אוגוסט
31
תגיות
התרוששות – 27.
פרק עשרים־ושבעה: ג'ניפר
1.
את יום ראשון העביר בסידורים. במכולת המצוחצחת, הזורחת, המרווחת, נעצר ליד דוכן הפיצוחים. כלואים בתיבות פלסטיק שקוף וחנוטים בשכבה עבה של מלח הם נראו לו כגרסה הקנדית המבויתת והמתורבתת לפראות המזרח תיכונית. בכף גדולה, שהייתה קשורה בחוט לדוכן, העמיס שקית פלסטיק שקטף מגליל־השקיות, בזירעוני דלעת. טובים לכוח גברא, אומרת השמועה, אמרה יעל, כח הזקוק תמיד לחיזוק. אישה קשישה ונמוכה שעמדה לידו שאלה אותו בסקרנות נוקבת: “מה זה?“. הוא הראה לה את הכתובת על מגירת הפלסטיק: “pumpkin seeds“. “איך אוכלים את זה?“ שאלה האישה שסקרנותה רק התגברה. הוא נטל זירעון לדוגמה ופיצחו בין שיניו, אוחז את הקליפה בין האגודל לאצבע ובולע את התוך. “אה, הבנתי" אמרה האישה, נטלה גם היא זירעון ולעסה אותו. “זה מוזר" אמרה בולעת את הגרעין וקליפתו גם יחד “אבל טעים. עכשיו אני יודעת“. הספק באפשרות להבנת־אמת בין ישראלי לקנדית רק התגבר בו, והוא פסח על מדור מזון־הכלבים שחיכה שם לנטשה, ומילא אותו חרטה בושה ופחד.
הבנקים, חנויות הבירה והיין סגורים ביום ראשון, אבל חנויות התקליטים פתוחות. אחרי הצהריים ערך סבב חנויות תקליטים וחזר עם שקיות פלסטיק גדושות וקבלות ארוכות.
כשהחשיך כבר לא יכול היה להתאפק יותר וצלצל לג'ני: “אפשר לבוא אליך?“
"בוודאי," אמרה ג'ני "בוא".
2.
לבתי אוטווה יש דלתות כפולות. שלא יתפרץ הקור בכל עוזו עם פתיחת הדלת: פותחים דלת אחת, נכנסים לחלל שבין הדלתות, מגיפים אותה ורק אז פותחים את הדלת השנייה. אבל רק צלצל בפעמון שבכניסה וכבר נפתחה הדלת החיצונית וג'ני עמדה בה: “בוא תיכנס".
כבר בכניסה חולצים את הנעליים כדי שלא לזהם את השטיחים ואת רצפת העץ בבוץ וקרח.
ג'ני לבשה ג'ינס חמוד צמוד צמוד עם פרפר קטן על התחת, וחולצת טריקו שהבליטה כראוי את שדיה והלמה אותה מאד.
"שב בבקשה. תרצה משהו לשתות? קפה? תה? וויסקי?“
"ויסקי זה רעיון מבורך".
היא הלכה למטבח וחזרה ממנו עם טס קטן עליו בקבוק וויסקי "חירם ווקר קלאב" מוינדזור עיר הולדתה, ושתי כוסיות קטנות. על כל אחת מהן היה מסומן קו דק וג'ני יצקה את המשקה לתוכן בדייקנות, עד הקו. כך מוכרים וויסקי במסבאות, זה "משקה".
"זה כל־כך טוב," אמרה ג'ני "עד שאני תמיד מזהירה את עצמי שאסור. אחרת אתמכר בקלות ואהיה אלכוהוליסטית".
הם ישבו זה בצד זה על הספה ושתו בלגימות קטנות.
