הרובר של טוני ג’ילברט

פורסם על ידי lulisml בתאריך 3 באפריל 2017 ב-1 Rover 10 26-069, Rover 10 26-453 | השארת תגובה

בשנה האחרונה הופיעו פה ושם ידיעות (ותמונות) על ה Rover 12 tourer של טוני ג’ילברט. לרובר 12 טורר ולרובר 10 סלון חלקים משותפים רבים, והמנוע בפרט – וידיעה זו עוררה את דמיוני ואת סקרנותי. פניתי אפוא לטוני בבקשה לבקרו, לשמוע מפיו את הסיפור, לראות (ולצלם) את המכונית והמנוע במו עיני. טוני נענה באדיבותו, וכך זכיתי בביקור ואפילו בסיבוב בדרכים הצרות והמתפתלות של אנגליה הכפרית, במכונית–סבתא בת 81.

המכונית הזו מלווה את טוני מיום לידתו – היא עברה מיד ליד בתוך המשפחה מאז 1953, מימי המצוקה והמחסור של אנגליה המתאוששת ממלחמת העולם ועד היום הזה.

תחילתה של המכונית בשנת 1936, אז החליטה הנהלת רובר להשתתף בראלי השנתי של ה RAC (מועדון המכוניות המלכותי) שנערך בעיר בלקפול. ההנהלה החליטה שלא מכונית שגרתית מפס הייצור תייצג את רובר באירוע אלא מכונית שתותאם לכך במיוחד. זה נשמע נהדר, אבל טוני מספר כי מה שבעצם נעשה היה לאסוף את כל השאריות שנותרו במחסן ולהרכיב מהן מכונית. זו היתה המכונית האחרונה לחלוטין מאותה סדרה. כך היא גם זכתה לחזית המפוארת הזו:

ובכל זאת, משהו הוכן במיוחד בשבילה: סעפת היניקה, שהותאמה לשני קרבורטורי SU שימלאו את תאי השריפה ביותר תערובת, כתוצאה מכך עלה הספק המנוע על זה שהפיק מנוע סטנדרטי מקו הייצור.

מכוניות רובר רגילות היו מצויידות באותה תקופה בקרבורטור downdraft SU יחיד;

אבל TL6200 היתה מצויידת בשניים זהים למקורי, אך בעלי מחט שונה.

הראלי עצמו כלל משימות ממשימות שונות, החל בהאצה ובלימה וכלה בחניה מדויקת לאחור. TL6200 לא עשה שם היסטוריה, וגם לא בושות.

עיון בתמונה מגלה שלקרבורטורים הנ“ל לא צמוד מסנן אוויר, שום מסנן אוויר שהוא. טוני טוען כי אביו ודודו, שהיו נגרי בניין בשנות החמישים והשישים, ועסקו (יחד עם רבים אחרים) בשיקום הריסות לונדון אחרי המלחמה, השתמשו ברכב לעבודתם, והיא שהתה וגם נסעה באתרי בניין מאובקים רבים, כך, ללא סינון.

במשך הזמן עברה המכונית תאונה והכנף הקדמית הימנית נמחצה, ורוב המכלולים המכניים התבלו. המכונית יצאה מכלל שימוש. בארץ היה נהוג, באותה תקופה, “לדחוף לוואדי” רכב שסיים את חייו. בלונדון נהגו לדחוף אותה לביצה סמוך לנמל התעופה הית’רו. טוני אומר כי הנהג היה מתניע את הרכב המנוח, משלב הילוך וקופץ החוצה – והרכב כבר היה מסיע את עצמו אל סופו. אבל TL6200 לא התניע, וכך ניצל. קרוב משפחה בעל מוסך לקח על עצמו לשפץ אותה. הרכב נכנס למוסך, פורק – ויותר לא נעשה בו דבר.

