51 גוונים של אפור – י”ג LHD STEERING BOX

פורסם על ידי lulisml בתאריך 7 בספטמבר 2018 ב-1Rover 12 tourer | השארת תגובה

יש רק רובר טורר LHD אחד בכל העולם, ולכן גם יש רק הגה רובר 12 LHD אחד בכל העולם…

כדי להבין כיצד הפלא הזה התרחש צריך לחזור ולהזכר כיצד בנוי ההגה הקלאסי Burman Douglas שבווריאציות שונות שלו השתמשו כל מכוניות רובר מהסדרה P2 – וגם מכוניות לנד רובר מהסדרות הראשונות (כמוהן כמכוניות אנגליות ואירופאיות רבות החל בפורד אנגליה דרך מורגן ואחיותיה וכלה באלפא רומיאו).

תרשים עקרוני שלו הוא התרשים הבא:

1- trust bearing, 2 – control tube and worm, 3 – rocker, 4-nut, 5 – peg

הוא נקרא על שם שני המרכיבים 4 (אום nut) והבורג החלזוני (worm) הנמצא בקצה הצינור 2: הגה חלזון–ואום (worm and nut). הרי הם, החתן והכלה, בתצלום פרטי משלהם:

Borman Douglas worm and nut

האום 4 הוא רב תכליתי: בכובע אחד הוא הופך את התנועה הסיבובית של הצינור 2 לתנועה לינארית קדימה אחורה, ובכובע שני הוא המיסב התחתון בו נתון הצינור הנ”ל. המיסב העליון הוא מס’ 1 בתרשים.

הבנת התיאור הזה חיונית לבניה נכונה של ההגה הזה מחלקיו: ל1, 2 ו4 חייב להיות ציר סיבוב משותף, אחרת יווצר חיכוך בלתי נסבל בין חלקי ההגה. וכבר אמרו אויקלידס, ועמיחי אחריו, כי בין שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד. כל סוד בניית ההגה הזה טמון בהקפדה על האקסיומה הזאת: ששני המיסבים יסתובבו סביב אותו ציר משותף, ומרכז הצינור שביניהם יהיה קו ישר.

בחינה מדוקדקת של מוט הגה מתוצרת בורמן דוגלס חושפת את תהליך הייצור שלו.

הבורג והאום מיוצרים בקו יצור משלהם ומותאמים ידנית זה לזה. ניתן להשיג צמדים כאלה למשל כאן Simon at steeringservices@btinternet.com workshop number is 01306640483 Mobile 07763307500 . לאחר מכן מרותך הבורג לצינור שיהווה את מוט ההגה. הצצה לתוך צינור כזה, קרוב לבורג, מראה בבירור את “קו התפר“, אפילו כמה טיפות פלדה מותכת שנותרו בו מן הריתוך.

Original weld of the worm to the central tube

בצילום הבא נראים שני קצות מוט הגה כאלה, וגם בהם ניכרים עיקבות הריתוך (אמנם יותר במישוש מאשר בראיה, אך את זאת איני יכול להעביר לקוראים).

The welding as seen from outside in 2 cases

האתגר הגדול בריתוך הזה היא השמירה על “הקו הישר” – כלומר ששני החלקים יהיו קונצנטריים. זהו אתגר מכיוון שריתוך גורם בדרך כלל לעיוות החלקים המרותכים; יחד עם זאת עלינו לזכור כי מיליוני ריתוכים כאלו בוצעו בהצלחה בתקופה שמכשירי הריתוך החדישים מסוג מיג טיג וכו’ לא היו קיימים, והריתוכים בוצעו בלהבה בלבד.

סוד הריתוך המוצלח טמון ברתימה הדוקה של שני החלקים לגוף יחוס, כך שהעיוות יהיה נקודתי בלבד. כמובן הכרחי רתך מיומן שקצב הריתוך שלו יהיה בדיוק הקצב הנכון – לא פחות ולא יותר. במפעלים שנועדו לשיפוץ או לייצור הגיים ישנן רתכות־מחרטות יחודיות לריתוכים הללו.

חלק מסובך נוסף היא תיבת ההגה עצמה; (4) בתרשים שלמעלה. יוצרים אותה ביציקה, ומעבדים אותה בשני מישורים ניצבים, על ידי חריטה, כירסום וקידוח. במרוצת השנים נערכו היציקות או מפלדה או מאלומיניום.

ניתן לסכם ולומר כי הגה בורמן דוגלס עשוי מ“אבני בניין” אחדות, מהן בוחרים את אלו המתאימות לצרכי מכונית ספציפית ומרכיבים את ההגה שלה.

הגה ימני (RHD) נבדל מהגה שמאלי (LHD) בפרטים הללו:

תיבת ההגה של האחד היא תמונת הראי של השני:

LHD steering box is the mirror image of RHD box

החילזון (הבורג) של האחד הוא תמונת הראי של השני:

LHD worm is the mirror image of RHD worm; the same applies to the nuts

וכמובן גם האום המתאים לכל בורג. (גם מכסה התיבה שונה ועוד נגיע לכך).

המסקנה מכל האמור לעיל היתה שיש להשיג תיבת הגה (LHD) ואום ובורג (LHD) כדי שאפשר יהיה להמיר הגה של רובר 12 RHD ל LHD.

כפי שכבר ציינתי פריטים אלה יוצרו בין היתר לרובר 10 LHD דגם 1947 ולכן אמורים להמצא בפרוקיה כלשהי אי שם…

למרבה הצער רק 300 יחידות מדגם זה יוצרו. כחמישים מהן הגיעו ארצה ומהן שרדה אחת. היתר נפוצו ברחבי העולם ועקבותיהן אבדו.

אבל תקוותנו לא אבדה. חלקים זהים היו בשימוש לנדרובר מהסדרות הראשונות, שמהם יוצרו רבבות פרטים, רבים מהם LHD. אי לכך ניתן להשיג אותם כ NOS עד עצם היום הזה. ביחוד מצטיינים בכך עודפי הצבא הבלגי, שהם לא סתם חלפים אלא MIL SPEC מוקפדים…

בלנדרוברים הבלגיים הותקנו תיבות הגה מחוזקות מאלומיניום; תיבות האלומיניום הרגילות נחשבות לנחותות לעומת תיבות הפלדה המקבילות. הרי תמונות הגה RHD שפורק מרובר 10 והוא בעל תיבת אלומיניום. איני יודע אם זה ציוד מקורי, או הגה ששופץ כך בתקופה מאוחרת יותר: