26-453 חוזרת מן המתים: פרק שבעים-וארבעה – ראיון עם רויס קול.

פורסם על ידי lulisml בתאריך 22 במאי 2012 ב-1 Rover 10 26-069, Rover 10 26-453 | 2 תגובות

רגע – תשאלו – גם אותו אתה מחזיר מהמתים? הרי הבן-אדם נפטר בשנת 2001?

אז לא. המנוח יוסיף לנוח בשלום על משכבו. אבל בחייו פרסם הערות קצרות ולקוניות בFreewheeling , בטאון אספני הרובר באוסטרליה, ובהן תאר כיצד שיפץ את טילי, רובר 16 ספורט השייכת כיום לג'והן טרנר, מגלזגו, סקוטלנד.

מאז זכתה טילי בכל גביע אפשרי הן באוסטרליה והן בבריטניה והיא משמשת כמופת לשיפוץ ראוי לשמו. הדיאלוג יערך איפה עם מה שכתב קול – רשימותיו יהיו קולו.

וכנהוג בכל ראיון טוב, הבה נתחיל בתיאור האיש והרקע שלו.

רויס קול היה בעליו של מפעל קטן לייצור נעליים בצפון סידני, ניו סאות' וולס, אוסטרליה. בארץ התואר "סנדלר" מבטא זילזול ומייחס חוסר מקצועיות ל"זוכה" בו. אבל טינו אומר כי סנדלר אמיתי חייב להיות בעל תבונת כפיים ועין טובה ויכולת עיצוב גבוהה – וחזקה על טינו שהוא יודע את אשר הוא אומר. קול לא היה מסוגל להתחרות במוצרים הזולים מהמזרח הרחוק ובאמצע שנות השבעים סגר את מפעלו והחל לעסוק – כתחביב – בשיפוץ מכוניות רובר. לפרנסתו עיצב קופסאות תכשיטים עבור חנויות אופנה וכמו כן ייצר גביעים המחולקים כפרסים בתחרויות של מועדונים שונים. המגמה שלו בשיפוץ היתה לעשות כמה שיותר ממנו במו ידיו: מכונאות, פחחות, צבע, ריפוד, חשמל, נגרות, עיבוד שבבי, זגגות… רק פעולות יחודיות ביותר כגון ציפוי בכרום או עטיפת צמת-חיווט במעטפת הכותנה המקורית שלה נמסרו לבתי מלאכה יעודיים.

תנאי הכרחי לכל אלה הוא מקום: לא רק מקום לאכסן בו את הרכב ואת החלפים, אלא גם מקום לביצוע העבודה, ולכליה: שולחן עבודה עם מלחציים, מחרטה, מקדחה, רתכות, מנוף, אספקת אויר דחוס וכו' וכו' . כלים יחודיים יותר נהג קול לשכור. ואכן, עם תחילת פעילותו בעיסקי שיפוץ עבר לבית חדש שבנה, מרוחק יותר ממרכז סידני, בו הוקדשה הקומה הראשונה לנ"ל.

כשסיים קול את פרויקט השיפוץ הראשון שלו (רובר 90) הגיש אותו לתחרות "שיפוץ השנה" שערך מועדון אספני הרובר באוסטרליה. עד אז לא היה חבר במועדון ולא היה מעורה בדרישות של תחרויות מעין אלה. המכונית ששיפץ היתה במצב מעולה אבל לא זכתה בשום פרס או צל"ש מכיוון שקול לא היה מודע – ולכן גם לא הקפיד – על אותנטיות השיפוץ.

הוא הפיק את הלקחים: נרשם למועדון, בא בדברים עם חבריו ולמד מהם את הדרישות וגם קיבל מהם הרבה ידע טכני וקצות חוט. אבל גם אז המשיכו מבקריו לטעון כי לא היה טהרן והקפיד לתקן שגיאות בתכנון או בבחירת החומרים מהם עשוי הרובר. לדוגמה, הוא השתמש בחבקים מודרניים להידוק צינורות המים של מערכת הקירור ולא במהדקי התיל המקוריים שהזיקו לצינורות. ובסוף שנת 75 רכש מכונית לפרויקט שיפוץ חדש: את טילי.

