הרשימה שלהלן היא עדות ומזכרת לקוצר ידה של מצלמה, ולתעתועיה – לפחות כשהצילום נערך ללא אמצעי תאורה נאותים: הללו יכולים להימצא אולי באולפן משוכלל, אבל אינם בידיי, בוודאי לא תוך ביקור בחדר הצביעה שבסדנה.
התבוננו בהם אם כן, כהצעה, כרמז לגוון, וכאבן דרך בהתקדמות הפרויקט.
בשבוע שעבר נצבע הרובר ב-MARON D704
Body sprayed with maron D704
וביום שישי באנו להתרשם. וזה מה שראינו, כפוף למגבלות הנ"ל:
וגם זה:
ומזווית אחרת, אפלה במקצת:
ועוד מבט:
ומזווית נוספת, סמוקה (רואים את הצלם הנושא את מצלמתו אל-על?):
ואחרת:
עם פלאש הצבע משנה גוון. וכך זה מלפנים:
ומהצד: (זוכרים את ציר הדלת הסורר? )
אחרי שהצבע התייבש במשך יומיים הוחל בשיופו לקראת שכבת הלכה. השיוף נערך בנייר מס’ 1500 שהוא נייר עדין גרגרים ביותר, ומטרתו כפולה: א – להגיע למשטח עם גליות עוד יותר קטנה (הגליות תמיד קטנה מגודל הגרגרים), ב – לאפשר אחיזה טובה יותר לשכבת הלכה. שכבת לכה הנצבעת על משטח צבע חלק נוטה להתבקע בעיקבות שינויי טמפרטורה עזים ומהירים. מבט מהצד לאחר שפשוף ב 1500:
Re-polished before lacquer coating
ומאחור:
מלפנים:
מהצד השני:
ומלמעלה:
אבל עוד לפני הלכה יגיע תורו של פס-הזהב. בשנת המודל 1947 עוטרו המכוניות שנצבעו ב- maroon בפס זהב דק, כזה:
Our model for the golden line
או כזה:
Another version
וכדי לצבוע אותו כהלכה, יש להרכיב קודם לכן את מכסה המנוע במקומו. אבל כדי להרכיב את זה כראוי, יש להרכיב את הכנפיים הקדמיות, את מעטה הרדיאטור ואת מכסי הצד.
First we need to put correctly the hood in its place
ואלה יושבים על תפסים מיוחדים, ומצופים ברצועות בד חזקות המוצמדות אליהן במסמרות:
ולא נצפה אותם בבד לפני שייצבעו, נכון?
זו המשימה לעכשיו.