"מה קרה אתמול אחרי שחזרת? דרמות כלשהן?“
"הוא כל־כך קנאי הבעל הזה שלי… אני תמיד חוששת מה הוא עלול לעשות. בינתיים עורכי הדין שלנו מתקוטטים איך לחלק את הרכוש, מתי למכור את הבית… הייתה כבר קצת התקדמות במשא ומתן, ואז הוא הגיע עם תביעה חדשה שפוצצה את הכל: הוא דורש את מחברת המתכונים שלי!“
"צלמי אותה ותני לו – למה לעשות מזה עניין?“
"אתה לא מבין. זה משהו עקרוני. אין לו שום זכות עליהם. אין לו שום עילה שיכולה להצדיק את הדרישה זאת!“
"איפה פגשת אותו?“
"ביום הראשון שלי באוניברסיטה בטורונטו. עמדתי בקפטריה בתור והוא עמד שם לפני והתפתחה שיחה קלה בינינו ואז הוא הזמין אותי להצטרף אליו לאיזה הופעה שהייתה אותו ערב בקמפוס… כך התחילו הדברים להתגלגל – והם התגלגלו די מהר.“
"ומתי התחתנתם?“
"כבר בסופה של אותה שנה – הייתי בקושי בת עשרים."
"מה בער?“
"רציתי להתנתק מהורי – כמה שיותר מהר. בפרט מאימי אותה אני ממש לא סובלת. גם הוא היה פליט מבית הוריו המגעילים – כך שבהחלט היה לנו משהו משותף, משהו שלילי אמנם. מהאוניברסיטה קבלנו דירה קטנה לעצמנו במעונות, ועם סיום הלימודים עברנו לכאן, לאוטווה – עוד צעד אחד מזרחה כדי להתרחק מהם.“
הוויסקי בכוסית תם. ג'ני קמה ממקומה והזינה CD למערכת: ספר שירים איטלקי אותו הקליטו שני אמנים צעירים: ברטולי ולוין.
הם האזינו יחד בדממה. היא ישבה לא רחוק ממנו ובאופן בלתי נמנע לא עבר הרבה זמן עד שידו היתה על ירכה, מתופפת כמעט בלי להניע אצבע, תיפוף פנימי, את מקצב השירים. הזמיר האיטלקי סלסל בקולו, בקצב משולש, וג'ני לא הגיבה. שמאלו חמקה מירכה ונחה על כתפה. ג'ני הרכינה ראשה והשעינה אותו על כתפו. לאט לאט גלשה ידו ונחה על שדה. ג'ני גמעה אויר. הוא גשש חרש עד שמצא את הפטמה וסלסל אצבע סביבה, עליה, רכות אך תוך דבקות במטרה. הוא חש איך לאט לאט היא מזדקרת לה כקוברה קטנה העולה מהסל לקול החליל, ואז שלח את ידו השנייה אל שדה השני אל פטמתה השנייה עד ששתיהן היו זקורות וקשויות.
התקליט נגמר. "את יודעת", העיר, “היא הקליטה עוד מבחר שירים איטלקיים, עם מלווה אחר, אנדרס שיף, ושמו 'האוהב חסר הסבלנות' “.
ג'ני קמה ממקומה. “חסר סבלנות? מה היית מייעץ לו?“
"שייקח אותה למיטה," ענה וקם אף הוא ממקומו.
היא שקעה לרגע בהרהורים ואז הגיעה לידי החלטה, הושיטה לו את כפה הקטנה והרכה בנוסח משכני אחריך נרוצה, והוליכה אותו במעלה המדרגות אל חדר השינה.
3.
בלי להעלות אור התפשטו ונכנסו למיטה. את בקבוקון שמן התינוקות שהביא עמו הניח למרגלות המיטה. ג'ני שכבה על הגב ללא תנועה ומלמלה "בעדינות בבקשה, בפעם הראשונה זה נורא כואב".
הוא הושיט יד מגששת. ערך היכרות עם שער ראשה שהיה רך צפוף ונעים למגע, ועם אזניה הקטנות ותנוכיהן הרגישים, עם לחייה שפלומה ביישנית הסתתרה בהן ועם שפתיה הלחות, הפסיביות, לא נושכות ולא מלקקות, ומכדורי כתפיה הגיע לשדיה, שהיו גדולים אם גם רכים ופחוסים מעט. גם סביב פטמותיה היו שערות אחדות, מרתיעות, הפטמות עצמן היו גדולות ומקומטות אבל מהירות תגובה ותוך סלסולים אחדים נבטו וצמחו והזדקרו. אבל עדיין לא היתה שום תנועה בגופה, שום זקפה בגופו, עדיין היו שני זרים מפוחדים.