טילי היתה אז בת 28 (עוד לא רכב אספנות אפילו…) ורוב הזמן גם בשימוש יום-יומי. חבר מועדון אחר התחיל לשפץ אותה אך התיאש ומכר אותה, מפורקת חלקית, לקול, יחד עם תורמת ועם מלאי גדול של חלפים.

שאלה: איך השלמת את פירוק המכונית, ומה עשית בחלקים?

תשובה: שלב העבודה הראשון היה שיחרור כל חיבורי החשמל שבתא המנוע ומתחתיו (פנסים, צופר, מדידים) סימון כל קצה חוט והעברת הצמה בשלמותה לתוך המרכב דרך הפתחים שמעל קיר האש.

זה איפשר פירוק לוח השעונים והוצאתו מן המכונית עם הצמה. עכשיו סומן כל קצה חוט בצד לוח המכשירים ואז הופרדה ממנו הצמה. ערכתי רשימה של כל המכשירים וצירפתי לה את המספר של כל חוט המתחבר לכל אחד מחיבוריהם.

תיקנתי את הדורש תיקון בצמה ושלחתי אותה לחידוש עטיפת הכותנה שלה, לשם שמירה על האורגינליות. זה עלה 45$. לדעתי כושר נשיאת הזרם של חוטי רובר טובה מזו של חוטים מודרניים ולכן שמרתי על החיווט המקורי.

שאלה: מר קול, אני חולק עליך בעניין זה. בשנים 46-47 שררה באנגליה מצוקה רבה ומחסור בחומרי הגלם וחוטי החשמל שיוצרו אז מכילים מוליכים מאלומיניום וברזל, ולא מוליכים מנחושת טהורה כמקובל כיום. אבל הבה נמשיך בתיאור הפירוק.

תשובה: השלב הבא היה פירוק המרכב מן האשיה. סימנתי כל דיסקת מרווח בנקודות החיבור. הצירים האחורי והקדמי, הקפיצים, ההגה ומוטות המעצורים נארזו ונשמרו תחת הבית הישן, יחד עם הדלתות.

במשך שלוש השנים הבאות ניקיתי ידנית (לא חומצה ולא ניקוי חול) כל חלק וחלק ולמדתי אותו, אגב דיונים עם חברי מועדון הרובר האוסטרלי. עבודת השיפוץ עצמה החלה רק ביוני 79 (סתיו־חורף באוסטרליה), עם המעבר לבית החדש.

את האשיה תליתי על תיקרת המוסך החדש ומתחתיה החנתי את המרכב. שתי המכוניות "היומיומיות" חנו משני צדדיו, ובמשך היום הן הוצאו מן המוסך, מפנות שטח עבודה. החלקים שאוכסנו קודם לכן תחת הבית הישן הועברו עכשיו למחסן צפוף בחצר הבית החדש.

בעמל רב, עם מגרדת ומסיר צבע נחשפה מתכת המרכב. המרכב כשלעצמו קל למדי ואין קושי בהשכבתו על הצד או על הגג כדי שתהיה גישה נוחה לחלקים השונים, בתנאי שהריצפה מרופדת כראוי למניעת נזק.

המרכב של טילי, שכוב על צידו, בעת השיפוץ. עין בוחנת תזהה את האשיה תלויה מעליו (A).

שני צידי תא המטען מאחור היו החלודים ביותר. ייצרתי אותם מחדש מפח פלדה במידה 22, על ידי ריקועם על "בולי עץ מתאימים" עד שקיבלו את הצורה הרצויה.

שאלה: בלי גלגל-אנגלי? רק ריקוע על בולי-עץ?

