17. עברו שבועיים ויצאתי למשימה בעמק הירדן. עבדנו יומיים ובלילה ביניהם לנו במלון "פאר" טבריה. בעיון רב למדתי איך נשכר חדר במלון, ובכמה. חדר נאה, מעומלן סדינים ונקי. טרטור המזגן עזר להרדם כי החריש קול נחרותיהם. כשחזרתי למפעל חיכה מכתב על שולחני. “שבוע הספר העברי" הייתה החותמת.     * אהבתיך. תודה על אותיות ראינו, […]

8. ברחוב החבשים, בעיקול, לא הרחק מן הכנסייה, גרם מדרגות אחד מפולש, מדרגות אבן, מעקה ברזל מפותל, לפוף בגפן משתרגת, נפסק בשום מקום, לא מגיע, רק נפתח מעל העיר – שם חיבקתי את שירי, אימצתיה אלי, בחום ובחמלה, חש בצלעותיה הדקות, בדופקה המהיר, בשערה החם הרך המסולסל, בריחו הנעים, בצמרמורות שאחזוה בנשקה את פי, ידיה […]

פרק ראשון: יעל בו יסופר איך יעל הקטנה מתחילה עם הבוס של חברתה הטובה ביותר, חוקר בכיר ומהולל, ומופתעת מאד ממה שמתגלה להן. פרק שני: ליאוניד. החוקר הבכיר מוזעק למילואים ופוגש בליאוניד, עולה מרוסיה, המלמד אותו פרק בהפקרוּת. פרק שלישי: מכתב הפתעה: החוקר מוזמן לכנס בטומסק, העיר האסורה בסיביר. פרק רביעי: החיים החדשים. שתיים – […]

 פרק עשרים־ותשעה: Travellers 1. מרכז הקניות השכונתי הוא מעט המחזיק את המרובה. מוקף במגרש חניה שלא אחת יש לגמאו בריצה מפני הגשם השוטף ולא אחת יש להלך בו לאט ובזהירות מפני משטחי הקרח הזכוכיתי שנקרשו עליו – וכשהגעת הוא סוגר עליך דלת חרישית לעולם חמים, יבש ונוח. יש בו חנות מכולת רחבת ידיים, מוארת ונקייה […]

פרק עשרים־ושמונה: אלכסנדריה.   1. העיירה אלכסנדריה שוכנת בחצי הדרך בין אוטווה למונטריאול, במישור הרחב, באדמת הסחף הדשנה שהותירה אחריה תקופת הקרח האחרונה. קצת מחוץ לה, באסם ישן, מאלו הגדולים הבנויים מנסרי עץ צבועים חום ועלולים בכל רגע לעלות באש או לקרוס ברוח עזה – מתקיים מידי קיץ פסטיבל של מוסיקה קאמרית, בהשתתפות אמנים מהסביבה. […]

פרק עשרים־ושבעה: ג'ניפר 1. את יום ראשון העביר בסידורים. במכולת המצוחצחת, הזורחת, המרווחת, נעצר ליד דוכן הפיצוחים. כלואים בתיבות פלסטיק שקוף וחנוטים בשכבה עבה של מלח הם נראו לו כגרסה הקנדית המבויתת והמתורבתת לפראות המזרח תיכונית. בכף גדולה, שהייתה קשורה בחוט לדוכן, העמיס שקית פלסטיק שקטף מגליל־השקיות, בזירעוני דלעת. טובים לכוח גברא, אומרת השמועה, אמרה […]

פרק עשרים־וששה: ג'ני 1. יעל נסעה בבוקר, ועד הצהריים עוד התאפק. אבל אז כבר לא היה יכול יותר וצלצל לג'ני. “מתי אפשר יהיה לראות אותך?“ "אני לא חושבת שאני אהיה פנויה בזמן הקרוב." הייתה תשובתה הצוננת. "מהממ… מה קרה?" "לבן שלי יש משחק כדורגל היום, וגם אחריו לא נהיה פנויים". "ומחר? בערב?" "יש אספת הורים […]

פרק עשרים־וחמישה: עוד ביקור. 1. לא. הפעם הוא לא הספיק לקנות וורדים בחנות הפרחים, רק צרור צפרנים אדומות בחנות המכולת; והוא גם לא הספיק לסדר את הדירה ולהחליף את המצעים ומיהר ישר לשדה התעופה מיראבל, מאה ושבעים קילומטר למזרח. הוא הבזיק במצלמה אל יעל שיצאה ממעי המסוף, עייפה ושמחה, כשהפוני על מצחה מחייך, עיניה השחורות […]

פרק עשרים־וארבעה: העולם החדש 2. 1. השכם בבוקר שם פעמיו דרומה, מעבר לגבול: לבולטימור, מרחק אלף קילומטר, לכנס מקצועי. לקנדה ולארה"ב הוא יכול להיכנס ולצאת כרצונו. לארצו לא. ביציאה מאוטווה עמדו חורשות הליבנים בשלכת גמורה ופה ושם היו בתוכן ערימות שלג, עדיין צבורות להן לרגלי העצים. ווטרטאון קבלה את פניו בנחיל יתושים כבד, קמיקזים נואשים […]