נס משאבת המים – או מדוע לא הגעתי ללטרון.

פורסם על ידי lulisml בתאריך 1 באפריל 2013 ב-1 Rover 10 26-069 | השארת תגובה

זוכרים את הנס ההוא?

מדי קיץ, בחופשת “בין הזמנים“, פושטים תלמידי הישיבות על ההרים ועל הגבעות ויוצאים לטייל. מדבר יהודה חביב עליהם במיוחד. ובאחד הקיצים עלו חמישה מהם על ג‘יפ ונסעו למידבר. נסעו ונסעו עד שנגמרה הדרך, בתהום. הנהג החליט להסתובב ולחזור על עיקבותיו, ובעודו מתמרן, בשלב הרוורס, נסע מטר אחד יותר מדי והג‘יפ נפל תהומה. ארבעה נהרגו, למרבה הצער. היחיד ששרד היה הנהג וגם הוא חולץ רק לאחר יומיים של יסורים קשים. כששאלו אותו מה היה הוא ענה “קרה לי נס גדול“.

ומדוע נזכרתי בכך? כי גם לי ארע מן נס שכזה, אם כי בממדים פחות, הרבה פחות, אפוקליפטים.

מבעוד מועד רשמתי את 26-069 לתצוגת מועדון החמש באתר השריון שבלטרון, ואף הזמנתי לשם את הילדים והנכדות. בערב האירוע הסרתי את הכיסוי מעל המכונית ורחצתי אותה, כדי שתגיע יפה ומצוחצחת.

ולמחרת בבוקר, בשמונה, יצאתי לדרך. בשעה תגיע כל מכונית, גם מכונית איטית ואפילו מכונית איטית נורא עד לטרון, חשבתי.

אבל לא הספקתי להגיע אפילו עד קצה הרחוב – וזה קרה. זרזיף מים התפרץ מהרווח שבין מכסה הרדיאטור ומכסה המנוע. בתחילה רק טיפות אחדות קטנות (מה זה, יורד גשם? הרי השמיים כחולים והיום יפה כל–כך) ואחר–כך “שפריץ” גדול וירוק ומכוער. “זה לא יכול להיות” אמרתי לעצמי והפכתי מיד את כוון הנסיעה “אני חוזר הביתה ומסדר את זה מיד“.

כשפתחתי את מכסה המנוע ראיתי מיד כי מקור הגשם הזה הוא משאבת המים. לא היה ברור מהיכן במשאבת המים בדיוק, כי המאוורר התיז את המים ופיזרם על כל סביבותיו. כיביתי את המנוע וניסיתי לחשוב: אולי האטם שבין הראש למשאבה הוא האשם בדליפה?

רק לא מזמן הוחלף האטם הזה ואולי לא הודק כראוי?

הידקתי את המשטחים על האטם ככל שיכולתי אך לשוא. הנזילה נמשכה. האם האשמה במשאבה שעד אתמול עבדה ללא כל סימן מבשר רעות? האם חל פיצוץ בבלוק, או נפרץ אטם הראש?

שמואל אמר לי פעם כי מעולם, מעולם, לא ראה בלוק או ראש של רובר סדוקים (לתמהון לב המאמינים התמימים בברזל גרמני).

האם זו הפעם הראשונה?

אין ברירה, נגזר עלי להסיר את המשאבה מהמנוע ולברר מה קרה. הודעתי בצער לנכדות שלא אגיע היום לתצוגה, וניגשתי למלאכה.

רובר תכננו – או פשוט יצא להם – שאפשר להוציא את המשאבה מבלי לפרק את הרדיאטור; אבל זאת בתנאי שמבצעים אקרובטיקה מסובכת של היפוכים וסיבובים – יש בדיוק מילימטר אחד של מרווח לפעולה.

אקרובטיקה זו דורשת זוג ידיים צעירות וחסונות ומוח חריף, ומאלה נשאר לי כל יום פחות. אך כמו שאמר יחזקאל פרא מילקוט הכזבים: “גדי רץ נורא מהר, בקושי השגתי אותו.” שרוט ומרוט הצלחתי להוציא את המשאבה ממקומה ולבחון את הבלוק, הראש, ומה שביניהם.

כצפוי, גם הבלוק וגם הראש נראו חפים מעוון. אבל נקודת אבנית בתחתית פקק (החץ הצהוב מצביע עליה) נראתה לי שווה בדיקה. היתכן שמשם באה הנזילה? הפקק הזה לא רק נמצא במקום נורא, חסר גישה ובלתי נראה בדרך כלל, אלא הוא גם במידה הנדירה 1-7/16 אינץ‘ שאינה נמצאת באוסף פקקי הבלוק שלי.

