26-453 חוזרת מן המתים: פרק מאה עשרים וחמישה – מכסה המנוע א’.

פורסם על ידי lulisml בתאריך 12 בדצמבר 2012 ב-Rover 10 26-453 | השארת תגובה

מכסה המנוע מורכב מארבעה חלקים: שניים מהם מהווים את את המכסה העליון, הדו–כנפי, ושניים את המכסים הצדדיים, המקשרים בין הכנפיים הקדמיות והמכסה העליון.

כל חלקי המכסה נשענים בצדם האחורי על מרכב המכונית, ובחלקם הקדמי על הרדיאטור, המחובר אל האשיה. הרעיון הכללי העומד מאחורי התכנון הזה הוא אפשרות גישה מדורגת אל המנוע, לצרכי טיפולים.

א. הצצה, לצורך בדיקת מפלס השמן וכיו“ב:

26-069 ב“יום הרכב האנגלי” באלני, מרילנד, 2001.

הכנף העליונה משוחררת ממכסה הצד ונעה על הציר שבמרכז  כדי לאפשר את ההצה הרצויה.

ב. טיפול. לצורכי טיפול ניתן לשחרר את מכסה הצד, להסיר אותו לגמרי מהמכונית ולזכות בגישה נוחה לרוב חלקי המנוע ומערכת החשמל.

26-069 יוצאת מהמכולה שהביאה אותה למרילנד, 2000. (משום מה הדרך מאשדוד לבולטימור נעשתה ללא מכסי הצד).

כדי לאפשר שחרור והידוק קל של המכסה העליון צוידו מכסי הצד בידיות ובמנגנון הידוק. כמו כן קיימים תפסים המאפשרים הידוק ושחרור קלים של מכסה הצד ממקומם.

והנה הגיע תורם של כל אלה להתחבר יחד. הם כבר נוקו, גולוונו, תוקנו, נצבעו, צופו בכרום ועכשיו הזמן להרכיבם יחד מחדש.

כך נראו מכסי הצד בתחילת התהליך:

מבחוץ

ומבפנים.

וכך הם נראו אחרי הגלוון:

 

מנגנון ההידוק מניע שני מוטות פלדה בעלי צורת “ל” בקירוב. במצב אחד החלק העליון של ה“ל” לוחץ על תפסי המכסה העליון ומהדק אותם, ובמצב השני – תוך סיבוב של 180 מעלות על צירו – יורד מתחתם ומשחרר אותם. התפסים עצמם הם זוויות פלדה המחוברים ל“הכנה לתפס” שעל המכסה העליון:

החיצים הצהובים היוצאים מהנקודה A מראים על נקודות החיבור של התפסים למכסה. החיבור נעשה על ידי זוג ברגי 1/4 BSF בעלי ראש עגול, משוקע ומחורץ. חורי החיבור הם אליפטיים, מה שמלמד כי נחוץ כיוונון ידני של התפס כדי שיהיה במקומו הנכון, על ידי ניסוי וטעיה. שוב ושוב אני מהרהר בכך כי הרכבת המכונית במפעל הייתה עתירת עבודת מומחים, וכי רובר הייתה חייבת להעסיק מספר רב של מכונאים מיומנים, והדרך היחידה להרוויח כך כסף הייתה על ידי ניצולם ללא רחמים.

כך נראה מנגנון התפיסה במכסה לא משופץ:

הרי חלקיו כשהוא מפורק, לאחר הגלוון:

לוח תמיכה

והרי הם כולם, כמו ציפורים על חוט חשמל, אחרי הצביעה:

כמקובל ברובר, פעולת התפיסה והשחרור של מכסה המנוע היתה צריכה להתבצע ב“קליק” נוקשני, חלק ואלגנטי, ולהלן תווכחו כמה מחשבה ומאמץ הושקעו לשם השגת מטרה זו.

ציר הידית נע בתוך תותב, המשמש כמיסב החלקה. ונמצא בלוח התמיכה שתמונתו מובאת למעלה.

הידית עצמה צריכה לנוע בקלילות, ובלי להתחכך בדופן המכסה כדי לא לפגום בצבע. יש גם לאטום את המעבר פנים\חוץ מפני חדירת מים\בוץ בנסיעה בדרכים גשומות. הפתרון נמצא על ידי תותב גומי הנמצא בשקע שבבסיס הידית.

תותב הגומי נלחץ אל דופן המכסה ומבצע את האטימה, אך מפריע לתנועה החלקה. אי–לכך, בינו לבין הידית, בתוך השקע,  נמצאות שתי דיסקיות פליז מגורזות, המשמשות כמיסב החלקה רב–דרגתי, ומאפשרות תנועה חלקה ביותר.

אבל תותבי הגומי התייבשו במשך 70 שנותיהם עלי אדמה, וחדלו למלא את תפקידם.

היה צורך להסירם על ידי “חפירה” מאומצת, ויצירת חדשים על ידי גזירה זהירה של יריעת גומי בעובי 3 מ“מ.

עברתי על ההברגות במחרוקת 1/4 BSF ושני אומי הכתר שנוקו וגולוונו התברגו עליהם בקלילות. הרי צמד הידיות מתכוננות לחזור למקומן:

בינתיים סיימו דפנה ואלון את צביעת מכסי–הצד וליטושם לשלמות. הגיע הזמן להרכיב את המכסה ולהחזירו לשמישות.

ציר הידית לא עבר דרך התותב שבלוח התמיכה: הצבע שחדר לתותב, מצד אחד, ושכבת הכרום הנוספת על הציר, מצד שני, גרמו לכך שהקטרים לא התאימו זה לזה. דפנה שייפה אותם לפי הסדר עד שהתקבלה התאמה טובה. עכשיו, בעזרת הכלים המתאימים (מפתח גביע במידה 2BA ומפתח פתוח במידה 1/4 BSF) ניתן היה לשחזר את המנגנון:

תפקיד הזיז A הוא להגביל את תנועת הידית במצב “פתוח“. המעבר מ“סגור” ל,פתוח” כרוך בסיבוב בן 180 מעלות של הידית, כשבמצב “סגור” היא פונה לגוף המכונית, כאילו היתה כנף של עוף מרחף, ובמצב “פתוח” פונה לחרטום. לא מעט טועים כאן: פרופיל קצה ציר הידית הוא מרובע וניתן לכן להרכיבה בארבעה מצבים שונים, כשרק אחד מהם הוא הנכון.

כדי שהחיבור בין מכסי הצד והמכסה העליון יהיה גמיש, עשוי החלק העליון של מכסה הצד כ“סנדביץ’” של שתי רצועות פח שביניהן סרט בד עבה מסוג webbin שנרכש מסקוט, אוסטרליה.

הם מחוברים זה לזה באמצעות 12 ברגי פח קטנים בעלי ראש קוני שטוח. דפנה ניקבה בסבלנות 12 חורים בסרט ויצרה את הסנדוויץ’. כך הוא נראה מלמעלה:

וכך מהצד:

השתקפות הידית מלמדת עד כמה מלוטשים פני המכסה,

הנה הוא – מוכן לשימוש:

NEXT: מכסה המנוע ב’.

PREV: הצביעה י’.