הרדיו של עירן – 1

פורסם על ידי lulisml בתאריך 26 בדצמבר 2016 ב-רוחות רפאים | תגובה אחת

את רדיו “המנורות” הראשון שלי בניתי לפני ששים שנה, עוד לפני מלחמת קדש. את הכסף לרכישת חלקיו אגרתי פרוטה לפרוטה, וכל חלק נבחר ונרכש לאחר בירור יסודי היכן נמצא הזול ביותר. סוף סוף הסתימה הבניה, להוטה וחסרת־סבלנות – כולה השתוקקות לדעת: יעבוד או לא?

הכנסתי את התקע לשקע שבקיר, ולחצתי על מתג ההפעלה. רגע של דממה: למנורות (שתיים) לוקח כעשרים שניות להתחמם. ואז: פיצוץ! קול נפץ עז, והחדר התמלא בעשן סמיך, ובהורים ואחים נוזפים וקצת לועגים – הרי אמרנו לך שכך יסתיים הדבר!

איני מן הנואשים בנקל ואחרי שעבר הזעם והתנדף העשן פתחתי בחקירה כדי לדעת מה קרה. ועד מהרה נמצאה הסיבה: הקבל האלקטרוליטי התפוצץ! הקבל הזה הוא חלק מהותי של ספק הכח. תפקידו ל”החליק” את המתח המיושר ולהפכו למתח D.C אמיתי – והוא רגיש לקוטביות המתח, ומסומן ברורות בסימנים + ו – , ואני, אבוי, חיברתי אותו הפוך בחפזוני – צד שלילי למתח החיובי ולהפך, והתוצאות לא אחרו לבוא…

זה היה המראה שעמד לנגד עיני כשבא אלי עירן יום אחד וביקש שאתקן לו רדיו מנורות ישן.

Philco Studebaker S-5127

זה הרדיו שהיה מותקן במכונית מדגם סטודיבקר 51 שהתבקש לשפץ והתבררה ברבות הימים כווריאציה נוספת על סיפור המרק מגרזן. גם הרדיו, כמו רוב חלקיה האחרים של המכונית, לדברי עירן, לא בדיוק עבד. כלומר הוא השמיע קולות של עובד – אבל לא את הקולות הנכונים.

סטודיבייקר 51 ורובר 51 חולקים עיצוב משותף (אם כי גם כאן בולט ההבדל בין הניאו-בארוקיות האמריקאית עמוסת הפרטים והקלאסיות הבריטית המאופקת). טוב.

אבל לא זאת היתה הסיבה העיקרית שנעניתי לבקשתו. פשוט, ידעתי שיקשה עליו למצוא מישהו שזוכר איך מתקנים “רדיו מנורות”.

עירן הביא אלי את הרדיו יחד עם מצבר 6 וולט כדי שניתן יהיה להפעילו ולבדוק את מצבו.

והתברר מיד כי זה רדיו מתוצרת פילקו, דגם S-5127. רדיו AM לגלים בינוניים. האם עדיין משדרים בשיטת שידור זו?

חיברנו את הרדיו למצבר, סובבנו את מתג ההפעלה וחיכינו מעט. מהרמקול בקע גירגור ממושך, סתמי, אדיש. הוא לא נענה לא לווסת עוצמת הקול ולא לבורר התחנות: מגרגר וזהו.

את אחד השיעורים הראשונים שלי בטכנאות רדיו קיבלתי מאדון גרינס, בעליו של “רדיו גרינס” ברחוב הרצל ברחובות, שמכר ותיקן מקלטי רדיו, פטפונים, תקליטים ואפילו חלקי רדיו לחובבים צעירים, אז בשנות החמישים. “אם רדיו מקולקל” פסק גרינס והדברים נחרטו בזכרוני “90% שזה אחת משתי סיבות: מנורה שרופה או קבל אלקטרוליטי שהתייבש”. כאן יש להוסיף כי במקלטי מכוניות נוסף חבר לקבוצת “הראשנים להתקלקל”: הויברטור (לא מה שאתם חושבים).

  וכדי לבדוק מצב המנורות האלקטרוליטים והויברטור – יש לפתוח את הרדיו ולעיין בקרביו. וזה הדבר

הבא שעשינו.

אחד הכללים הבסיסיים של טכנאי רדיו היה: לפני הכל בחינה ויזואלית. זו תגלה נגד שרוף, קבל נפוח, מוליך קרוע.

הבחינה הויזואלית גילתה הרבה אבק וקצת חלודה אבל שום דבר מהמנויים למעלה.

הפעלנו שנית את הרדיו. כל 8 המנורות דלקו (רדיו יקר! 8 מנורות!). הויברטור זמזם. מבין שלשת החשודים הראשוניים נותר רק אחד: הקבלים האלקטרוליטיים.

לזכותה של פילקו יש לציין כי לקופסת המקלט היו דבוקות שתי סכמות: האחת הסכמה החשמלית של המקלט.

והשניה הסכמה המכנית, בה היה מצוין כינוי כל מנורה ומיקומה.

הסכמה מייצגת מקלט רדיו שגרתי מהסוג שהיה נפוץ בעולם משנות השלושים ועד שנות הששים. שום סנסציה. מקלטים מסוג זה נקראו “סופרהטרודין” והפרט שלפנינו מכיל את דרגות העיבוד הבאות: מגבר ת.ג (שפופרת 6BA6), מערבל\מתנד (שפופרת 6BE6) מגבר תב”ם (6BA6), גלאי\קדם מגבר שמע (6AV6) מפצל מופע (6C4) ודרגת יציאת שמע (2X6AQ5) הנקראת בעברית סחף-דחף ובאנגלית push-pull לזכרה של החיה האגדית מסיפורי דוליטל הרופא, וכמו כן – מיישר זרם (6X4).

המנורות (השפופרות) נראות בסדר… הן דולקות. אבל האם הן באמת בסדר? כי כבר באותם ימים רחוקים אמר לי אדון גרינס: מנורה יכולה להראות בסדר, אבל רק להראות כך… אתה יודע רק אם אתה מחליף! ובפרט, הוסיף, נכון הדבר לשפופרת המערבל\מתנד 6BE6.

זאת גם היתה האמת הבסיסית שיסדה את בור המנורות השרופות במחנה 380 של חיל הקשר, באותם ימים רחוקים.

נותרו אם כן שני חשודים: האלקטרוליטים והמנורות. הסכמה מפרטת: C29A בן 20 מיקרופרד (ולפחות 250 וולט) C29B בן 10 מיקרופרד ומתח כנ”ל. כבר שנים אין במגירה שלי לא שפופרות מסוג זה ולא קבלים כאלו. שלחתי איפוא את ערן לעולם הגדול – לך בכוחך זה והבא קבלים ושפופרות.

הפרק הבא NEXT