26-453 חוזרת מן המתים: פרק ששים ותשעה, מבחן המנואלה.

פורסם על ידי lulisml בתאריך 4 במאי 2012 ב-Rover 10 26-453 | תגובה אחת

בפעם הראשונה שהוחזר המרכב אל האשיה לא נראה העתיד ממש מזהיר.

יישרנו את אשר הצלחנו ליישר אבל כמקרה השמיכה הקצרה מדי, יישור המרכב עיקם את הכנפיים, ויישור הכנפיים עיקם את מעטפת הרדיאטור.

המסקנה היתה לחזור לאחור, לפרק הכל ולהתחיל במדידות.

והרי לפנינו אחד מגיבורי הסיפור: מנשא הכנפיים, שהוא גם מנשא הרדיאטור:

הוא עשוי משלשה חלקים, שמיקומם היחסי אינו קבוע מראש, על ידי היצרן. הם מחוברים זה לזה על ידי ברגים שאינם ממוקמים בחורים, אלא בחריצים מאורכים אליפטיים. כך ניתן לקצר יד אחת של מנשא הכנפיים, ולהאריך אחרת. כתוצאה מכך גם גובהם מעל הקרקע משתנה.

ניתן לזהות את הבסיס ואת אחת הזרועות בתמונה הבאה, שצולמה כשחזרו חלקי המכונית מניקוי החול:

והרי היא מורכבת כבר על האשיה. ניתן לראות בתמונה גם את החריצים האובליים וגם את אופן קיצור והארכת הזרוע:

 

בזמן העבודה עד כה היה מורכב על המכונית מכסה רדיאטור ישן ועקום למדי. השתמשנו בו ולא במכסה הרדיאטור המפואר שהכין פרדי http://wp.me/pXLKy-oA מסיבות מובנות. אבל בין הדרישות המוקדמות שהעלו, פה אחד, כל הצבעים שפנינו אליהם בעניין צביעת הרובר היתה הדרישה שתורכב עליו מעטפת הרדיאטור “האמיתית”, ושמכסה המנוע על כל פרטיו יותאם אליה, למעטפת היפה הזו, עוד בטרם תחל הצביעה. זו היתה מטרתה העיקרית של ההגירה הנכחית אל טינו.

פירקנו איפה את המעטפת הישנה שסיימה את תפקידה, והכנסנו במקומה את החדשה בזהירות-בזהירות. קבלו אותה:

אבל כשהבטנו על המכונית – היא לא מצאה חן בעינינו. כנף אחת היתה גבוהה והשניה נמוכה.

החלטנו, באי חשק אמנם, לפרק שוב את הכנפיים, ולהתחיל במדידות. וככל שהתעמקנו בעניין – הבנו כי הרעיון היסודי של הרכבת הרובר הם החריצים האובליים הנ”ל. כי לא רק זרועות מנשא הכנפיים מחוברות זו לזו באופן כזה, אלא כמעט כל דבר אחר הקשור בכנפיים ובמדרגות. הן גם מחוברות כולן זו לזו, וגם ניתנות לכוון, וגם משפיעות זו על זו: מתיחת האחת מכווצת את השניה, הורדת האחת מרימה את השניה וכו’. בקיצור – עסק מורכב המצריך סבלנות ברזל וקפדנות בהרכבתו.

הקמתם פעם מאהל של אוהלי סיירים בשלשות? אני הקמתי, ויודע על כן על מה מדובר…

חיבור הכנף למדרגה: חריצים אובליים.

חיבור הזרוע לכנף: חריצים אובליים.

בקצרה, שיטת העבודה צריכה להיות כדלקמן: מחברים יחד את כל בחלקים בחיבור רופף, לא מהודק, ואז מושכים דוחפים מותחים מכווצים ומודדים עד שכל דבר יושב במקומו. רק אז מהדקים. וזה יכול להיות מאד קשה – אין גישה!

והנה שלבי ההרכבה:

 

(כך ניתן למדוד ולוודא שהכנפיים זהות בגובהן)

כנ”ל לחיבור הכנף למדרגה (וביניהם אטם גומי יעודי):

 

השלב הבא היה התאמת ממדי מכסה המנוע העליון ושני הצדדיים למעטפת הרדיאטור החדשה. כזכור, היו בכך קשיים בעבר:

טינו מדד, שייף והטליא והרי התוצאות:

 

 

 

(העיגול השחור על דופן מכסה הרדיאטור אינו חור. הוא השתקפות חור הפנס הראשי בכנף).

 

ולבסוף בא המבחן הגדול מכולם – מבחן המנואלה.

אויקלידס הזקן קבע כבר לפני אלפיים וחמש מאות שנה כי בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד. ברובר עוברת המנואלה דרך “מיסב המנואלה” שעל הפגוש הקדמי, פתח המנואלה שעל מכסה הרדיאטור, חור מיוחד בתחתית הרדיאטור, חור מעבר בקורה הקדמית של האשיה ולבסוף מגיע לבורג המנואלה שעל הפולי (איך אומרים פולי בעברית?) הראשי של המנוע. למותר לציין כי שתיים מחמשת הנקודות הללו (ה”מיסב” וחור המעבר על הקורה) בנויות על עקרון החור האובלי, אולם גם להביא את שלוש האחרות להיות כולן על אותו קו ישר אינו אתגר פשוט: האחד תלוי בחיבור המעטפת ביחס לרדיאטור, השני בחיבור הרדיאטור ביחס לאשיה והשלישי בחיבור המנוע ביחס לאשיה. כל אחד מאלו יושב על גומיות ודיסקיות מרווח, ומה בכלל הסיכוי שיאותו להיות על אותו קו מיוחל?

הרכבתי איפוא את הפגוש הקדמי וערכתי בדיקה. זה מבחן המנואלה, ואם הוא מצליח סימן שכל אחד מהחלקים נמצא בדיוק במקומו. הרי התוצאות:

 

PREV

NEXT:   http://wp.me/pXLKy-Nc