דצמבר
16
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: פרק מאה עשרים ושבעה – הצביעה י”א.
כדי להשלים את פס–הזהב נכון ומדויק יש לחבר את מכסה המנוע העליון בדיוק כפי שיהיה במכונית לכשתושלם. המכסה העליון נשען על מכסי הצד, ואלה יושבים במקומם נשענים על משענות מרופדות בסרטי בד עבים הנקראים באנגלית webbing. הסרטים מהודקים למשענות באמצעות מסמרות פצילות מס’ 6 (Bifurcated Rivets)
We need to use these in order to connect correctly the webbing to the bonnet side panels
שלמגינת ליבי לא הזמנתי מבעוד מועד. הזמנות דחופות יצאו הן ל woolies והן ל Jay-Cee אבל הדואר בחו“ל עמוס כרגע בגלל חג–המולד הממשמש ובא והמשלוח טרם הגיע.
אין ברירה, בינתיים נתקדם בענפים אחרים.
העבודה על מכסה תא המטען (החיצוני) נשלמה והוא נצבע ומוכן להרכבה:
The locker cover is ready
כך גם המצב עם החלק הנע של גג השמש:
The sunshine window is ready
הקמטים הנראים בתמונה הם השתקפות של הסדין המכסה כרגע את הכנפיים האחוריות, שגם צביעתן הושלמה.
הנה אחת מהן, מחכה לתורה. נייר הדבק מכסה על הפתח המיועד לפיית מילוי הדלק.
The rear wings are ready
גם המכסים של “הברזל הטיפש” (dumb iron) – אליו מתחברים הקפיצים הקדמיים והצינורות של מערכת השימון –כבר מוכנים:
The dumb irons covers are ready
ולצידם המכסים של פתחי איוורור הרגליים.
מכסי הצד הנזכרים למעלה רוכבים על הכנפיים הקדמיות, ואי לכך יש להרכיב גם את אלו כהכנה להרכבת מכסה המנוע.
ועכשיו הגיע תורן.
ראשית יש לחבר אליהן את ה“חצאית” הפנימית (valance). תפקידה של זו להגן על המנוע מפני הדרך ובעיקר מהלכלוך הנזרק על ידי הגלגלים. להזכירכם, כך נראו הכנף והחצאית בשלבי השיפוץ הקודמים:
Front wing valances in earlier stages – after galvanization
עכשיו, כששניהם צבועים, הגיע הזמן להרכיבם יחד חזרה.
הכל נעשה על טהרת ברגי 1/4 BSF חדשים ונוצצים, באורכים הנכונים, עם כל סוגי הדסקיות הדרושות וכלי העבודה הנכונים. קטלוג החלפים של הרובר הועלה על מחשב זעיר ובכל מקרה של ספק בעניין אורכו או סוגו של בורג מסוים נועצים בו מיד. הרי המחשב בפעולה:
The spare parts list is on the laptop and helps in determining the correct size typs and number of bolts
טושיבה קטנטן עם מערכת ההפעלה הפתוחה אופן-סוזה 12.2.
וכך נראה הדף העוסק בענייננו:
ובו כל המידע הדרוש.
הנה הם מחוברים מבפנים:
Valance coupeld to a front wing
וכך מבחוץ:
Another view
שימו לב לתפס של מכסה הצד, בחלק העליון של הכנף, ולחבקי האחיזה של צמת החשמל, המוכנים גם הם במקומם, כמוהם כגומיה המצפה את מעבר כבלי החשמל לפנסים.
עכשיו אנחנו מוכנים להרכבת הכנף במקומה. כדי להבטיח גישה נוחה ועבודה קלה יש להסיר את הגלגל הקדמי:
To put the wing in place the front wheel needs to get removed
מכניסים את הכנף למקומה, סוגרים את ארבעת הברגים המחזקים אותה למקומה, אבל בלי להדק.
