פרק שמיני: דליקה בשדה קוצים 1. הזיעה ניגרת מהעורף ומן המצח והרקות. תכף יתייבש המוח ואחריו הדם ויישארו רק התחתונים רטובים ומגעילים. עורכת הדין רקמה מזימה לתפארת. היא תזמין את כולם למשרדה לדון בפשרה – יומיים לאחר שבכלל ייסע. כך לא יבער להן לרוץ ולהוציא צו עיכוב יציאה מהארץ. "ובכל זאת מישהו יכול לספר להן […]

פרק שביעי: ד"ר ע. שלשלת 1. לעבודה מגיעים בהסעה: אוטובוסים נוחים למדי שניכר בהם המאמץ לא להתבלט. השכם בבוקר הם משוטטים בין השכונות ואוספים את העובדים הממתינים להם בתחנות לא מסומנות. רובם מתיישבים שניים־שניים בספסליהם, אבל הד"ר שלשלת יושב סולו. איש לא יהין לשבת לידו. הוא לובש מקטורן אפור ומחייך בשביעות רצון. שלשלת הוא חוקר […]

פרק שישי: לבנה 1.   הדירה החדשה שלו הייתה דירה ישנה בבית ישן בשכונה ד' הישנה. בדרך כלל הושכרה זמנית לעובדים חדשים עד שימצאו מקום פחות או יותר כלבבם, בעומר או בלהבים, בהחלט לא בבאר־שבע, ועתה באופן חריג וזמני, בגלל מצבו – הושכרה לו. כי גם הוא, כמוהם, מתחיל חיים חדשים. בין דייר לדייר צבע […]

פרק חמישי: אמנון ותמר. 1.   יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מילא תפקידים חשובים מזה בעבר והנה נדחק לעמוד בראש קבוצת טרחנים תאבי כבוד. מרירותו שיתקה אותו וגם עיסוקו בכתיבת אלבומי הלל (רווחיים מאד) למדינה ולעם לא הותירה זמן פנוי בידיו. על מכתב התלונה ששלח החוקר ובו תיאור (במסגרת המגבלות הביטחוניות) של הניסוי שנדחה […]

פרק רביעי: נקודה. 1 המאבק האמיתי מתרחש במעבדה, אבל רק מעטים יכולים להבין מה מתחולל בה ורק מיעוט מבוטל מאלו גם מתעניין. לקומץ הזה הוא שולח מפעם לפעם מאמר או דו"ח או מרצה לפניו בכנס כלשהו. ואולי היותו מבודד כל–כך במעבדה שלו, מנותק כל–כך, מוגן כל–כך (כמעט אין איש בעולם המורשה להיכנס אליה, גדרות עבים […]

פרק שלישי: מכתב כשחזר למשרד מארוחת הצהריים מצא שיניב כבר עומד ליד השולחן של ויוי ומחטט, כהרגלו, בדואר. לא היה סיכוי לנסות למנוע זאת ממנו. יניב קרא ישר, באלכסון או במהופך, מקרוב או מרחוק, בכל שפה ולשון. מראה של מכתב או של פתק, של חוזר או מזכר היה מתניע בו פרץ סקרנות שאינו בר כיבוש. […]

פרק שני: ליאוניד "עליית משמר בארבע וחצי." סכמה הפקידה במשרד הרס"ר של מחנה־עמרם, את תשובתה לשאלה שחזרה ונשנתה: איך זה שנקראנו למילואים להשתלמות־רענון־אימון ובעצם הוצבנו לשמירה? "ככה זה, אין מה לעשות". את הניסוי הגדול אותו עמדו לערוך, ושעליו הוציאה הממשלה מליונים, נאלצו לדחות בגלל המילואים האלה. על הצו, שבלוח זמנים מקוצר, חתם אלוף, בשבת. צווים […]

מיה סלע ("מה שכרוך") תהתה, אחרי שקראה את "רוזנפלד", האם זה יתכן שאישה צעירה, תימשך מינית – תידלק – אל גבר שמן בן 55? (וגם מנהל חברה עשיר נדיב וכריזמטי, זכר אלפא). ואני נזכרתי בדליה, דליה כרמל, 'המזכירה’. * נערה גבוהה, נאה ופיקחית, בוגרת תיכון, יודעת שפות – "בת טובים”. ב־1953, בת 18, היא מתגייסת […]

גד פרומקין נולד בשנת 1887 בירושלים. אביו היה ישראל דב פרומקין ואימו בילקה (בלהה), אחותו של אפרים כהן־רייס, מנהל בית הספר 'למל' [1]. בילקה היתה אישתו השניה של ישראל דוב, אחרי מינדל ב"ק שנפטרה. גד גדל ברובע היהודי ולמד אצל מורים פרטיים בלבד. הוא היה מיועד לרשת את ה"חבצלת", לנהל ולערוך, אך בגיל צעיר נשא […]

עד שתמצא להם קורת גג השתכנו תימני "אעלה בתמר" במערות בשיפולי הר הזיתים. משפחת עמר החליטה לתור אחר מקום נוח יותר. תוך כדי סיורה נתקלה בשלוש מערות על המדרון המערבי של הר הזיתים והחליטה להעתיק לשם את מקומה יחד עם משפחת נהרי, ממזרח לחומות ירושלים, בין תושביו הערביים של כפר השילוח. מחיר בית או שכירתו […]

המילה החזקה ביותר שאפשר להגיד על ישראל דוב פרומקין היא חב"ד. אליה נולד, עמה נאבק ואותה חיבק כל ימי חייו. הוא נולד ב־1850 בבלרוס ובן 9 העלו אותו הוריו איתם לירושלים. אביו היה ראש חסידי חב”ד עולי־ליטא ורייסין וחתנו ראש חסידי־רוז’ין עולי־ווהלין ופודוליה, וכך חיבר באישיותו בין שני סוגי־חסידים נחשבים ביותר. בן 15 חיתנו אותו […]

רציתי לכתוב על פרומקין, גד הבן וישראל האב, והקשר שלהם לעליית התימנים ארצה, אבל אז התברר שפשוט אין ברירה אלא להתחיל מישראל ב"ק. (השם הזה ‘ישראל’ רודף אחרי [חוץ מזה, בשנתי הראשונה באוניברסיטה הייתה צילה ב”ק יפיפיית הקורס, ותלמידה מצטיינת, בלתי נשכחת]). * ישראל ב"ק נולד למשפחת חסידים בברדיצ’ב, אוקראינה, בסוף המאה השמונה עשר – […]

רוב הדמויות (אני נמנע במודע מ"הגיבורים") בסיפורי יזהר הם גברים. נשים קיימות, אם קיימות, בהרהורי אותם גברים, אך כמעט לא כדמויות פעילות. כבר מהסיפורים הראשונים שלו יופיעו "זלמנים" – דהיינו לא־צברים – בסיפוריו. הם סמכותיים ובני סמכא, חסונים ונטולי לבטים. הם אינם מזן "הצבר”, אותה חיה צעירה ויפה, רעבתנית ואנוכית, נוסח ישראל אחיו או רענן […]