ספטמבר
03
תגיות
התרוששות – 28.
פרק עשרים־ושמונה: אלכסנדריה.
1.
העיירה אלכסנדריה שוכנת בחצי הדרך בין אוטווה למונטריאול, במישור הרחב, באדמת הסחף הדשנה שהותירה אחריה תקופת הקרח האחרונה. קצת מחוץ לה, באסם ישן, מאלו הגדולים הבנויים מנסרי עץ צבועים חום ועלולים בכל רגע לעלות באש או לקרוס ברוח עזה – מתקיים מידי קיץ פסטיבל של מוסיקה קאמרית, בהשתתפות אמנים מהסביבה.
באחר צהריים קייצי ונאה של יום ראשון הגיעו גם ג'ני וחברה החדש למבואותיה. כל הדרך נהג ביד אחת כשהשנייה מונחת על ירכה, לא יכול למוש ממנה. מאז אותה פעם ראשונה הם שוכבים לילה ובוקר לילה ובוקר כל לילה כל בוקר.
מהמחלף שעל הכביש הראשי ירדו לכביש צר, ערוץ אספלט דק שאוקיינוס תירס משתרע לחופיו מזה ומזה, מוביל לעיירונת רדומה. עברו ברחובה הראשי וממנו פנו לרחוב צדדי קטן, ושם, על גבול כרי המרעה, חיכה להם האסם הישן.
ג'ני לבשה את שמלת הפרחים שלה והחזיקה את ארנקה הקטן בידה. ג'ונגל השער השחור שלה התנופף ברוח, שהשיטה ענני קיץ לבנים, חלומיים, דמיוניים.
הכרטיסים כבר חיכו להם על שולחן קטן שהוצב על הדשא, מתחת לאלון גדול. ובמהרה ישבו באחת השורות האחוריות, על כיסאות פלסטיק לבנים שהוצבו באסם.
על במה מאולתרת עמד פסנתר כנף ואליו הצטרפו ארבעת הזמרים ושני הפסנתרנים לשירת "וואלסים שירי אהבה" שחיבר יוהנס ברהמס למילות שירי עם מזרח אירופאים. כן, רוסיים הונגריים ופולניים:
"ציפורה נחמדת התעופפה
לגן מלא פרי.
לו הייתי אני ציפורה נחמדה
הייתי עושה כך גם אני".
ג'ני שלא הכירה את היצירה האזינה בריכוז. פיה החשוק הבליט את סנטרה – יותר ויותר סנטר.
"הענפים רועדים;
צפור קטנה
נגעה בהם במעופה.
ממש כך נפגעה נשמתי
ועכשיו היא רועדת.
באהבה, בתשוקה ובסבל
אני חושבת עליך.“
2.
על השולחן בדירה נשאר פתוח מכתבה של ורדה:
"שלשום שמעתי ברדיו על שערורייה שפרצה באיטליה בעניין הביאנלה בוונציה. מוצג שם אוסף של צילומים: 56 צילומים של אברי מין, זכר ונקבה, בגדלים שונים, בצבעים שונים.
בדרך כלל אני לא מתעניינת בתצלומי מין אבל אלו עשויים על ידי צלמי בנטון המופלאים. אני מוכנה אפוא, באופן יוצא מן הכלל, לראות את התערוכה. אולי החמוד שלך (שלי?) היה רוצה להצטלם שם, או לעשות משהו אחר שאני יכולה ורוצה לתת לו? אולי נפגש בוונציה?
בגעגועים.“
3.
שהקונצרט הסתיים עוד הייתה השמש גבוהה בשמיים – אך הרעב כבר הכה בהם.
על בית ישן מלבנים אדומות, עם אכסדרת עמודי גבס דמויי שיש התנוסס שלט "הבית הג'ורג'יאני, מסעדה, נוסד 1858".
במרתפו שכנה מסעדה וינאית בנוסח ג'ורג' החמישי בהנהלת השף היינץ ק. מהונגריה. התקרה נתמכה בקורות עץ גלמיות ענקיות, ועל רצפת העץ הבוהקת ניצבו שולחנות מחופי מפות צחורות מגוהצות, ועליהם גביעים צלולים. חלון זכוכית גדול היווה את כל הקיר הדרומי של חדר האוכל. בעדו נראה מפל מים שהניע גלגל של תחנת קמח או מנסרה. בבריכה שלרגליו צפו בגאון ברבורים לבנים.
