
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: פרק מאה שלושים ותשעה – מערכת הדלק ב’.
בתגובה לפרק הקודם כתב משה: “לבועות יש רק הסבר אחד והוא משיכת אויר” והוא צדק בכל מילה. אבל כדי לא לקלקל סיפור טוב נחזור להתחלה: עם ההתנעה הראשונה התברר כי הדלק שנשאב לפילטר הדלק בכניסה לקרבורטור מלא בבועות אוויר – מצב בלתי נסבל כי הוא יביא בהכרח לסתימת אדים.
ומכיוון שלא נתגלתה סיבה מיידית וברורה לתופעה, החלטתי לשוב ולפרק את המערכת לגורמים ולבדקה פריט אחרי פריט.
ראשונה נבדקה משאבת הדלק. היא זוהתה כתוצרת חברת Hardi הגרמנית, שמוצריה מפארים מכוניות כגון פורשה, אאודי וגם MGB. כמו משאבות SU, אחותה הבכירה, גם משאבות אלו נחלקות בין סוג L, לחץ נמוך, המיועדות להמצא בתא המנוע, ובין סוג P המיועד להמצא בירכתי המכונית סמוך למיכל הדלק. המשאבה זוהתה כ-Hardi, Fuel Suction Pump, 12volt 13312
המיועדת להמצא בתא המנוע. היא מסוגלת לספק למנוע 100 ליטר דלק לשעה. תצרוכת הדלק של הרובר היא כעשרה ליטר למאה ק”מ, במהירות 80 קמ”ש, כלומר ספיקת הדלק לה הוא זקוק היא כשמונה ליטר לשעה – והמשאבה הזאת אמורה לספק את צרכיו בנקל, והרבה יותר מעבר להם.

Hardy pump – disappointment
נקודה אחת, אם כן, התבררה לה.
בהמשך בניתי מערך קטן לבדיקת המשאבה, שכלל מיכל אספקת דלק, מיכל איסוף דלק, את המשאבה עצמה וזוג צינורות שקופים המקשרים בינה לבין המיכלים. כספק מתח שימש ספק מחשב במתח 12V.
ראשית הנחתי את מיכל האספקה כמטר מתחת למשאבה, ואת מיכל האיסוף קצת מעליה. השאיבה היתה מושלמת, מהירה, וללא בועה אחת ויחידה. אחר-כך העלתי את מיכל האיסוף כמטר מעל המשאבה – ושוב, השאיבה היתה מושלמת וחסרת בועות. המשאבה נוקתה לכן מכל חשד.
מה נותר? נותר חיבור צינור הדלק אל יחידת השאיבה, ויחידת השאיבה עצמה.
חיבור צינור הדלק ליחידת השאיבה התגלה כבעייתי – הגישה אליו הייתה קשה ביותר, והמקום לא הספיק לשני המפתחות הפתוחים הדרושים להידוקו הנכון, או לחילופין, לפתיחתו.
אי-לכך ניגשתי לאלי מ”טכנו-צינור” והסברתי לו את המצב, והוא התאים צינור גמיש בו קוצר אחד מהסוגרים כך שיתפנה מספיק מקום לשני מפתחות הפתוחים הדרושים לסגירה. קצהו השני יחובר לצינור אספקת הדלק ללא קושי. כמו-כן צייד אותי אלי בבקבוקון של “Loxeel” המשמש לאיטום חיבורי הידראוליקה.
עכשיו הגיע הרגע לבדוק את יחידת שאיבת הדלק, הידועה גם בשמה האנגלי petrol reserve valve. פריט זה הורכב על “מכוניות יוקרה” אנגליות בשנות הארבעים והחמישים המוקדמות, ותואר לפרטים בפרק הנ”ל.
היחידה פורקה מממיכל הדלק, הצינור הגמיש החדש חובר אליה, וחזרתי על הבדיקות שערכתי קודם, כאשר עכשיו היחידה הנ”ל טובלת במיכל הדלק הזמני, ולא הצינור השקוף ששימש לכך בבדיקה הראשונה.
השאיבה היתה גרועה לתפארת, ומלאה בבועות אוויר!
מצאנו איפוא את החשוד – אך היכן היא הדליפה, והאם יש משהו שאפשר לעשות כדי לעצור אותה?
פירקתי את היחידה לגורמיה, או לפחות כך חשבתי, ניקיתי כל אחד מהם, החלפתי את כל האטמים בחדשים (הסולנואיד מסובך למדי) עברתי על הברגות הכניסה והברגות איטום הסולנואיד ב Loxeel , וחזרתי על הבדיקה. התוצאה שלילית. הבועות קיימות וחזקות כמקודם.
חזרתי אל טינו בלב כבד. מה עושים? סיפרתי לטינו כי יש לי נסיון רב שנים במערכות ואקום אולטרה-גבוה, ואני יודע לאתר בהן דליפות, אבל ביחידה הנכחית זה בלתי אפשרי בגלל רשת המסננת בכניסה אליה:אין בעיות, אמר טינו, וחימם את המלחם הגדול שלו, 200 וואט, והסיר את הרשת.
עכשיו ניתן היה לאטום את קצות שני צינורות היניקה, ולחזור ולבדוק דליפות. הבדיקה נערכה באמצעות משאבת הוואקום הידנית הקטנה, שכבר נזכרה בפרק על מערכת השימון.
הבדיקה הראתה כי קיימת דליפה – אבל היכן היא?
אין כאן “הליום ליק דטקטור” ויתר המכונות המשוכללות בהן נהגתי להשתמש פעם…
וכאן עלתה בדעתו של טינו הברקה. “בוא נהיה פרימיטיביים” אמר, “נטבול את היחידה במים, וננפח אותה. כמו כשמחפשים פנצ’ר”.
זה לא היה קשה, כי בסיבוב קל הופכת המשאבה הידנית הנ”ל ממשאבת ואקום למשאבת לחץ. דחסנו אויר ליחידה ומיד התגלתה הדליפה: היא נבעה מהמקום בו התחברו צינורות היניקה לבית הסולנואיד!
מה עושים? קצת גישושים ומישושים העלו כי צינורות היניקה (הקצר – ליניקה נורמלית, הארוך – ליניקת הגלון האחרון המוגדר כ”רזרבה”) מתברגים אל בית הסולנואיד:
כך נראים קצותיהם, אחרי ניקוי יסודי:
שוב היזינו טיפה אחת של Loxeel על ההברגה, והחזרנו את הצינורות למקומם, החזר והדק היטב. בדיקה חוזרת הראתה אפס דליפת אוויר.
טינו הלחים את רשת הסינון חזרה למקומה, ויחידת השאיבה, צינורות הדלק והמשאבה הוחזרו למקומם וחוברו כראוי.
הפעלתי מחדש את המשאבה – והיא שבה ומילאה בזריזות את הקרבורטור, והשתתקה. אף שמץ של בועת אוויר לא נראה. פילטר הדלק בכניסה לקרבורטור התמלא בדלק שנשאר בו גם שעות לאחר הדממת המנוע,
כפי שצריך להיות.
PREV: עוד פרידה