תשובה: ריקוע בלבד. בסופו חתכתי את החלקים הרקובים מתוך המרכב וריתכתי את החלקים החדשים במקומם, אחרי שגזרתי אותם בקפדנות למידה המדויקת. הריתוך נערך תחילה בנקודות קטנות מרוחקות כ 2.5 ס"מ זו מזו, עם אלקטרודה בקוטר 1.5 מ"מ, ורק אחרי כן מילוי בין הנקודות הללו בעזרת קצה מס' 6. הריתוך נערך בזהירות, תוך המנעות מחימום יתר של כל האיזור. השתמשתי במגבת ובדלי מים להרטבה תכופה של איזור הריתוך, וכך קיררתי אותו למניעת עיוות. התוצאות היו טובות מאד.

גם המפתנים בין הדלתות וקשתות הדלתות האחוריות נעשו מחדש, ועבודת פחחות רבה נדרשה לכיווץ פח שהתרחב בתיקונים קודמים עקב שימוש מופרז בפטיש.

בצידי המכונית סביב קשתות הגלגלים האחוריים היו חורים רבים בגודל עיפרון ומתכת טובה סביבם. השחזתי מקב ממוט פלדה בקוטר 19 מ"מ והשתמשתי בו כדי להרחיב את החורים הללו כך שסביבם נשארה אך ורק מתכת טובה, ואז מילאתי אותם תוך שימוש באלקטרודת 3 מ"מ עם קצה מס' 8. אחרי השחזה השטח היה כחדש. הכרחי לצקת מים קרים על המקום המרותך בעודו אדום מחום כדי שהמתכת תתכווץ; אחרת נוצרים בה גלים.

שאלה: המרכב עשוי משתי שכבות פח, עם רווח ביניהן. כיצד טיפלת בחלודה במשטחים הפנימים, ביניהן?

תשובה: כל פנים המכונית, העמודים, התעלות וכו' נמרח במשחה משמן דגים, תוצרת Pioneer או Rustoil (המתייבשת יותר לאט). המריחה או הריסוס נערכו באמצעות אקדח ריסוס לו הוכנה הארכה מצינור נחושת בקוטר 5/16 ובאורך כ 35 ס"מ. ניתן לכופף אותו כך שיכנס גם לפינות המעוגלות של המכונית. כך חוסנה המכונית כולה כנגד חלודה. התרסיסים הללו זחלו וחדרו לתוך התפרים וכיוצא בהם. כל תחתית המכונית נוקתה למתכת מבהיקה, נצבעה בצבע יסוד ולאחר מכן בשחור. אחרי כן הוצבו ארבע פינות המרכב על ארבעה בולי עץ במידות 5X5X15 ס"מ להם חיברתי גלגליות. זה איפשר להזיז את המרכב בעת שהאשיה הונמכה לרצפה והונחה במרכז המוסך. רוב הצבע על האשיה היה במצב טוב כך שרק נקודות חשופות אחדות נזקקו לניקוי ב Shellit ואחר קורצפו בסקוטש-ברייט, טופלו ב-Dockidene ואחר כך רוסס הכל בשתים-שלוש שכבות של לכה ניטרו-צלולוזית מתוצרת Wattyl.

שאלה: ב-"לכה ניטרו-צלולוזית" אתה מתכוון לצבע מהסוג הישן, בו השתמשו ברובר בשנות הארבעים?