טוני מספר כי מחירי הדיור בלונדון היו אז מטורפים, בלתי אפשריים, והמשפחה – יותר מדוייק, השבט – נאלץ לעבור לעיר שדה משמימה במזרח אנגליה, לפריפריה, ושם נשאר עד היום. טוני בדיוק נישא והוא ואישתו התחילו את דרכם בקרוון. אפילו בפריפריה היה להם יקר מדי. חלקי המכונית פוזרו בין בני המשפחה, כאשר המרכב אצל דוד אחד, האשיה אצל הדוד השני, ויתר החלקים מפוזרים בין כל היתר, ארוזים בקופסאות קרטון. טוני החל לעבוד בחברת הטלפונים הבריטית, כששיפוץ המכונית נדחה משנה לשנה. בינתיים בנו בית, גידלו ילדים. מפעם לפעם ניסה לעניין מישהו בשיפוץ, או לתרום את חלקי המכונית למוזאון כלשהו – אבל איש לא גילה בה עניין. טוני הרגיש כי אם הוא לא יעשה משהו בנידון – המכונית, שכה הרבה זכרונות משפחה קשורים בה, תלך לאיבוד. ובכך לא רצה. סדנאות שיפוץ מקצועיות דרשו הון תועפות, לא ריאלי. הוא החליט איפוא, לשפץ את המכונית במו ידיו. הזמן לכך בשל ב 2014, עת פרש פרישה מוקדמת מעבודתו.

לטוני היו עכשיו מוסך הצמוד לבית וחצר, ושם החליט לערוך את השיפוץ.

הקשיים העיקריים היו בתחום הפחחות והצביעה. מרכב הטורר עשוי מעץ ואלומיניום וישור הכנף הפגועה והחזרתה לצורתה המקורית היו אתגר לא קטן.

את התוצאה ניתן לראות בתמונה הבאה – המכונית במוסך הביתי הקטן בו נערך השיפוץ:

הצביעה היוותה גם היא אתגר: מוסכי צבעות “רגילים” לא היו מוכנים לגעת במכונית, וסדנאות המתמחות בשיפוץ דרשו סכומים שלא התקבלו על דעתו. לבסוף החליט לצבוע בעצמו, למרות חוסר נסיונו בדבר. הצביעה התנהלה בחצר הבית (מזל שהיה קיץ יבש… מעירה אישתו) והיתה אירוע נעים כי עוברים ושבים ברחוב נעצרו כדי להתבונן, לשאול שאלות ולהתעניין בפרויקט השיפוץ.

לציפוי הכרום הוקדשה תשומת לב רבה, והוא נעשה בבית מלאכה מקומי שעשה עבודה מעולה בלי לפשוט עור. גם עבודות העץ המרובות נערכו בנגריה מקומית, שהשתמשה בחלקי העץ הישנים, המתולעים והמתפוררים כתבנית וייצרה העתקים מדוייקים שלהם מעץ טרי ורענן

הקטע הקשה ביותר בפרק הנגרות היה שפוץ הכסאות – קשיים שהיו מוכרים לי משפוץ אחר.

כמעט לסיום שכלל טוני את מערכת האינדוקציה של המכונית.

וסעפת הפליטה כוללת עכשיו ארבעה ענפים שווי אורך התורמים לריקון משופר של הגאזים השרופים. כך מתפנה יותר מקום לתערובת הטריה. דוד מפלט “ספורט” משלים את השינוי ותורם גם הוא לגרגור העמוק שמפיקה המכונית הזו – כפי שתוכלו לשמוע בסרטון שלהלן.

במערכת החשמל העדיף טוני להחליף את הדינמו הוותיק ב daynamator

מאז הסתיים השיפוץ זכתה המכונית בגביעים ובמדליות באירועים שונים בהם השתתפה.

לסיום הביקור הזמין אותי טוני לסיבוב הדגמה בדרכים הכפריות שסביב עירו. בשנה 1936 עדיין לא כללה רובר תיבות הילוכים סינכרוניות במכוניות מתוצרתה, וטוני מצידו אינו משתמש ב FreeWheel המותקן במכונית. אי לכך כל החלפה “למעלה” דורשת מצמד כפול, וכל החלפת הילוך “למטה” דורשת גאז ביניים. שימעו באיזו מומחיות הוא עושה זאת – תודה טוני!