
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: פרק עשרים – המנוע, ג’.

The engine supports had been galvanized and were re-fitted. LHD engine supports are different from RHD supports
והנה חזרו ה”אזניים” ההן מהגילוון, והורכבו על המנוע. גם משאבת המיים הורכבה מחדש, ועוד מעט תיצבע. המנוע מוכן להרכבה במקומו על האשיה.את צינור המים מגומי המקשר בין משאבת המים והבלוק כדאי להרכיב במקומו לפני הרכבת המשאבה – אחרת ההרכבה כמעט בלתי אפשרית. כמובן שהשתמשתי בצינור חדש וטרי שנרכש ב”גומי תל-אביב” אשר בחולון. אגב, אם תתבוננו במשאבת המים תראו שיש לה ארבע יציאות: התחתונה והעליונה מתחברות לרדיאטור, כשהעליונה שולחת אליו מיים חמים והתחתונה שואבת ממנו מיים קרים. האמצעית מתחברת לבלוק וזו מעליה היא החיבור הישיר לראש המנוע – רגע, מה הולך כאן? איזה בלבול?
הפתרון – וההגיון שמאחורי הדבר המוזר הזה – טמון בטרמוסטט היחודי של רובר P2.במצב קר הטרמוסטט הזה מכווץ (הצינורית בצורת ספירלה ממולאה באתר). הוא חוסם את מעבר המים לרדיאטור, ופותח מעבר בין הראש לבלוק. מכיוון שה Impeler – אלמנט השאיבה הצנטריפוגלי – פועל, יסוחררו מי הקירור במסלול הבא: המשאבה תדחוף מים לבלוק, הם יעלו, סביב הצילינדרים לראש, יסתובבו סביב תושבות השסתומים והמובילים ויחזרו למשאבה. במילים פשוטות – יהיה קצר על הרדיאטור – והמנוע יתחמם במהירות לטמפרטורת העבודה הרצויה. ברגע שהמנוע מגיע לטמפרטורה הזאת מתמתח הטרמוסטט, חוסם את המעבר בין הבלוק לראש, ופותח את המעבר לרדיאטור. עכשיו מסלול המים הוא כזה: מים קרים נשאבים מתחתית הרדיאטור ונשלחים מהמשאבה למרכז הבלוק. משם הם עולים לראש, יוצאים לחלק העליון של גוף המשאבה ומופנים ממנו ישירות למיכל העליון של הרדיאטור.
שגיאה נפוצה של מכונאי רובר בארץ היתה “לזרוק לכל הרוחות” את הטרמוסטט “שרק מפריע”, ולעשות זאת בלי לסתום את המעבר בין הראש לבלוק. כך ניטרלו הם את פעולת הרדיאטור! כמובן שזה היה גם המצב ב 26-453, ואמנם בהתנעה הראשונה רתחו המים במנוע תוך דקות אחדות. החלפתי את משאבת המים שהיתה בו באחת המשופצת נכון, מהמלאי שלי, ובהתנעה הבאה כבר התייצבה טמפרטורת המנוע על ערכה הנורמלי – 75 מעלות צלזיוס. כך נראה טרמוסטט מקורי ישן:לצורך הרכבת המנוע החלטנו כי הגיע הזמן לחזור ולהעמיד את הרובר על גלגליו. יש ברשותי ארבעה צמיגים שהוצאו משמוש עקב גילם (נרכשו ב 1990) אף כי הם נראים בהחלט לא רע. אגב, אז, ב 1990, איש במשרד התחבורה לא התאנה ליבוא צמיגים לרכב מיושן והם שוחחרו מהמכס בלא למצמץ (אף כי תמורת תשלום גבוה). שניים מהם עדיין היו מורכבים על חישוריהם (הג’נטים שלהם), כפי שפורקו בזמנו מ-26-069. לשניים האחרים הוצאתי מהמחסן שתי פנימיות חדשות, ושתי טבעות גומי שמרכיבים בין הג’נט לבין הפנימית, ושני ג’נטים מבהיקים כפי שחזרו מ”חצם” – ומסרתי ל”פנצ’רית הכוכב” להרכבה.
וסוף סוף יש לנו rolling chasis ! עכשיו הגיע הרגע להגיש לו את המנוע:
ולהניחו על הגומיות המיועדות לדבר, שלוש במספר:
שתיים מתחת ל”אזניים” שבקדמת המנוע, ואחת מתחת לזנב ה- Free Wheel שבאחוריו. כמה מילים על הגומיות הללו. את הגומיות לתמיכת צידו הקדמי של המנוע רכשתי מscottoldautorubber שבמלבורן, אוסטרליה.
זה מערך מורכב למדי שפרישתו נראית בציור הבא:הגומיות עצמן הן (48) ו (49) בציור, מתחת ומעל ה”אוזן”, בהתאמה. הבעיה בהרכבה זו הן הדיסקיות 51 שמספרן נקוב בקטלוג החלקים של המכונית כ”כמה שצריך”.
אז כמה צריך? הדבר נקבע לפי המנואלה! על המנואלה לעבור דרך “מיסב המנואלה” שעל הפגוש הקדמי, דרך חור יעודי בשבכה הקדמית, ממנו דרך נקב בדוד התחתון של הרדיאטור ומשם אל חור בכלונס הרוחב הקדמי של האשיה, וממנו, לבסוף למרכז הפולי שעל גל הארכובה – סך הכל חמש נקודות. מכיוון שקו ישר עובר דרך שתי נקודות, יש להתאים אליו את יתר השלוש, ואחת ההתאמות נעשית על ידי הדיסקיות הללו. תפקיד אחר שלהן הוא לאזן את המנוע כך שיציאת צינור המים ממשאבת המים תהיה מול כניסת המים של הרדיאטור. כך, שלא נדע, נראו הגומיות הקדמיות של 26-453 לפני הפירוק:
וכך נראות החדשות אחרי ההרכבה:
הגומיה השלישית (26 בציור שלהלן), זו התומכת בזנב תיבת ההילוכים היא גדולה ויקרה. הרי פרישת הרכבתה:
לפני הנחת המנוע במקום יש לוודא שהמכסה 21 הוסר, והגומיה (26) במקומה. את (21) נחזיר למקומו רק לאחר שהרכבת המנוע מסתיימת ו”קו המנואלה” במקומו. כך זה נראה בסיום ההרכבה:
עכשיו נותר רק לעשות צעדים אחדים סביב ה rolling-chassis ולהינות ממעשה ידינו:
PREV: http://wp.me/pXLKy-k9
לתפארת מדינה ישראל !!!!!
כבוד !.
וואו. פשוט מדהים.
מחכה בקוצר רוח להמשך.
לדעתי יש כאן דוגמה מצויינת לתכנון שלא מתחשב בתחזוקה – התרמוסטט מתוחכם ויעיל אבל במקרה של טעות מכונאי כמו שתיארת או שהתרמוסטט נתפס לא ניתן להוציא אותו זמנית ולהגיע הביתה בשלום.