לסוכנות "הרץ" בהיתרו הגעתי מאוחר בלילה וכבר שם ניתן היה להרגיש כי משהו קרה בממלכה המאוחדת. הפקיד בדלפק הציע לשדרג את המכונית הקטנה והידנית שהזמנתי לאודי A5 מפוארת, דיזל אוטומטית "היא חדשה לגמרי" הסביר "ונשארו לנו הרבה מכוניות פנויות היום". לך תסביר לו כי אני נוסע ליריד הקצה הנגדי של הסקלה – יריד החלודה, השמן השרוף, הטכנולוגיה הארכאית, יריד הדברים שאף פעם כבר לא יהיו חדשים. 
ולמחרת בבוקר מה רואות עיני, בחניה? TVR בצבעים טבעיים, שהציפורים מביעות עליו את דעתן בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים:
גם המגרש בכניסה, בו מוצגות המכוניות למכירה, היה ריק ברובו – לא ניתן להשוואה עם המגרש הצפוף והעולה על גדותיו שהיה במקום בספטמבר 2011.
הנה ה MG YT מודל 49 שניצבה ממש בכניסה:
ה-YT עצמה נראתה טוב אך לא נפלא. ה-YT שהושקה אצלנו לא מכבר נראתה יותר טוב. לא נראה לי שהמוכר הצליח לקבל את המחיר המבוקש – כ-17000 אלף פאונד.
אוסטין 7 הפעוטה היא אחת המכוניות האנגליות האהובות. הפשטות, הקלילות, הבסיסיות שבה ממשיכים לעשות אותה לפופולרית גם 90 שנה אחרי שיצאה לשוק. ולתכונה הזו סוג של היזון חוזר חיובי: הפופולריות גורמת לזמינות חלפים, קיטים שלמים של כל מה שנחוץ, ובמחירים סבירים, מה שעושה את הטיפול בה והאחזקה שלה ללא בעייתית, ולעוד יותר פופולרית. הפופולריות גם גרמה לשיפורים ותוספות רבים ומי יודע אם נשארה אי שם אוסטין 7 מקורית באמת. לא חסרו לכך דוגמאות בשטח התצוגה:
שימו לב שכאן הותקנו מעצורים הידראוליים, ולא סתם אלא עם 2 leading shoes ! 
גם מהבהב מודרני צורף מלפנים ומאחור, כמצוות התנועה המודרנית.
והרי אחת מהן שחווטה מחדש בטעם של פעם, בערך:
חדי העין שביניכם בוודאי גם הבחינו ב,אוטומט" של המהבהב ובווסת הזרם ה"משוכלל" – שלא נכללו בציוד המקורי של אוסטין 7, שלא לדבר על חבקי הפלסטיק… אך יתכן שאלו הכרח בל יגונה).
אמרתי שהקהל שהגיע הפעם היה קטן יחסית? הנוכחות הישראלית דווקא היתה ניכרת (למרות הקסקט הבריטי האפייני)::
בגלל אווילותו העיקשת של משרד התחבורה שלנו לא ניתן ליבא ארצה מכוניות נדירות ומיוחדות כאלה, ולנצל את היות מחיריהן בשפל עתה, אלא רק עוד ועוד אותן מכוניות נדושות מאמריקה.
פרט לשם המיוחס (מותג המשמש את בית המלוכה וצמרת הממשל הבריטי) ייחדו את המכונית הזאת מספר יוצאי–דופן טכנולוגיים, ובראש וראשונה תיבת ההילוכים מסוג ווילסון – אותה תיבת הילוכים שכמותה הורכבו לימים על האוטובוסים תוצרת לילנד שנסעו שנים רבות על כבישינו. בורר ההילוכים בדיימלר היא ידית קטנה – דמויית מתג האיתות במכוניות של היום – הנקראת pre selector . הנהג מסיט את הידית להילוך הנראה לו, והמנגנון, בזמנו החופשי,יתאים את המכונית לנסיעה בהילוך הזה. אין מצמד (קלאץ') מאחר והמכונית מצויידת בגרסה משלה ל torque converter. הבעלים, טען שסידור זה לא רק שלא מקל, אלא מבלבל לגמרי את רוב הנהגים שלא יודעים איך לעכל אותו.
האיש סיפר כי חלם על המכונית הרבה שנים וכשפרש לגימלאות החליט כי הגיעה השעה להגשים את החלום. ואחרי זמן לא רב התברר לו כי הפרויקט גדול עליו…
כזאת למשל:
ליד הדיימלר חנתה לגונדה, עוד שם מפואר מן העבר, יצרן שנבלע במשך הזמן ביגואר ונעלם במעיו. 
ולידה, חונה אוסטין 7 דו–מושבית עם 2 מושבים נוספים בתא המטען:
הגלגלים הצמיגים ופנסי החניה (1130) אינם מקוריים – אם כי למכונית הזו היו כל כך הרבה תת–גרסאות במשך 17 שנות הייצור שלה – שאי אפשר לדעת.
באוסטין 7 אחרת שהוצעה למכירה הוחלף בולם הזעזועים המקורי שכלל לא היה קיים בדגמים הראשונים) בבולם טלסקופי מודרני – וכמובן נוספו מהבהבים.
והרי שורה של מוריס 8 פתוחות משנות השלושים, משומרות להפליא:
וזו אחותה המבוגרת יותר, עם גג נפתח וברוח קלילה יותר:
שימו לב גם לשרטוטים והדיאגרמות המפורטים המוצגים על מכסה המנוע.