
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: פרק ארבעים ושבעה – הריצפה.
לא. לא נעלמנו, לא ירדנו למחתרת, ובוודאי שלא התייאשנו. אנחנו ביום קטנות, צועדים צעדים קטנים, “אבל בכל יום נוסף משהו בארץ”.
“היה נראה כאילו מעולם לא היינו ולא עשינו, אלא תמיד הלכנו כאן בשביל שבמדבר, עולים גבעה אחת קלה ויורדים במדרון קל אחד, ומגיעים אל הגבעה השניה, ורואים את השלישית, ועולים אל השלישית ורואים את הרביעית, ומן הרביעית אל החמישית, ומזו אל השישית ואיני זוכר כבר כמה היו, והשמש להטה כל-כך, עד שברור היה כי לעולם לא נגיע למקום מן המקומות, לעולם לא תהיה אחרת, וככה ככה בשביל החם נמשיך לעולם, ואין בעולם לא בית ולא אמא ולא משפחה ולא כל דבר אחר – אלא שביל ארוך וחם ועייפות…” אמר המשורר, והוסיף: “וממשיכים.”
אורי, וערן שבא לעזרתו, נאבקים בחלודה ובפח המתפורר. טינו מגויס למבצעים מיוחדים ואני עוסק בעיקר בלוגיסטיקה ובמחקר: מאתר חלקים אבודים בקצות העולם ונאבק נואשות בביורקטיה הכרוכה בהבאתם ארצה.
אז הפעם חדשות נמוכות: חדשות מן הרצפה.
הפילוסופיה של מתכנני הרובר גרסה שאל לו למכונאי לזחול מתחת למכונית ולעבוד שם בתת תנאים. במקום, הם תכננו ריצפה מתפרקת ונשלפת המאפשרת גישה לרוב, אם לא לכל, חלקי המכונית מבלי לזחול תחתיה.
מבט דרך ה”אין גג” מגלה כי רק חלק קטן מקרקעית המרכב מחובר אליו באופן קבוע.
החלק הזה כולל את בסיס הכסאות הקדמיים (A) אליו מעוגנות המסילות עליהן הם יכולים לנוע לפנים או לאחור; תעלת גל ההנע (B) אליה צמודה התושבת לידית מעצור היד (C), הדומי הרגליים של הספסל האחורי (D) והמסגרת שלו.
ניתן לראות כי ה”הדומים” הם החלק הנמוך ביותר במרכב, ומהווים בעצם מעין זוג כיורים ובשנים הרבות בהן היתה המכונית מאופסנת במחסנים מאובקים ודולפים הצטברו בהם מיים שגרמו להם להחליד עד התפוררות:
אורי חתך את החלקים הללו והסיר אותם מהמרכב:
לא רצוי להחליף את הקטע הזה בסתם חתיכת פח חלק, כי השקעים בשתי-וערב מקנים לו התנגדות לעיוות ותורמים לקשיחות המרכב. כדי ליצר אותם אילתר אורי מבלט:
שעליו ריקע את הפח:
עכשיו ניתן היה לחזור ולרתך המיקטע למקומו:
אחרי ניקוי יסודי במברשת ברזל וצביעה בצבע מגן נראה עכשיו החלק הקבוע של הריצפה כך:
מבפנים, וכך מבחוץ:
תמונה זו מראה היטב גם את החלקים החסרים כביכול בריצפה, ושנועדו לחלקיה הנתיקים.
שמונה חלקים נתיקים משלימים את הריצפה, ומתוכם הגיעו עם המכונית רק שלשה. חלק מהיתר היה ברשותי מתורמות היסטוריות, וחלק נאלצתי ליבא מאנגליה. כולם היו מכוסי חלודה ובוץ.
כך נראו “הדומי” הכסאות הקדמיים:
הם נוקו, תוקנו ונשלחו לגילוון. וכך הם נראים לאחריו:
התמונה לא עושה צדק עם פרטי קרש ההקשחה שבתחתית המכסים. הקרש משמאל הוא מקורי, ואחרי שנוקה מהגריז והבוץ שדבקו בו במשך השנים התברר כי הוא במצב טוב בהרבה מהפח שמעליו: קשוח, חזק, טרי. עץ אלון סקוטי ששימש בוני אניות. המתאר שלו מעוגל ויש בו חריצים מדורגים אלכסוניים המתאימים לשקעים ולבליטות שבפח. הקרש החסר שוחזר ביד האמן של טינו ושני חלקי הריצפה הללו מוכנים עכשיו להרכבה.
המגרעות המלבניות בחלק הקידמי (העליון בתמונה) נועדו למכסי הדיקט של פתחי המגבה (ג’ק). להזכירכם, גם המגבה של הרובר מופעל מתוך המכונית, בלי שיש צורך לצאת מתוכה ובוודאי לא לזחול תחתיה (רטוב באנגליה וקר). השקע המנוקב שבצד המגרעות נועד ל”קליפס” קפיצי המהדק בדרך כלל את הדיקטים הללו למקומם. כשמתעורר הצורך במגבה, מרימים את השטיח שלפני המושב הקדמי, מסירים את מכסה הדיקט, תוחבים לתוך הפתח שנוצר את המגבה – ומגביהים!
גם מכסי הריצפה שמתחת למושב האחורי עברו תהליך דומה.
לפני:
ואחרי:
בתמונה הבאה נראה אחד מהם במהלך התיקון, כשהקטע הרקוב שהוסר ממנו לימינו.
פנלים אלה מצויידים במנעולים שגם הם עברו תהליך ניקוי וגילוון דומה:
פנל נוסף שהיה חסר הוא מכסה בית המצמד. קיר האש ברובר צמוד ממש לבית המצמד ואילולי היה פנל זה נתיק מהמרכב לא היתה אפשרות להפריד את המנוע מתיבת ההילוכים (ולחבר חזרה) כשהם בתוך המכונית.
המכסה שהשגתי באנגליה (פרדי) הוא של מכונית בעלת הגה ימני, כמובן, אבל 26-453 היא מתת-הזן הנדיר בעל ההגה השמאלי. הפתחים מימין נועדו לדוושות, ופרט לניקוי היה גם צורך לסתום אותם. בהמשך הם יפתחו מחדש, משמאל. גם מכסה זה עבר גילוון:
נותר להשלים את העבודה על שלשה מכסי ריצפה נוספים:
המכסה האמצעי האחורי – עדיין בדרך.
מכסה המפרק האוניברסלי הקדמי – נמסר לגלוון וטרם חזר.
מעטה תיבת ההילוכים – ממתין להחלטה אם לתקן את הקיים או לרכוש חדש.