התמונה הבאה, בה מצולם בלוק ישן מראה באופן ברור יותר את הפקק ומקומו:

החורים הללו מיועדים להוציא מן הבלוק את החול שנשאר בו לאחר היציקה, והם נאטמים בפקקי מתכת למניעת נזילת מים.

ניקיתי את המקום היטב ומילאתי את הבלוק במים. שום נזילה. הפקק נמצא חף מפשע .

המשאבה נותרה איפה כחשודה העיקרית והיחידה. וכאן אנו מגיעים לנס מס‘ 1. רק לפני זמן קצר סיימתי לשפץ משאבת מים והיא שוכנת אצלי על המדף מוכנה להרכבה.

אם הפירוק היה קשה, היתה ההרכבה קשה שבעתיים, ושורטת פי שבעים ושבעה. ויעיד ה RTV הלבן שנמרח על כל סביבותיה בשלב האקרובטיקה.

אבל עכשיו היתה מורכבת ברובר משאבה חדשה, וההתנעה לימדה כי הנזילה נפסקה והוא חזר לעצמו.

–

מה אם כן קרה למשאבה הישנה?

ניסיתי להיזכר מתי שיפצתי אותה ולא הצלחתי, אבל אין לי ספק שזה התרחש לפני עשרים וחמש שנה לפחות, ואולי שלושים, ואולי יותר.

משטח האטימה שבין המשאבה וראש המנוע נראה מכורסם על ידי קורוזיה, אכול. האם זו הסיבה לנזילה? לקחתי את המשאבה הישנה אל טינו כדי שיוריד שבב מהמשטח ויעשה אותו חלק וראוי להמשך שימוש. באותה הזדמנות גם פורקה המשאבה לניתוח מעמיק שלאחרי המוות.

וכבר כשהוצאנו את הציר עם המסבים מגוף המשאבה

התברר כי מי שכשל הוא האטם הדינמי שבמשאבה. הציר והמסבים היו רטובים ומכוסים בבוץ והדרך היחידה שאלו יכלו להגיע אליהם היתה דרך האטם.

כך נראה אטם תקין (אם כי משומש):

האטימה מתבצעת על ידי דיסקית הגרפיט שנמצאת בצד ימין, והקפיץ מהדק אותה, תוך כדי סיבוב, אל גוף המשאבה. בתמונה שלמעלה עובי דיסקית זו הוא כשלושה מילימטר.

וכך נראה האטם שהוצא מן המשאבה שכשלה:

דיסקית האטימה נעלמה! נגמרה! לא נשאר לה זכר. לא רק זאת, אלא גם הקפיץ איבד את גמישותו ונמעך. לא רק זאת, אלא שהמכסה שלו, שהוא חיוני לאטימה – נתלש ואיננו:

וכך אני מתאר לעצמי עכשיו את מותה הפתאומי של המשאבה: במשך השנים הלכה ונשחקה הדיסקית – עד שהגיעה למיקרון האחרון. וכשאזלה הגרפיט פשוט נתפס האטם בגוף המשאבה בעוד המנוע מנסה להמשיך ולסובב אותו ואז המכסה העליון שלו נקרע – והמים פרצו החוצה. זה קרה אצלנו בקצה הרחוב – 100 מטר מהבית – וזה הנס השני, לא?

–

טינו יישר את משטח האטימה והמשאבה מוכנה עכשיו להתחיל סבב נוסף של שיקום.

ובכל זאת כמה מילים על חשיבותם של מים מטופלים במערכת הקירור.

“מי ברז” מכילים בתוכם יונים של סידן ומגנזיום השוקעים כשהמים מתחממים ויוצרים אבנית. האבנית לא רק תוקפת חלקי אלומיניום וגורמת לאיכולם, אלא גם גורמת לכך שהקפיץ שבאטם הדינמי “נתפס“. הרי שלשה אטמים שהוצאו ממשאבות מים של רובר בימים רחוקים, בהם מילאו את הרדיאטור במי ברז בכל תחנת דלק:

הם נראים כאן אחרי שלשה ימים בחומץ, שהסיר מהם את רוב האבנית, שמנעה מהקפיץ לתפקד. בהעדר קפיץ, נפסקת האטימה גם אם דיסקית האטימה עדיין בעובי סביר.