נוטות ההגה

פורסם על ידי lulisml בתאריך 27 ביולי 2023 ב-1 Rover 10 26-069 | 2 תגובות

“נוטות החסד" הוא אחד הספרים שלופתים אותך בבטן, בגרון. אי אפשר להפסיק לקרוא.

עלילת הספר מתחוללת בתקופת הרייך השלישי – מעלייתו, כיבושיו ועד מפלתו המוחצת.

בתוך כל התהפוכות הגורליות, המלחמה באוויר ביבשה ובים, המוות ההמוני, ועד לרגעי הקריסה האחרונים פועלים בתוכו זוג בלשים (אולי בלש אחד?) שכל מה שמעניין אותם הוא רצח שאירע פעם בצרפת, רצח המתגמד לעומת מה שמתחולל מסביב, ושלא מעניין איש זולתם (או זולתו).

ואני בוש להודות כי בתוך כל המתחולל סביב – קריסת החברה, הכלכלה, הביטחון, עוולות הכיבוש, מלחמת האזרחים המתקרבת וחורבן עולמנו – מצאתי זמן לעסוק בהגה של איזה רובר אחד.

אולי כי זה מה שעוזר לשמור על השפיות? כי כך הטירוף יותר נוח?

*

הרובר הירוק, 26-069, דגם 1946, עם ההגה הימני, נמצא ברשותי משנת 1968. שבע ימים, נסיעות וקלקולים. ההגה המורכב בו אינו כליל השלמות, ושנים רבות אני מנסה לשפרו. אני יודע כי הדבר אפשרי, כי בשני אחיו ממודל 1947 המצב טוב בהרבה.

אחד הגורמים המפריעים לכך הוא הבלאי והשחיקה של החלפים שבידי. אי לכך כבר שנים שאני מנסה לאתר ולרכוש תיבת הגה חליפית. ואין. רק כלי רכב מעטים מסוג זה יוצרו, לפני שנים רבות. רובם נכחדו, הביקוש לחלפיהם אפסי – ואין.

ויום אחד, תחת שמי התכלת, הודיע מייק קולדרי, אחד מסוחרי חלפי הרובר כי הוא חייב לחסל מחסן, וימכור בזיל הזול את תכולתו. ומה שלא יימכר עד תחילת אוגוסט יגרט.

ביקשתי ממייק שיחטט בערימה ויברר אם יש בה תיבת הגה לרובר 10 דגם 1946. ואכן, הוא מצא משהו, חלוד ומזוהם ללא הכר. מייק ביקש סכום מגוחך עבורו, דמי המשלוח ב־UPS היו גבוהים פי שלושה ממחירו.

תיבת ההגה המוזנחת הזו נשלחה, עברה את כל מדורי גיהנום המכס והגיעה בשלום לידי, ואז שופצה לתפארת, באמת.

*

והנה, למרבה הפלא, אחרי חוגשים אחדים בלבד, צצה לה, באנגליה כמובן, עוד תיבה כזו למכירה, משופצת ע"י בית מלאכה אנגלי מכובד, וללא ביקוש.

החלטתי לגאול אותה מבדידותה, ובאותה הזדמנות להשוות תוצאות שיפוץ מקצועי לאלו של חובבן נלהב.

המחיר שביקש היה צנוע. שילמתי. הצעת המחיר למשלוח הזולה ביותר הייתה של הדואר. שילמתי.

*

אבן שזרק טיפש לבאר לא יוציאו אלף חכמים. שמעתם על "אישור משרד התחבורה ליבוא חלקי רכב"?

הנה שידור חוזר שלו.

*

החבילה יצאה לדרך בתשיעי ליוני 2023, וכעבור שלושה ימים הגיעה לבלגיה. בעשרים ואחד ליוני, 12 ימים לאחר שנשלחה, נחתה בנתב"ג – ועוכבה ע"י הרשויות המוסמכות.

על החבילה הודבקה המדבקה המאיימת הזאת:

לא היה לי מושג אל מי צריך להתקשר ועם מי צריך לדבר. לא נותר לי אלא להמתין.

חיכיתי חיכיתי.

ב־9 ליולי, 18 יום אחרי שהגיעה לארץ וחודש לאחר שנשלחה, בעוד המחאות בעיצומן, קבלתי הודעת דוא"ל מעמילות המכס של הדואר שבעבור 181 ש"ח הם מוכנים לשחרר את החבילה עבורי. למוד נסיון עבר בו שחררתי חבילה בכוחות עצמי – ובעקבות הנסיון שהסתיים בהצלחה עם UPS – נעתרתי.

למחרת ביקשה, דוא"לית, מור ג. מעמילות דואר לדעת מה מגיע בחבילה ולאיזה שימוש, והאם מדובר ביבוא אישי או מסחרי לצרכי עסק?

עניתי בפרוטרוט.

מור דרשה חשבוניות – ולבסוף הסתפקה בתדפיסי העברת הכסף באמצעות פייפל.

וכעבור יומיים מורטי עצבים, שנים עשר ליולי, הודיעה פסקנית:

“המוצר נבדק ע"י נציג משרד התחבורה ולא התקבל אישור לשחרור. החבילה תוחזר לשולח ללא עלות.

ניתן להתעלם מהודעות הדואר הבאות עבור משלוח זה".

אחוז פניקה צלצלתי למס’ הטלפון שהופיע בלוגו הדוא"ל של מור.

לרווחתי ענתה דווקא נועה ק. החמודה, שהבטיחה עיון מחדש.

התחננתי בפניה שיעכבו את משלוח ההגה חזרה והבטחתי לשלוח לה אישורים קודמים של משרד התחבורה שקבלתי ליבוא מוצרים זהים ארצה. התחלתי בנבירה נמרצת בקלסרי הרובר. קרוב לחצות מצאתי:

ושלחתי לנועה.

*

שבוע עבר, וב־18 ליולי, סמוך לסיום יום העבודה, הודיעה לי נועה כי עלי לשלם מס קניה, ומע"מ, ואגרת מכס – סה"כ 569 ש"ח. כתבה ולא יספה. מה הייתי אמור להבין מכך? נועה כבר הלכה הביתה ולא היה עם מי לדבר.

ולמחרת הגיע בדואר מכתב שהציע לי, לטענתו, בשנית, שירותי עמילות עבור החבילה הנ"ל. ובאתר המעקב נכתב “הועברה הודעה שניה לנמען".

וב־20 ליולי צצה הודעת דוא"ל: “פריט ה EMS הותר ע"י מכס נדרש תשלום מסים, בדרכו לנקודת המסירה לנמען".

הללויה! ב־23 ליולי, חודש וחצי מאז נשלחה – "חבילה הגיעה"!

למה זה כל כך כבד”? שאל השליח.

מיהרתי לפתחה ולהשוות בין השיפוץ תוצרת הארץ לזה תוצרת חוץ.

*

בתוך החבילה נמצא גם המסמך הבא:

אבל אני מאושר, לא?