תשובה: כן. ושמעתי שחברת טמבור בישראל, מייצרת עד היום צבע כזה. הקפיצים הקדמיים והאחוריים פורקו לגורמים ואז לוטש כל עלה באמצעות מלטשת עם נייר מס' 60, מוחלקים עד שהסימנים שהטביעו בהם העלים הסמוכים והחלודה נעלמו. כל עלה נצבע בפני עצמו והורכב חזרה מרוח במשחת מוליבדנום דו-גופריתי – פרט למרכז שלו, במקום בו רתום הקפיץ לסרן. הקפיצים הקדמיים מסומנים באותיות L (שמאל) ו R (ימין). חרטתי תותבי ברונזה חדשים והתאמתי אותם לכל אחת מעיני הקפיצים. את התותבים תחבתי למקומם באמצעות מכבש כשהם מרוחים קלות בלוקטייט 277. גם ל"שקל" האחורי הותאם תותב ברונזה חדש. כל התותבים הותאמו לפינים החדשים בהם צוידה המכונית באמצעות מקדד. החופש של הצירים על הפינים הללו הורד לאפס באמצעות דיסקיות פלב"ם. המכונית יושבת היטב על הכביש ללא רשרושים וקרקושים מכוון הקפיצים. בולמי הזעזועים היו תקינים ונזקקו רק למילוי בשמן הנכון, Shockol, אותו מצא עבורי אחד מחברי המועדון. המפרקים, על כל פנים, בעלי תותבי הגומי נזקקו להסבה, אף כי היו במצב טוב. הם הוסבו לאותו סידור הקיים ברובר 2000 (דגם רובר משנות השבעים).

שאלה: אני מניח כי ידוע לך שרובר דורשת פינים שעברו טיפול טרמי מתאים, וכמוהן הדיסקיות והמפרקים?

תשובה: כיום, עשרים ושש שנה מאז סיום השיפוץ – התוצאות מדברות בעד עצמן, לא?  האשיה הונחה מאוזנת על תומכים (חמורים) לשם הרכבת הסרנים הקדמיים והאחוריים. הסרן הקדמי נרתם (לקפיצים) באמצעות ברגי 55 טון (כובד הקריעה) שהודקו במומנט של 35 ליברות. הוכנו לוחיות אבטחה חדשות לראשי הברגים. לוחיות אלו נושאות גם את גומיות ההתנגשות שמעל הקפיצים.

היה צורך לייצר מחדש את מאזני המעצורים. האחורי יוצר כרפליקה של האורגינלי, אך הקדמי הוסב על מנת להקטין את החיכוך ולשפר את השימון – גם כאן שיפרתי את התכנון המקורי של רובר. לוחיות איזון חדשות יוצרו מפלדה בעלת תכולת פחמן בינונית במידה 25X19 מ"מ, והצירים נחרטו מפלדת כסף, כמוהם גם חלק מפיני הקפיצים.

שאלה: לי הכין רוזלס, “החרט לנגב" לוחית איזון חדשה מפלדת כסף לפני כשלושים שנה. היא פועלת טוב עד היום הזה. הרי השרטוט לפיו פעל:

וכך נראתה הלוחית הישנה:

במצבה זה יפעל יותר כוח בלימה על תופי הבלם האחוריים מאשר על הקדמיים ויכולת הבלימה של המכונית נפגעת אנושות.

תשובה: נמשיך. תותבים חדשים ו־king pins מקוריים הורכבו בידי הסרן. חובה לערוך להם את הקידוד הסופי כשצלחות הבלמים כבר מורכבות ומחוזקות למקומן. יש להשתמש במקדד שאורכו לפחות 25 ס"מ. הסיבה לכך היא כי סגירת ברגי צלחות הבלמים מעוותת במידה מסויימת את יד הסרן וקידוד שיערך במצב אחר לא יבטיח את ההתאמה בין הפין והתותבים.   הודבקו רפידות בלמים חדשות והטריזים (שבמותחני סנדלי הבלימה) הוחלפו בין הגלגלים הקדמיים לאחוריים כדי לשנות את נקודות השחיקה שלהם. מזלגות מוטות הבלמים והפינים שעליהם היו כחדשים ולא הוחלפו.

