
תגיות
1 British Motor Museum
בתרגום מילולי יהיה השם: “מוזיאון המנוע הבריטי” (British Motor Museum) אבל הכוונה כמובן למוזיאון המכוניות הבריטי. המוזיאון נמצא בקרבת הערים בירמינגהם וקובנטרי שהיו פעם ליבה של תעשיית הרכב הבריטית.
רוב המכוניות המוצגות בו הן מדגמי יגואר ולנד–רובר\רובר שיוצרו בקובנטרי הסמוכה ובסוליהל הסמוכה עוד יותר, אף כי ניתן בו יצוג מכובד גם לMG. אני משער כי הסיבה היא זהות המממנים: אותם מותגים אנגליים ששרדו את התרסקות יצרני הרכב הבריטיים (פעם היו מעל 200 כאלה; כיום אפילו אלו שנותרו הם בבעלות זרה).
כבר בכביש המוביל למקום ידעתי כי אני בדרך הנכונה, כי לפני נסע הדבר הבא, מרשים ומגוחך גם יחד:
נהוג בידי גברת נשואת פנים, שהפעילה את הטרפיקטור אחת ולתמיד. ברמזור הפנתי תשומת ליבה לכך והיא השיבה באלפי תודות.
הרי היא יוצאת מן הרכב במגרש החניה של המוזיאון.
הצורה ה“אירודינמית” ולחילופין ארט–דקואית של המכונית מעידה על כך שהיא יוצרה באמצע שנות השלושים, כלומר זו מכונית בשנות השמונים לחייה.
ואמנם, טלבו 105 היתה מצוידת במנוע 3 ליטר שהיה מסוגל להפיק 100 כ“ס – הספק רב מאד באותם זמנים – ולהגיע למהירות 140 קמ“ש, גם זה ערך גבוה מאד לתקופה. המפעל שכן בלונדון ותוצרתו זכתה להישגים נאים בתחרויות ומירוצים בין לאומיים.
עד מהרה התברר כי זו אינה שכיית החמדה היחידה במגרש החניה. קרן שמש כחלחלה זרחה בו:
סאנבים 16 מודל 1931. (מנוע 2.2 ליטר, 6 צילינדרים, 70 כ“ס). מכונית כבדה שמשקלה כמעט 1600 ק“ג. גם מוצרי סאנבים זכו לתהילה על מסלולי המירוצים, כולל קביעת שיאי מהירות עולמיים. באמצע שנות העשרים התאחדו החברות סאנבים, טלבו ודרק (כפי שניתן לראות משלט המועדון לו משתייכת המבונית) ובשנת 1935 התמוטטו יחד. השאריות נקנו מכונס הנכסים ע“י קבוצת רוטס, שהשתמשה במותגים ברבות הימים.
הרי היא מאחור:
ובכל הדרה, מהצד:
אבל אלו לא היו העופות הנדירים היחידים שחנו להן ללא מורא וללא משוא פנים אותו בוקר במגרש החניה. שכנתן למגרש היתה זו:
שהיא בריסטול 403 הנדירה – פחות מ 300 מכוניות כאלה יוצרו בין השנים 1953 – 1955.
בריסטול יוצרה על בסיס BMW328 שמלפני מלחמת העולם השניה – מכונית יקרה, אנינה ובעלת ביצועים משובחים לזמנה (מהירות עד 160 קמ“ש וכיו“ב).
וכך היא נראית מאחור:
ולסיום הקדמה זו הדלפה, משהו מבפנים: האלביס האחרונה שיוצרה לפני שמתה מיתת נשיקה בכרסה של רובר: