יולי
15
תגיות
האוצר של שמואל – א'.
לרגע סברתי כי אני שלימן השני – כן, ההוא שגילה את טרויה האגדית, האבודה, לפני מאה וארבעים שנה – כי פשוט לא יתכן שהיתה מאז תגלית שתשתווה למה שגיליתי ביום שישי. אבל מכיוון ששכחתי את שמו (“לעולם לא נשכח את מה שמו!”) רצתי לויקפדיה ובה מצאתי כי "בגלל ההרס ש(חול)ל שלימן, קשה כיום לקבוע חד משמעית האם באמת הייתה מלחמה בטרויה או לא.” – ועד כדי כך.
טוב. אז לא שלימן, ולא אינדיאנה ג'ונס, ואפילו שרלוק הולמס לא כי התגלית לא התרחשה בעיקבות חיפוש מדוקדק ושיטתי והסקת דבר מתוך דבר.
בעצם היא התרחשה במקרה, כבדרך אגב, ובכל זאת – כרעם ביום בהיר.
כן, אני גיליתי את האוצר של שמואל!
אבל עכשיו צריך להקדים ולומר מי היה שמואל ומה היה האוצר שלו.
כשפרצה מלחמת השחרור, וזמן קצר לפני הקמת המדינה, כבש האצ"ל את יפו ותפס את מחסני הנמל, סיפר לי שמואל לימים.
באחד המחסנים חיכה משלוח שלם של מכוניות רובר מסידרת P2 לרגע בו ימסר לידי המזמין – כנראה חברת לינד את חלבי, יבואני רובר לארץ באותן השנים. האצל "החרים" את המכוניות החדשות לצרכיו, ובאחת מהן נסע המפקד, מנחם בגין. הנהג שלו היה שמואל שבילי, שהתמחה אגב כך בתיקוני רובר.
בגין וילדיו ברובר – 1948.
לימים, דרש משרד הבטחון מהאצ"ל (שהפך למפלגת "חרות") להעביר את המכוניות לרשותו. אז פרש שמואל מנהיגה והקים את המוסך שלו, סמוך לביתו בכרם התימנים – ברחוב התבור 30, סמוך לרחוב הכרמל, הוא שוק הכרמל.
את מכוניות השלל מכר משרד הבטחון במכרז ויחד עם המכוניות שהביאו לינד וחלבי הסתובבו, עם קום המדינה, עשרות מכוניות רובר P2 על כבישי הארץ. בגלל מספרי הייצור הנמוכים מאד של רובר, באותן שנים, הרי שישראל היתה אז מעצמת רובר.
אחרי הקמת המדינה נכנעה רובר לחרם הערבי ויבוא מסודר של מכוניות רובר ולנד-רובר פסק. לא היה מוסך מרכזי של היבואן וגם יבוא חלקי חילוף מסודר לא היה קיים. את החלל שנוצר מילא מוסך שמואל.
“רוב לקוחותיו של שמואל היו אנשי עסקים אמידים או חברות (כגון "שלב" שהחזיקה מכוניות רובר 16 אחדות) והם לא השלימו עם השבתת רכבם. שמואל, יחד עם אחיו דוד, החלו ביצור מקומי של של חלפים לרובר. בתי יציקה קטנטנים בסככות פח או בחדרי מדרגות יצקו עבורם את חלקי האלומיניום של משאבות המיים, למשל, שנטו להתבלות במהירות עקב המיים הקשים בארץ, ואת המאווררים הגדולים שנפגעו חזור והפגע מאבנים שעופפו מהכבישים העלובים של אותה תקופה. חברת "מוביליה" יצקה עבורם ביציקת חול בוכנות oversize. תפוחי הגה ו-king pins שופצו בבתי מלאכה לחרטות. מפעל "הקשאה" חיסם צירים לקפיצים, והזכרתי רק חלק מיצרני החלפים המקומיים.
מבחינה זו, היה מוסך שמואל ליצרן רכב ישראלי לא פחות ואולי יותר משובינסקי או מאילין. ובעוד שהללו פחות או יותר רכשו קיטים בחו"ל והרכיבו אותם כאן (אילין) או רכשו בחו"ל ערב רב של חלקים מיושנים שיצרניהם נתקעו איתם וחיברו אותם (בערך) יחד (שובינסקי) – הרי שמואל וספקיו יצרו ממש מגוון גדול של חלפים.
