26-453 חוזרת מן המתים: פרק ששים-ושלשה – מקצה שיפורים, (2).

פורסם על ידי lulisml בתאריך 23 באפריל 2012 ב-Rover 10 26-453 | השארת תגובה

הפעם נעסוק באחורי המכונית, או פשוט – בתחת.

כמה יפה יכול להראות תחת צעיר ארוז בג’ינס הדוק או בבגד ים ואפילו במגבת:

אבל לעומת זאת הוא יכול גם להראות רע, רע מאד. כך כותבת המשוררת אגי משעול בספרה החדש, על מה שגילתה בראי, במלון:

“התחת הזה שנגלה לי במפתיע

במראה מול מראה

בחדר האמבטיה של מלון

בעיר זרה –

בהעדר כל אחר

מלבדי –

הוא כנראה שלי:

נוף ירחי חיוור ומחורץ

מכתשים וגבעות צלוליט

שעליהן לראשונה

אני נוחת ותוקעת

דגל.”

כן. כך נראה התחת של 26-453 בתחילת השיפוץ:

 

ואם ניכנס לפרטים:

התעלה בה אמורה לשכון גומיית המרווח מעוותת וחלודה – ניתן לומר הרוסה. ואל יקל הדבר בעיניכם. חלק מהחן של הרובר ומיקר ערכו הוא התיאום בין חלקיו, והקלות והדיוק בה הם נפתחים ונסגרים. או כמו שהיה אומר אליעזר מ”רדיאטור הנגב”, שלא היה יכול להתאפק כל פעם שהגעתי אליו, פותח וסוגר דלת של הרובר בטפיחה: “פריג’ידר!”. הגומיה הזאת אחראית על אותה התחושה ואותו המראה, ואי לכך עליה להיות אחידה ומדויקת.

פלח תחת חשוב נוסף הוא מכסה תא המטען, עליו כבר הרחבנו את הדיבור בעבר http://wp.me/pXLKy-p6 . הוא הגיע מרוח באיפור (“חומר”) כבד ומתפורר:

תוכו נראה מעוות:

גם שפתו, אותו חלק שאמור להלחץ אל הגומיה שנזכרה לעיל, לא היה ישר:

מה שיפחית אף הוא מטיב הסגירה של המכסה לגוף, ומהמראה התואם של השניים.

גם מכסה הגלגל הרזרבי התלונן מרה על חלודה וחלקי עץ מכורסמים:

אבל רק אחרי שאורי הסיר ברוב עמל את “החומר” והמכסה נוקה בחומצה וגלוון, נתגלתה החרפה במלואה:

המכסה לא רק מעוות, אלא ממש רקוב וכאילו אומר “לו רק היה זה צלוליטיס”.

וכך נראה מכסה הגלגל הרזרבי לאחר הגלוון:

אורי החליף את החלקים הרקובים והביא את האיזור לצורתו הנכונה, בקווים כלליים. אבל עדיין נשארו הפרטים הקטנים, פרטי הפרטים להשלמה. וכידוע “The devil is in the details” .

הנה למשל, התאמת המכסה לתושבתו:

ניתן להבחין בכך שהרווח בין השניים אינו קבוע, אלא הולך וגדל כלפי מעלה. הדבר התבטא גם בכך שהמכסה התחכך בחלק ממהלכו בגוף, והפתיחה והסגירה לא היו “חלקות”.

טינו קיבל על עצמו לטפל בפרטים הללו.

כך אומר עגנון, בסיפורו “המלבוש”, על ההבדל בין סתם חליפה לחליפה התפורה לתפארת:

“הוריד (החייט) את משקפיו וקינחן וחזר ותלאן בעיניו ובדק את המלבוש לראות מה חסר. הכפתורים מחוברים, אף דברים שהם לנוי למלבוש, המייפים את המלבוש (נמצאים עליו). אבל המלבוש עצמו מחוסר משהו. זה משהו שאם הוא יש המלבוש מלבוש. ואם חסר אין המלבוש מלבוש.”

טינו בנה מחדש את כל שולי פתח תא המטען, חלק אחרי חלק:

 

 

ואחרי עבודה רבה (מאד!) ומדוייקת (מאד!) קיבלו אחורי הרובר את הצורה הזאת:

רואים את הקווים הישרים והמדוייקים? שימו לב גם לרצועת הגומי המונחת בתא המטען. היא זו שתודבק בהמשך לתעלה החדשה, שרוחבה אחיד מקצה לקצה.

הרי פרט מהדופן החדשה של המכסה עצמו:

והגדלה של מתאר הרווח בין החלקים:

וכך נראה עכשיו המכלול:

שימו לב לאחידות הרווח סביב סביב. עד כמה התנועה חלקה וקלילה עכשיו אי אפשר לצלם, אלא רק לנסות במו יד, ולהאמין.

בינתיים גם נצבע מכסה תא הצמיג הרזרבי באבקה וטינו חידש לו את פסי העץ, כדי שיהיה נאמן למקור:

גם הרכבת החלון הקדמי נשלמה:

בינתיים גם הגיעו מאנגליה כנף קדמית ומדרגה אורגינליות, בתוליות, שלמרות גילן המופלג טרם הורכבו על מכונית. הם נמסרו לניקוי בחומצה וגילוון.

 

בימים הקרובים יחזור המרכב לאורי לזיווג מחודש עם האשיה, ומשם יעבור, סוף-סוף – לצביעה.

NEXT:    

 PREV:     http://wp.me/pXLKy-Ky