
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: פרק שמונה-עשר – המנוע, א’.
והנה הגיע תור המנוע.
אודי אמר שזמן קצר לפני שהרכב הושבת ופורק חלקית, לפני למעלה מעשרים שנה,המנוע עבר שיפוץ . לא מצאתי טעם לכן לחזור על השיפוץ, כפוף לבדיקה. מסיבה זו הותנע המנוע עוד לפני הפירוק, ונמדדו בו לחץ השמן וטמפרטורת העבודה – ונמצאו תקינים. הפעולה הוסרטה והוקלטה ומי שמעוניין יוכל לצפות בה כאן:
או בגוף הטקסט ובהבחנה גבוהה (HD).
מהאזנה לצליל המנוע התעורר אז ספק ביחס למצב הראש, אבל החלטתי לשוב ולעסוק בו רק כשהמנוע יורכב בחזרה על השילדה. הסיבה היא כי הגישה לראש המנוע, והעבודה עליו, כולל פירוק והרכבה – נוחה במיוחד כשהמנוע מורכב על שילדה ערומה.
זמן רב חיכה המנוע לתורו, בצד.
כבר ממבט ראשון ראינו כי סעפת הפליטה פגומה: היא נשברה בעבר, ומישהו ניסה לרתכה ללא הצלחה מרובה (קשה לרתך ברזל יציקה). הבאתי סעפת תקינה מהאוסף שלי ואורי ניקה וליטש את האוגנים שלה כדי שתתקבל אטימה טובה לכשתחובר לראש.
סוף-סוף הגיע תורו והמנוע הועלה על שולחן עבודה לשם ניקוי יסודי.כך הוא נראה מאחור בתחילת העבודה – אפילו הפרות ברפת נגעלו.
וכך מלפנים.ניקוי ראשוני בסילון נפט ולחץ אוויר.מציצים לו במעיים: הכל היה מכוסה ב”ג’יפה” עבה, סמיכה ומתועבת. השכבנו את אגן-השמן הפוך בצד כדי שלאט-לאט יגיר אותה מתוכו, לפני שנשטוף אותו בנהרות נפט, טינר ומסיר שומנים.שימו לב לשרידיו של מד גובה השמן החשמלי בו מצוייד הרובר.
אורי התחיל בקירצוף חיצוני של המנוע במברשת ברזל, ואני התחלתי לחפש צבע עמיד לחום. משום-מה מקור צבע זה נחשב לסוד מיקצועי שמור ביותר, כי לא הצלחתי לגלות אותו בחיפוש בפורום אספנות, וגם כשפניתי לאחדים מהשפצים המהוללים ביותר בו בהודעה פרטית ושאלתי למקורו – לא זכיתי לתשובה.
לבסוף מצאתי בכוחות עצמי חנות קטנה (שגם היא נעלמה בינתיים מהאופק – ללמדכם עד כמה הפעולה חשאית ומחתרתית) ברחוב בן-אביגדור שנאותה למכור לי מהנוזל הסודי בתוספת טינר ומסיר שומנים.
הפולי של גל-הארכובה היה שבור, וגם בורג החיזוק שלו, שהוא גם תפס המנואלה, נראה נורא.שני הדברים הם תוצאה שגרתית של עבודה ללא כלים מתאימים (כפי שראיתי במו עיני במוסך שמואל בימים רחוקים). את הבורג יש לפתוח באמצעות בוקסה 1-7/8 וידית מתאימה
ולא בעזרת פטיש ואיזמל, ואת הפולי יש להסיר באמצעות חולץ, ולא באמצעות פטיש נוראי. פולי שעבר התעללות ב26-453.
גם לבורג ההידוק\מנואלה ערכנו מקצה שיפור אישיות:כשהבורג והפולי הוסרו לשם החלפה, הייתה זו גם הזדמנות להסיר את מכסה שרשרת התיזמון, מה שחייב מצידו הסרת משאבת המים. חלק ממכסה השרשרת משמש כנקודת עיגון לדינמו (מסומן ב A ונמצא מעליה).הקדח שבתוכו היה אובלי וכתוצאה מכך אי אפשר היה לייצב את הדינמו נכון במקומו, מה שיגרור בהכרח שחיקה מהירה של מיסבי הדינמו, משאבת המיים, הרצועה ושאר ירקות.
החלפתי אם כן את המכסה במכסה מתוקן (ניתן לראות בתמונה את התותב שהושתל בו) אבל זו הייתה הזדמנות לערוך עוד שיפור חיוני.