לא היה שם איש מלבדם אותה שעה, אף כי מאות השתתפו בפסטיבל, והוא תמה איך מתקיים המוסד המפואר הזה, במקום הנידח הזה, כל הימים, בלעדיהם.
הם הזמינו סלמון אפוי בחמאת לימון ומוגש ברוטב שמנת וחזרת, ואתו בקבוק יין משובח.
ג'ני סיפרה לו כי החליטה ללמוד עברית. היא כבר מצאה לה מורה. קוראים לה מירית לוי והיא אשתו של יוסי לוי, קצין הבטחון של שגרירות ישראל באוטווה (כך מפרסמת מירית את עצמה בעיתון המקומי).
למירית דעות נחרצות על ישראל, דיווחה ג'ני. היא אומרת שבאר שבע היא חור נאלח ושומר נפשו ירחק ממנה (עברית היא יודעת, העירה ג'ני, אני מקווה, אבל האנגלית שלה מצחיקה מאד). אשקלון, לעומת זאת, אומרת מירית, היא מקום יפה ומטופח על חוף הים. אבל בתי הספר באשקלון, אומרת מירית, הם תת רמה. בתי ספר טובים יש בצפון תל־אביב, אבל בתל אביב האוויר מזוהם, הרעש בלתי נסבל והנהגים אלימים ופרועים. הכי טוב באוטווה, אומרת מירית, חבל שבקרוב הם צריכים לחזור.
4.
בדרך חזרה, בין שדות התירס מול שקיעה ארגמנית הוא סיפר לג'ני על המורה שלו לאנגלית, בתיכון; מורָה לעברית מזכירה מורֵה לאנגלית.
בוקר אחד נכנס לכתה בחור גבוה וקצת כפוף ואמר במבטא אמריקני כבד: “שלום תלמידים. אני המורה שלכם לאנגלית. שם שלי זוקרמן. לכתוב שם שלי אני משתמש בזין".
היה רגע של שקט, רגע של הלם. זוקרמן לא הבין מה התרחש אחרי ההלם, מדוע הפכה הכתה ללהקת קופים מתהוללת, ומדוע לא נותר לו יותר סיכוי ללמד אותם משהו.
"מדוע באמת?“ שאלה ג'ני.
“כי זין בעברית זה כמו אצלכם דיק או קוק או פינס או איך שלא קוראים לו. איך את אומרת את זה?“
ג'ני הסמיקה ואחר צחקה, צחקה מאד, ואחר הסמיקה שוב, והתפוצצה מצחוק.
"אני לא יכולה להגיד מילים כאלה.“ אמרה "אני אומרת, אם אני מוכרחה 'חלקי גופו הפרטיים' או בקיצור 'חלקי'.“
"מוזר" אמר "את יכולה להחזיק אותו בידך, אפילו די אוהבת לעשות זאת, יכולה למצוץ אותו בפיך, לתת לו להיכנס לתוכך – ולא יכולה לקרוא לו בשם?“
"איך קוראים לו בעברית? ז–י–ן?“ שאלה במבטאה המצחיק "הוא אמר שאת השם שלו הוא כותב עם ה'חלקי' שלו?" ושבה לצחוק.
"סיפרתי עליך למורה שלי לעברית והיא אמרה לי להיזהר ממך" הוסיפה ג'ני והרצינות חזרה אליה "להיזהר ממך ומבחורים כמוך שמנצלים בחורות ומתעופפים ללא מעצורים מאחת לשנייה. שקל להם להוציא מהפה את כל המילים שיש.“ ואז נהייתה רצינית לחלוטין "היא אמרה שלאנשים כאלה, ובייחוד לך, צפויות צרות גדולות – להם ולכל מי שמתקרבת אליהם".
"ממש Dear Abby המורה שלך" ניסה ללגלג "ממש המכשפה של מלך התורכים".
"לא" אמרה ג'ני "היא כנראה יודעת משהו שאתה לא יודע. אני, על על פנים, לא מוכנה לחלוק אותך עם אף אחת. בין צער לכלום אני בוחרת בכלום.“