יוני
06
תגיות
שיא עולמי (ד’)
42 שנה חלפו מאז נהרג פרי־תומס ונקברה בבס. ועם חלוף תהילת העולם הלכו שניהם ונשכחו. כמעט.
אואן ווין אואן היה מרצה להנדסה באוניברסיטה של בנגור, בצפון ווילס. הוא היה מרצה קטן באוניברסיטה נידחת – אבל דמות מוערכת וידועה בחוג משפצי המכוניות העתיקות. הוא גר בכפר קטן לא רחוק מבנגור ושיפץ ושיפר שם כמה וכמה אוסטין 7.
הנה תמונה של אחת כזו שצילמתי לא מכבר בביולי אשר בדרום אנגליה
עדי ראיה שהסתובבו ליד ביתו ראו גם בנטלי נושנות וכיוצא בהן חונות בקרבתו.
הנה תמונה של אחת כזאת שביקרה לא מכבר בארץ:
אחרי חקירה ודרישה והחלטה נחושה ביקש וקיבל אואן רשות להוציא את בבס מקברה ולהשיבה לחיים. לא סתם איזה “חוזרת מן המתים” – אלא חוזרת מן הקבר גופו.
זה מה שהתגלה עם פתיחתו, ב 1969:
ואחרי שהפכו את השלד על גחונו התגלו אלו:
השרשרת הקרועה והגלגל החסר.
נראה שגם המנוע התרסק
המכונית נשלפה באמצעות מנוף:
והנה היא בחוץ:
למרבה השמחה, הנזק היה קטן ממה שניתן לשער שיהיה אחרי תאונה חמורה, שריפה וקבורה במשך 42 שנים בחולות שעל שפת הים. פשוט מכיוון שרוב מה שהיה במכונית הזאת הוא ברזל עבה ומגושם. השאר, קצת פח ועץ נרקבו לחלוטין וכל שנשאר מהן היה קצת צל.
כל הכבודה (כשני טון) נגררה לביתו של אואן, 100 ק“מ צפונית לפנדיין. ובו התחילה הפרשה המוכרת של שיפוץ ושיקום “ברמת הבורג“. הרי שאריות המרכב תלויות על תקרת המוסך הביתי:
וכמקובל – מטפלים קודם כל באשיה ובחלקי המרכב, ואחר כך במנוע – עד שמגיעים ל“אשיה מתגלגלת“.
אני מניח כי זה אינו המנוע המקורי אלא אחד מה 22499 האחרים; בסופו של דבר סדרת הייצור של הליברטי היתה גדולה בהרבה מסדרת הייצור של מנועי רובר 10 ואם אני מצליח היום, 84 שנים אחרי שהסדרה יצאה לדרך, להשיג מנועי רובר 10/12, הרי שגם אואן וין אואן היה יכול לעשות זאת בתחילת שנות השבעים, 53 שנה אחרי תחילת ייצור הליברטי.
בשנת 1974, חמש שנים מתחילת הפרויקט, כבר היתה בבס לא רק במצב של “אשיה מתגלגלת” אלא כבר היה לה מושב נהג, מיכל דלק וכיו“ב – המינימום הדרוש לנסיעה. אואן הצמיד לה את השאריות המתפוררות של הזנב ולקח אותה למקור מחצבתה, לברוקלנדס:
הירחון Thoroughbreds & classic cars הקדיש לה מאמר גדול בגליון אוקטובר 74. אני זוכר איך נעתקה נשימתי כשראיתי את התמונה הזאת. שחזור מכוניות כסוג של ארכיאולוגיה.
בתמונות אחרות מאותו גליון ניתן לראות בבירור כיצד נמצא מושב הנהג מימין למרכז המכונית:
וגם נהיה ברור מדוע: הרכבת ההגה בצד המכונית הרבה יותר פשוטה מהרכבתו במרכזה.
הנה משקלות העופרת המקזזות משקל הנוסע הנעדר:
הנה מראה בבס דאז מלפנים:
וכך היא נראית כיום:
שנים לאחר שהסתיים השחזור.
כיום מוצגת המכונית במוזיאון בפנדיין בחודשי הקיץ ובמוזיאון של ברוקלנדס בשאר חודשי השנה.
והדרך לשמיים עוברת בחוף הים.