במנוע של רובר 10, כבמנועים אנגליים רבים מהתקופה – אין לגל הארכובה מחזיר שמן קידמי. השמן אמור להשמר באגן בעזרת הפחית (10), אותה מהדק הפולי לגל-הארכובה והנמצאת בצד הפנימי של מכסה השרשרת.זו היתה גם הזדמנות לחרוט קצת את המכסה וקצת את הפולי ולהרכיב ביניהם מחזיר שמן אמיתי. סידור כזה פועל בהצלחה מזה שנים רבות ב-26-069. שוב נקרא טינו לדגל וביצע את המשימה להפליא.
עם הסרת המכסה מעל השרשרת התגלה המחזה הבא:השרשרת היתה רפויה ומשומשת מאד. למנוע הפרימיטיבי של הרובר אין מותחן שרשרת ויש לכן לנצל הזדמנות שכזו שהמכסה פתוח – להחלפתה, וכך עשיתי.עכשיו אפשר היה להתפנות ולנקות יותר ביסודיות את יתר חלקי המנוע, על ידי התזת מסיר שומנים ושפשוף נמרץ בברזלית וסקוטץ’ ברייט.שימו לב למספור על החלקים השונים. זהו המנוע ה 917 בסדרה שיוצר בשנת 47. המנוע נבנה בעבודת יד וחלקיו עברו התאמה ידנית, והמספר 917 שב ומופיע על מחזיר השמן האחורי וקסוות המיסבים הראשיים.
הניקוי חשף עוד הטבעה מענינת:להקלת הקריאה העתקתי בירוק כל ספרה מוטבעת אל מתחתיה. תאריך היציקה של הבלוק הוא ה-29 לאוגוסט 1947, וזה הבלוק הצעיר ביותר של רובר 10 מכל הבלוקים שברשותי, שרובם ניצקו כבר בשנת 1945. פירוש הדבר הוא גם שהמכונית לא יוצרה לפני ספטמבר 47, וקשה להניח שהגיעה ארצה לפני ינואר 48. קשה גם להבין איך שוחררה מהנמל במהומה ששררה אז בארץ, בדימדומי השלטון הבריטי, ומדוע נרשמה כמודל 47, כששנת מודל 48 התחילה בספטמבר 47. או שהמנוע אינו מקורי?
מספר המנוע ברשיון הוא 7110410 והוא אינו חייב להתלכד עם המספר הפנימי של הבלוק כפי שניתן לו ברובר. מהרשיון הישראלי של היום אי אפשר לדעת אם המנוע הוא מקורי או תחליפי.
אגב, עם כיבוש נמל יפו על ידי האצ”ל באפריל 48 “החרים” האירגון משלוח של מכוניות רובר ששהה במחסני הערובה. האם גם 26-453 היתה ביניהן?
הבא בתור הניקוי היה פסנתר השסתומים.ציר הפסנתר חלול, והוא מפזר שמן לכל אחד מהמנענעים, באמצעות חרירים ניצבים לקדח המרכזי שבו. מבט זהיר בתמונה יגלה כי במרכז כל מנענע נמצא חריר, אבל יש עוד חריר, מול ראש השסתום והוא מסתתר תחת בורג הכיוונון.“החריר הנסתר” במנענע. מתחת למנענע נראה בורג הכיוונון שפורק ממנו כדי לאפשר צילום של החריר.
צריך היה לוודא כי דרכי השמן וכל החרירים פתוחים ונקיים ויספקו את השמן הדרוש לפעולה תקינה של מערכת השסתומים.
שמן המנוע מגיע לראש דרך צינור היוצא מבלוק המנוע, מאחד ממיסבי גל הזיזים, ומתחבר באמצעות “בנג’ו” ובורג חלול בעל תבריג BSP לראש בנקודה A שבתמונה הבאה:משם הוא עולה לפסנתר מסביב לבורג המהדק את מחזיק הפסנתר הראשון ( B):חיברתי את צינור לחץ האוויר לנקודת ההזנה שבראש (A) ולהפתעתי כל האוויר “ברח” מתחת לבורג (B). מכאן מובן גם שרוב השמן לא היה מסוגל להגיע למנענעים בפסנתר ולחרירים שבהם. זה גם הסביר מדוע טרח מי שטרח בזמנו והרכיב ברז ויסות על ההזנה ב(A) כדי להקטין את זרימת השמן לראש!
בדיקה חפוזה גילתה כי דיסקת האטימה (78) שמתחת לבורג B נשכחה ולא הורכבה.גייסתי דיסקה כזו מהמלאי שלי ולהרכבתה היתה השפעה דרמטית: כל חרירי השימון בפסנתר נפתחו, התנקו, והוכנו לעבודה סדירה.
עד כאן להפעם.
PREV: http://wp.me/pXLKy-j6
NEXT: http://wp.me/pXLKy-k9