דצמבר
19
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: פרק מאה עשרים ותשע – הצביעה י”ג.
הפרק הקודם הסתיים בציון העובדה שחיבור הכנף הקדמית הימנית טעון שיפור. המרווח בין מכסה המנוע העליון ומעטפת הרדיאטור היה גדול מדי (כ 5 מ“מ במקום 1-2 מ“מ) החלק האחורי תחתון של הכנף נראה מעוות ואת הפנס הראשי לא הצלחנו להדק באופן קשיח מספיק למקומו.
אי–לכך פתחה דפנה את היום במדידה קפדנית של אלכסונים שונים והגיעה למסקנה כי חסרה דיסקית מרווח מתאימה בין ה“יד” הנושאת את הכנף והכנף, בחיבור הפנס. בלעדיה חיבור השתיים הדוק מדי וגורם לעיוות הכנף.
“היד הנושאת” את הכנף היא מס’ 146 בציור שלמעלה. החור הגדול שנראה בציור הבא ביד הכנף הוא החור דרכו עוברת “רגל” הפנס הראשי. הידוקו ללא דיסקית המרווח הנ“ל גורמת לעיוות הכנף.
לפני שהמכונית עזבה את בית–המלאכה של טינו הייתה התאמת החלקים השונים אידאלית, כמוראה בתמונה הבאה:
אבל אז לא היה מורכב פנס!
דפנה יצרה את הדיסקה מתותב גומי שהיה בידיה. אחרי כן שבנו וחיברנו את את הכנף למקומה והתקבלה התאמה משביעת רצון.
עכשיו הגיע תור הכנפיים האחוריות. אלון השלים את ליטושן, והגיע הזמן להרכיבן במקומן. ראשית יש לחתוך את רצועת הגומי (“קדר“) שנועדה לחצוץ בין הכנף וגוף המכונית – ולמנוע, בין היתר, הצטברות בוץ ביניהן – לאורך הנכון. אחרי כן יש לחורר בה את החורים הדרושים למעבר הברגים המחזקים את הכנף לגוף המכונית.
הרי דפנה עוסקת במלאכה:
לפני חיבור הכנף עצמה נוקו שוב כל האומים (המקובעים בגוף המכונית) משאריות צבע שדבקו בהם תוך כדי צביעה באמצעות מברז 1/4 BSF.
עכשיו הכל מוכן להרכבה והיא מתבצעת:
ויש!
גם מנשאי המדרכה כבר במקומם, והעיקר: הצמיג החדש עם החישור הצבוע בצבע הנכון!
עדיין יש להוסיף דברים אחדים: פתח מילוי הדלק, והמנשא של הפגוש האחורי ולוחית הזיהוי האחורית.
הרי הם ביתר פירוט:
עוד מבט מלפנים,
ועוברים לצד השני:
מגיע הזמן לחבר את תפס הפגוש האחורי. החיבור שלו נמצא במקום מאד לא נוח לגישה, ובעוד אלון מנסה לכוון אותו למקומו – הוא נשבר לשניים!
מבט על השבר מגלה כי זה מקרה מובהק (ובינינו – מדאיג מאד) של עייפות החומר.
החלודה מצביעה על כך שהחלק היה שבור למחצה כבר זמן רב, והגרגיריות על כך שהיה פריך. החלק נרכש במאמץ רב באנגליה לפני כשנה – מכיוון שהמכונית הגיעה לידי בלעדיו.
מה עושים עכשיו?
כשחזרתי הבייתה נחפזתי למדף חלקי הפגושים שבמחסן, ובו מצאתי:
עוד שני אחים לצרה. לא מושלמים, לא חסרי בעיות, אבל אולי פחות עייפים. ואת זאת נדע –