שאלה: מה אתה סח! אני לא זכיתי לראות את הנ"ל מפורקים ממכונית שהיתה בשמוש, ללא נזק…

תשובה: זכיתי וגם קיבלתי חילזון הגה חדש עם המכונית. המדריך של ה RSR עוסק בחידוש חלזונות משומשים. אבל פנים עמוד ההגה מחליד, ותחמוצת הברזל משמשת חומר שחיקה מאד יעיל. יש לכן צורך לצבעו בצבע יסוד לאחר הניקוי, ולדאוג להגנה בפני חלודה. ההחלדה הזו בתוך עמוד ההגה היא החסרון העיקרי של הגאי הרובר; התופעה קיימת גם בדגמי P4 ו P6, ונטיית עמוד ההגה היא כזאת שדואגת לכך שפירורי החלודה ינשרו בדיוק לתוך האיברים החיוניים של ההגה ויעשו בהם שמות. הכנסתי אטם מלבד עבה לתחתית עמוד ההגה והספגתי אותו בכמות גדולה של שמן כדי להגן על הבורג והחילזון מפני פתיתי חלודה עתידיים.

כשכל מערכת ההגה מותקנת, ותפוחי ההגה מחודשים במקום שהיה בכך צורך, ודוושות המעצורים והמצמד מורכבות במקומן, הגיע הזמן להשלים את מערכת השימון מתוצרת Luvax. הכנתי לחצן כדי ליצור מחדש את קצוות המתכת לצינורות הגמישים העשויים מגומי חסין דלק (גומי ובד), אותם השגתי בחנות לחלפי רכב. כמתכת ללחיצה שימשה צינורית נחושת בקוטר 1/2 אינץ'. את הדיאפרגמה של משאבת השמן לקחתי מקיט לשיפוץ משאבת דלק. הפשלתי את הכנפונים שהדקו את הממברנה הישנה והלחמתי אליהם בהלחמת כסף דיסקת ברונזה גדולה שגזרתי מתוך לוח ברונזה במידה 16. כך עשיתי לשני הצדדים של מהדק הממברנה. הכנתי אטם וסגרתי הכל בזר ברגי הידוק.

עברתי על תבריגי מהדקי הצינורות, זכרים ונקבות, כדי לשמור על האורגינליות. המערכת כולה פועלת עכשיו היטב לאחר שהוקדשה תשומת לב לרגולטורים אחדים שגרמו להעברת מידה מופרזת של שמן. החשוב ביותר ביניהם הוא וסת הואקום שמעל מיכל אגירת השמן, אשר מווסת את פעולת המשאבה. אנחנו יכולים לעצור עכשיו בתחנת דלק מבלי "להשאיר את חותמנו".

רויס קול הגאה, עדיין במלוא כוחו, ליד טילי בגמר השיפוץ.

המרכב הוחזר לאשיה תוך שימוש בדיסקיות המרווח המקוריות. בנקודות המגע הנחתי רצועה של ביטומן לאיטום גגות בשם מלטואיד. היה צורך להוסיף דיסקיות מרווח בחלק הקדמי של המרכב כדי להמנע ממתיחת יתר של המרכב עקב הידוק הברגים. הרצפה נוסרה מעץ אורן לבוד, לשימוש חיצוני, אטום למים בעובי 3/4 אינץ', שהוא הרבה יותר זול מלביד ימי אבל מתפקד באותה הצלחה.

שאלה: מה היה מצב הדלתות?

תשובה: את הדלתות היה צורך להטליא. לדלת דופן כפולה, כאשר בשוליים הדופן החיצונית מקופלת על הדופן הפנימית.

יש לחתוך ב – hacksaw את הדופן הפנימית של הדלת, ולקפל את החלקים חזרה למקומם לפני שחוזרים ומרתכים את החתך. על מנת לקבל סגירה מדוייקת של שולי הדלת ייצרתי כלי ממוט שטוח ברוחב 3/8 אינץ', כמוראה בציור,

(גודל החיתוך כגודל השוליים שאתה מפשיל) אם תפשיל קטע קטן אחרי קטע קטן – תצליח לקבל קצה דלת נאה.