Puting the wing in place, loosly, to enable later adjustments
עכשיו יש לחתוך את פס הגומי (“קדר” בלשון המכונאים) המפריד בין הכנף ויתר חלקי המרכב ולהצמיד אותו לקצה הפנימי של הכנף.
Next
את הברגים יש להדק רק אחרי שהוא במקומו.
והרי לפנינו כנף קדמית ראשונה במקומה:
וכך היא נראית מאחור (הגומי עוד לא ממש במקומו והברגים טרם הודקו לגמרי):
וכאן כבר מורכבת הכנף השניה:
עכשיו מגיע תור כיסוי חיבור הקפיצים המחוזק בינתיים בבורג 1/4 BSF יחיד (החיזוק האמיתי יבוא עוד מעט).
Next
זהו. עכשיו ניתן להחזיר את לוחית הזיהוי, מחזיקי פנס ערפל והצופר, והפגוש הקדמי למקומם. הם מוחזקים שם על ידי זוג ברגים אימתניים – 7/16 W – ותו לא. הם גם מהדקים, אבל באמת, את כיסויי הקפיצים למקומם. וכך זה נראה, מזוויות שונות:
הערב כבר יורד
Its evning, almost
אלון במשבר גיל 40 ?? מתי הוא מסתפר ??
הוא יסתפר כשהשער יגיע לאורך 25 ס”מ. אלון נמנה על תורמי שיער לאגודה המייצרת פאות למען חולי סרטן וזה האורך הנדרש. המודעות שלו לנושא התעוררה בעיקבות מחלתה של קרובת משפחה.
אסתר טגנסקי היתה נהגת המונית הראשונה בארץ ישראל היא היתה באצ’ל כמו רבים ממשפחת טגנסקי ואף העבירה לוחמים ונשק לפעולות נגד האנגלים בבית שהתגוררה ברחוב בילו31 /ברדצ’בסקי 16 היו בני משפחת טגנסקי מחביאים נשק והמכונית טגנסקי היא חתיכת היסטוריה ישראלית
אסתר טגנסקי
אסתר טגנסקי היתה נהגת המונית הראשונה והיחידה בתל-אביב באותם ימים. את הפגישה הראשונה שלה עם האצ”ל עשתה אסתר בשנת 1944 כאשר חמישה אנשים, שהציגו את עצמם כקצבים, ביקשוה להסיעם לכפר ערבי לשם קניית בקר. כשהגיעו ליד גשר בין בית-דגן ולוד ביקשו הנוסעים מהנהגת לעצור וכעבור מספר דקות אמרו כי מאחר שהערבים לא באו לפגישה הוחלט שאחד הנוסעים יחזור עם המונית לתל-אביב ובערב תחזור המונית למקום לאסוף את היתר. וכך היה.
למחרת קראה אסתר בעיתון כי שני גשרים פוצצו במקום לשם הובילה את ה”קצבים”. כאשר פנו אליה אנשי האצ”ל פעם נוספת אמרה להם, שהם אינם צריכים להעמיד פנים ולחפש תירוצים וכי היא מוכנה לעזור למחתרת שלוחמת בשלטון הבריטי. מאז הפכה אסתר טגנסקי לנהגת קבועה של האצ”ל ושירתה את הלוחמים בפעולות רבות.
בין היתר עסקה אסתר גם בהעברת נשק מיפו לתל-אביב, ומאחר שהכירה שוטרים וקצינים בריטים רבים, שנהגו לנסוע אִתה, לא ערכו חיפוש במכוניתה. קרה פעם שאסתר הצליחה לרכוש מ”ידידיה” הבריטים 4 אקדחים ותחמושת רבה. היא מיהרה לכיוון תל-אביב, אולם בדרך עמדו שני שוטרי תנועה וסימנו לה לעצור. היא חששה שיערכו חיפוש במכונית, הגדילה את המהירות והצליחה להגיע לביתה ולהחביא את הנשק. כעבור מספר ימים קיבלה אסתר דו”ח על נסיעה במהירות מופרזת.