הוא הדרים ובטנה הייתה קשה ושטוחה עם קורקבן עמוק ומתחתיו סבך שיער פרוע צפוף ומסולסל פורץ ימה קדמה ונגבה. אבל במכתש שבקרבו כבר היה הכל רירי ותפוח וחלקלק ונוזל, כאילו היו לו חיים משלו מנותקים מיתר גופה המרוסן. אצבעו גיששה בו ואזנו שאצל פיה הייתה קשובה לנשימתה שלא נשתנתה עדיין והייתה סדורה וחרישית כמקודם. הוא הקיף את כפתורה הקטן במעגלים קונצנטריים הולכים ומתכנסים באצבע לא תלאה עד שסוף סוף בקעה אנחה ראשונה מביטנה. הוא העביר את אזנו אל מתחת לעצם הבריח שלה, ראשו בין שדיה. בום־בום אמר הלב, בום בום. חזה החל רוחש אגלי זיעה קטנים. הוא החדיר לרגע את האצבע למחילה הרירית שכבר היתה זבת סיכה ודבש ומשח בה את הדגדגן. הך בכפתור וינועו אמות הסיפים, אמר הנביא וידע את אשר אמר. אנחה נוספת בישרה עוד אנחה ושריריה החלו מתקשים וגופה נמלא מתח. היא התקמרה כקשת דרוכה, בולעת אוויר, מיללת, אגנה מתרומם לירח מתייצב על שתי רגליה וברכיה מורמות, זאבת ערבות. ואז נפלה שדודה.
"בוא אלי" לחשה לו "אני רוצה אותך. אבל תהיה זהיר".
"תעזרי לי קצת בזה" אמר, התהפך על צידו ושלה את בקבוקון שמן התינוקות הוינאי. הוא נטל את כפה ויצק בה שלולית מחוקה. “מה זה?“ שאלה נדהמת ובלי מילים משך את ידה המשומנת לזין שלו שהיה עדיין כמוש למדי ומסרב לשתף פעולה. “שפשפי אותו" ביקש והיא שפשפה סתם כמו שמנגבים כתם "אף פעם לא עשיתי דבר כזה" אמרה “זה מאד עוזר" הסביר "אבל בתנועות ארוכות וסדורות" ביקש, והיא נענתה מיד, וזה גם מה שקירב אותם פתאום והם נעשו חברים. הוא לקח את כפה בכפו והדריך אותה איך. התוצאה הייתה מיידית הזין הלך והתקשה והיא עודדה אותו במרץ ובהתמסרות ובטרם יהיה מסוכן מדי התהפך עליה והיא פישקה את רגליה מקופלות, קרסול אל ירך.
עכשיו היה בשעריה דרוך ומוכן. הוא הרגיש שזה מצליח, הוא הרגיש שהם זוג מוצלח. ולחץ מעט וחדר כזית – והיא נאנחה ואמרה "זה כואב אבל זה טוב" והוא המשיך עוד קצת והיא היתה הדוקה וצרה אבל נכבשת והולכת, נחדרת והולכת, וידיה התהדקו לפתע בכוח על גבו וגם רגליה חיבקו אותו והוא הרגיש שהיא כבר לגמרי לגמרי פתוחה, בולעת אותו, ואז לפת בשתי ידיו את אגנה, יד בכל פלח תחת, והתחיל לדפוק בכל עוז וגם היא חיזקה את אחיזתה בו ונמסה כליל. הוא ידע שכבר כלום לא כואב.
הוא חדל רגע מלהלום ועדיין מלא לגמרי בתוכה לחש לה באוזן באנגלית:
"I love you“
והיא מלמלה
"I love you too“ ממש כמו בסרטים
ואז התרוקן, כזה חכם על חלשים.