קשרים עם טייסים וימאים עזרו להשלמת האינוונטר ואצל שמואל הצטבר מלאי מכובד ומקיף של חלפי רובר.
כניסה למוסך "שמואל" דמתה לכניסה לאחד מחידוניו המצויירים של ג'קי בידיעות אחרונות: היכן מסתתר יוסי? עין בוחנת היתה מגלה שעל קורות התקרה "רכבו" דלתות וחלקי ריפוד שונים. סרנים קדמיים ואחוריים שכנו מתחת למדרגות. במרתף א' שכנו מנועים, מכלוליהם וחלקיהם. במרתף ב' תיבות הילוכים, מצמדים וחלקי ממסרה אחרים. במרתף ג' אביזרי החשמל השונים למשפחותיהם – החל בכפתור הצופר וכלה בדינמו ומתנע. על הקירות היו תלויים, ישר ובמהופך הגיים, כנפים, דודי מפלט לוחות שעונים וחלקי מרכב שונים.”
“בכניסה למוסך שמואל התנוססה הססמה הבלתי-נשכחת: "יהי כסף המוסך חביב עליך ככספך". ואני כנראה דבקתי בה באדיקות.
לא היה בכלל שום ספק בכך שכשרון המיקוח של שמואל טוב בהרבה משלי. כל משא ומתן בינינו התחיל בכך שהוא קבע את המחיר והתנאים והסתיים בכך שאני הסכמתי. לפעמים הוא היה נדיב ורחב יד ואפילו הסכים לשלוח את החלפים הדרושים לבאר שבע ב"יעל דרומה", בגוביינה. ולפעמים מחיריו הרקיעו שחקים. ברבות הימים הבחנתי כי יש קשר הדוק בין המחיר לבין מספר בקבוקי הבירה והויסקי הריקים שהצטברו במשך היום על רצפת המשרד שלו, בקומה השניה במוסך. אסור היה לסגור עיסקה עם שמואל בחמש אחרי הצהריים.”
“עסקי הרובר של שמואל כמעט ובאו אל קיצם לולי פרצה מלחמת ששת הימים. צה"ל לקח שלל כמות נכבדה של "לנד-רובר" מהלגיון הירדני ונזקק למומחים בטיפול בו, וכך נמלאו ידי שמואל עבודה. התברר כי רבים מחלקי ג'יפים אלה זהים או דומים לחלקי רובר – אם כי מדגמים מקבילים להם בשנת היצור (יצור הלנד-רובר החל רק בשנת 1948 והתבסס על מכלולי רובר רגילים).”
“שמואל לא הסכים למכור לי יחידה מהמלאי הזה כדי שאשמור אותה אצלי על המדף. “כשתצטרך תבוא אלי" נהג לומר – כי המחיר שמשלמים הנואשים תמיד גבוה יותר. ויום אחד אמר לי שמכר את כל המלאי לחובבי רובר בקפריסין!”
זו היתה שעת משבר קשה. מאין יבוא עזרי? מזל שזמן קצר אחר-כך הומצא האינטרנט והתחלתי לרעות בשדות זרים.
אבל מפעם לפעם התגעגעתי לאותה מערת עלי באבא, לאותם מרתפים קסומים אפלוליים בהם אני מהלך לצידו של שמואל, תימני צמוק בחלוק מכונאים אפור שהוא גם קטלוג חי של חלקי רובר ומיקומם ומספיק שתגיד לו "ספינדל של משאבת מים" והוא יזיז מנוע כדי להגיע לדלת של ארון ישן ושם במגירה השלישית משמאל, אחרי שתי קופסאות קרטון וקופסה אחת עגולה של עוגיות חמאה דניות תמצא קופסת הפלסטיק הכחולה בה סדורים להם עשרות ספינדלים כאלה, נוצצים, סרטי המק"ט הצהבהבים של רובר קשורים אליהם בחוט משיחה – הושט היד וגע בהם.
התגעגעתי, וגם ידעתי שכל זה היה ולא ישוב עוד. עד – עד יום שישי שעבר שבו הכל השתנה. אבל על כך בפעם הבאה.
שימו לב לסיטרואן D.S בתמונה השנייה, האם היא קשורה לסיפור…?
סליחה מראש, לעניות דעתי החוט הקשור לחלף הוא חוט משיכה.
בברכה משה.