ב-19 בינואר 1946 נעשה ניסיון פריצה לבית הסוהר המרכזי בירושלים כדי לשחרר משם את אסירי המחתרת. איתן לבני, שהיה אחראי לתכנון, העריך כי מיד לאחר ההתקפה תיסגר הדרך הראשית המקשרת את ירושלים עם השפלה, ולכן חיפש דרכי נסיגה חלופיות. שוב הזמין את אסתר טגנסקי ויחד נסעו במונית שלה בדרך לא דרך עד שמצאו דרך עוקפת. למרבה הצער נכשלה הפעולה, והדרך העוקפת שימשה רק את התוקפים, שנסוגו ללא חבריהם האסירים.
לפני ההתקפה על שדה-התעופה בקסטינה, (ראה להלן) היה צורך בתכנון מדוקדק: “לצורך הסיור השתמשנו שוב במונית הנאמנה של אסתר טגנסקי, אותה מונית מדגם “אדלר” שלא משכה אליה הרבה תשומת-לב כשנעה בכבישי הארץ. נסעתי עם גידי לאורך השדה חזור ושוב כדי לאתר את ריכוזי המטוסים ולחפש נקודת-פירצה מתאימה”. 4 אסתר השתתפה לא רק בסיורים המוקדמים, אלא גם בליל הפעולה, כאשר היתה צמודה לאיתן, שעקב מקרוב אחר הנעשה.
ב-3 בפברואר 1946 הסיעה אסתר במוניתהּ את אנשי האצ”ל לבושים בבגדי חיל התעופה הבריטי כאשר פניהם אל מחנה הנופש הצבאי בתל-אביב (“מחנה יונה”). הכוונה הפעם היתה החרמת נשק ולאחר שהמטרה הושגה נסוגו הבחורים מן המקום.
למחרת היום הוזמנה אסתר לבולשת ושם נחקרה על מעשיה ביום בו נראתה בקרבת המחנה הצבאי “מכונית ירוקה עם נהגת”. אסתר לא הכחישה דבר וסיפרה כי באותו יום הסיעה ארבעה חיילים בריטים למחנה, ואלה ביקשוה לחכות להם על-מנת לקחתם בחזרה. לאחר שעבר זמן רב והם לא חזרו, נסעה מן המקום. בעדותה מספרת אסתר, בין היתר: 5
למחרת היום נקראתי שוב לחקירה והפעם בתחנת המשטרה ברחוב דיזנגוף. בחקירה נתבקשתי לנסוע עם מכוניתי בדיוק באותה דרך שבה נסעתי עם האנשים הנ”ל. חקרו אותי באיזו תלבושת היו הנוסעים ואם היה להם נשק. שאלו אותי אם הם דיברו אנגלית טובה. עניתי להם שהתלבושת של החיילים היתה של חיל התעופה, ונשק לא ראיתי. אינני יכולה להבחין אם האנגלית שלהם היתה טובה כי בעצמי אינני יודעת טוב אנגלית.
אסתר שוחררה והמשיכה לעבוד כרגיל, אולם החשד נגדה לא הוסר. מפעם לפעם נחקרה במשטרה, אלא שהחוקרים לא הצליחו לדלות ממנה שום מידע. לבסוף נעצרה והועברה לבית-הסוהר ביפו בתא אחד עם ערביה. באחת החקירות נשאלה אסתר מאיזה מקום מזמינים אותה אנשי המחתרת. תשובתה היתה כי אין לה קשר עם המחתרת, אבל בדרך כלל מזמינים אותה מתחנת המוניות ליד כיכר מוגרבי או מביתה.
לאחר שחרורה מבית-הסוהר היתה אסתר טגנסקי תחת מעקב תמידי של הבולשת ועל-כן נאלצה לנתק את קשריה עם האצ”ל. רק בסוף שנת 1947, כאשר היה ברור שהמנדט הבריטי עומד בפני סיומו, חידשה אסתר את קשריה עם המחתרת ועזרה רבות במלחמת העצמאות.
תגובה זו מתייחסת לפרק 40 “מספרים”