד להיות ביחסים טובים עם שלשלת, והוא הניח לו להוליך אותו למימי החרוצה ב”הנגב”, שגם אצלה לא נח שלשלת ולא שקט עד שהשלימה את כל הטלפונים הנחוצים לדבר, ושם אותו בטיסה החביבה עליו ובמלון החביב עליו למשך כל ימי שהותו שם.
כשיצאו ממשרד הנסיעות היה שלשלת מוכן להמשיך ללכת איתו לסידורים נוספים אבל הוא התנצל ואמר שהוא ממהר מאד הוא צריך עוד להספיק כמה קידוחים ומיהר לדירה הקטנה של יעל.