
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: פרק עשירי – הקפיצים ב’.
עכשיו, כשהיו בידי ארבעה קפיצים משופצים למידה הנכונה, וכל 12 הפינים ועשרים וארבע הדיסקיות המחוסמות (שתיים לכל פין, מימין ומשמאל!) הדרושים להרכבתם, או לפחות כך האמנתי, הייתי נכון להתחיל להרכיב את הרובר מחדש, מהמסד לטפחות.
אורי הצמיד את השלדה הערומה לשולחן הרמה, כדי לאפשר עבודה נוחה.
התלבטנו קצת אם להצמיד אותה ישר או הפוך. חבר (חבר לצרה?) מהולנד הרכיב את הרובר שלו כשהשלדה הפוכה, כך היה לו נוח יותר להתמודד עם הרכבת הקפיצים הכבדים.
ההולנדי הרכיב את השלדה על מתקן המאפשר סבובה סביב צירה, כאילו הייתה על שיפוד. אבל מה נעשה אנחנו אחר-כך? איך נהפוך את השילדה, כשהקפיצים מורכבים עליה, לכיוון הנכון?
החלטנו לוותר על הרעיון המפתה ולהרכיב את הקפיצים על השלדה בשיטה העתיקה והפשוטה.
התחלנו בקפיצים האחוריים, שהם גדולים וכבדים בהרבה מהקפיצים הקדמיים.
ראשית יש לקבוע את הפינים במקומם.
בחינה מוקדמת של איזורי האשיה לתוכם אמורים להינעץ הפינים חשפה את העובדה כי פני השטח שלהם נפגעו לא רק ממשא השנים, אלא גם מניקוי החול וצבע היסוד שנמרח עליהם בעיקבותיו. פני שטח גרועים וצבע במקום זה יגרמו לאטימה גרועה והשמן שמזרימה למקום מערכת השימון ידלוף משם באין-מפריע.
החץ האדום מראה את המקום אליו צריך להכנס הפין הקבוע האחורי של הקפיץ הקדמי.
ראשית חוכמה, איפוא, עברתי בשקדנות על כל האיזורים הרלוונטיים עם בד שמיר (מוצמד לבלוק מתכת ישרה ומלוטשת) עד שהתקבלו פני שטח מתקבלים על הדעת.
את הפינים האחוריים של הקפיצים האחוריים יש ללחוץ בכוח רב למקומם ב”ברזל הטיפש” האחורי. לא כדאי להלום אותם לשם בפטיש כבד שעלול להרוס את ההברגה של ה meter valve המזין את השמן לתוכם. מה עושים?
אורי מצא את הפתרון על ידי שימוש במוט לחיצה הידראולי שברשותו. המוט לחץ את שני הפינים בבת-אחת למקומם, בהצלחה.
לפני הלחיצה כיוונו בזהירות את מקום קדח השימון שלפני התבריג. ממנו יוזן השמן לפין התחתון.
הכנסת הפינים הקבועים הקדמיים קלה בהרבה. הם מחוזקים למקומם על ידי טריז מתכת בקוטר 5/16.
שימו לב לפני השטח המלוטשים סביב הפין. טריז החיזוק יראה בתמונה מאוחרת יותר.
התמונה הבאה מראה את שני הפינים של הקפיץ האחורי קבועים באשיה. עכשיו קל להבין כיצד מתבצע ה underslung: הקפיץ לא מחובר מתחת לאשיה, אלא בצידה. כיצד מחובר אליו הציר האחורי נראה בהמשך.
הצעד הבא היה חיבור ה-shackle האחורי לפין האחורי, עם דיסקיות המרווח המחוסמות שלו. מעלים את הקפיץ על הפין הקדמי שלו ואז מושיטים אותו לעבר ה shackle. הם כמעט מגיעים זה לזה. מתיחה קלה של הקפיץ באמצעות מפתח שבדי כבד או כלי דומה – וניתן להכניס את הפין השלישי למקומו, גם הוא עם הדיסקיות המתאימות, לבל יווצר מרווח מטפטף שמן. יש לכוון בזהירות את קדח השימון שליד התבריג אל קדח השימון שב-shackle.
הקפיץ האחורי במקומו
חיבור קדמי של הקפיץ האחורי, שימו לב לטריז החיזוק.
קפיץ אחורי – מבט מלמעלה.
חיבור הקפיצים הקדמיים קונבנציונלי – הם מורכבים כמקובל מתחת לאשיה.
יש להקפיד על הנקודות הבאות:
“הבורג המרכזי” שבקפיץ לא נמצא ממש במרכזו. יש להתקין את הקפיץ כך שהחלק הקצר פונה לפנים והחלק הארוך פונה לאחור.
דווקא כאן ציפתה לי הפתעה לא נעימה, מפחידה כמעט. בעודי מהדק הידוק אחרון את האום המאבטח את הפין הסטאטי הקדמי – התפצחה הברגתו ונגדעה מעל גוף הבורג.
מבט בוחן על שריד הבורג (“תוצרת שמואל”) הראה גרגיריות מופרזת בגופו.
פתאום נזכרתי במה שאמר אלי מ”טכנו-צינור” על הברגים הללו: “הם קשים כזכוכית”. ומסתבר שגם שבירים כמוה. שוב טעות בטיפול הטרמי – הפעם טעות של הדורות הקודמים, שכבר אינם איתנו…
עזבתי את הסדנה של אורי כשהקפיץ הקדמי נראה כך:
עזבתי עייף ומודאג, אך לא שבור. למחרת בבוקר ניגשתי לטינו והזמנתי בורג חדש… החריטה והטיפול הטרמי יארכו ימים אחדים, נאמר לי.
כשהגעתי שוב לסדנא של אורי נדהמתי למראה עיני. ראש הפין של הקפיץ השני נעלם ואיננו! שוב אותו מראה של “בשר” גרגרי. חיפוש נמרץ של הראש החסר גילה אותו במרחק מטרים אחדים מהמקום אותו “עזב”. פירוש הדבר שהפין הזה לא סתם קרס ספונטנית, אלא ממש התפוצץ.
עכשיו ידעתי שאין ברירה, ואסור לי להשתמש בפיני שמואל. עדיין היו ברשותי פינים מקוריים אחדים של רובר (מייק) והשאר נחרטו בהרבה דמים וזיעה אצל טינו.
וכשכל זה היה מאחורי היה אפשר להמשיך, ועל כך בהמשך.
prev: http://wp.me/pXLKy-gn
next: http://wp.me/pXLKy-gW