קימורים זקוקים לחיתוך בצורת V ברווחים שווים כדי להיפטר מהמתכת העודפת. אחרי שמכופפים את הקצוות על דופן הדלת הפנימית ומרקעים אותם בפטיש, יש להשתמש ב"פלייר פטנט" כדי להצמיד את הקצוות יחד. השתמשתי בפח פלדה מס' 22 g.

שאלה: נפסח על רוב תיאור שיפוץ המנוע, שכלל בעיקר ניקוי וליטוש. באיזה חלק ממנו נתקלת בבעיות, ואיך פתרת אותן?

תשובה: קרבורטור סולקס הצריך מידה מסויימת של הבנה. תושבת המחט של ברז המחט המבקר את אספקת הדלק לתא המצוף היתה שחוקה וכמו כן קצה המחט היה שחוק. ההפרש הכללי (בין האורך הרצוי והמצוי) היה 5 מ"מ מתוך אורך כללי של 25 מ"מ. בתוספת שחיקה מסויימת בציר המצוף היתה רמת הדלק בתא גבוהה מדי, והתוצאה היתה תערובת עשירה. שלפתי את המחט ותושבתה מהברז והכנתי מחט חדשה מפלב"ם. אחרי הרכבה מחדש השחזתי את קצה המחט לפרופיל כיפתי, תוך מכה או שתיים קלות כשהיא נעה בתושבת. כך התקבלו 2.5 הס"מ הרצויים. כוונון עדין ניתן לערוך על ידי שמוש בדיסקיות איטום בעוביים שונים. חייבים ללטש את פני המחט ולבדוק את ההרכבה על ידי מד וואקום ולוודא שאין דליפה.

ה-bi-starter (קרבורטור העזר להתנעה. מכנים אותו דרך שגרה ה "צ'וק" אך פעולתו אינה השנקה) היה גם הוא שחוק מאד באיזור שבין הדיסק שלו והקרבורטור. כתוצאה מכך היתה זרימה מתמדת של דלק למנוע אפילו בסרק. זה גרם לכך שלא ניתן היה לכוון את הילוך הסרק של המנוע על ידי הברגים שנועדו לשם כך. ליטשתי את הדיסק על לוח זכוכית שעליו נייר לטש מס' 600 רטוב. אחר ליטשתי אותו עם בראסו, גם הוא על הזכוכית. עכשיו התערובת נכונה והמצב יתבהר סופית אחרי נסיעות אחדות לבדיקת תצרוכת הדלק. על בד נקי מתוח על פיית המפלט בשעת הילוך סרק לא נראים משקעי פחם. בנסיעה הראשונה לארמידל היתה תצרוכת הדלק כ 5 ק"מ לליטר, ואחרי הטיפול בקרבורטור העזר היא ירדה ל 12 ק"מ\ליטר.

שאלה: 12 ק"מ לליטר? ברובר 10 לא זכיתי לקבל תצרוכת דלק שכזו מעולם… נעבור עתה לדיפרנציאל.

תשובה: את הפניון של יחידת ההנעה האחורית הרכבתי תוך שימוש בדסקיות המרווח (“שימסים") המקוריות, ובדקתי בעזרת מד המרווח כפי שמומלץ על ידי רובר. העמסת-הקדם (preload) של מיסב הפיניון נקבעת אוטומטית על ידי מומנט הידוק בורג הנעילה (60 ליברות). העמסת הקדם של מיסבי הדיפרנציאל נקבעה ל-90 ליברות, אבל בקביעת המרווח בין הפניון לקורונה התעוררה בעיה כי גודל המרווח השתנה עם סיבוב הקורונה, כך שנאלצתי לבחור בערך ממוצע של 7 אלפיות אינץ'. ה"סטיליטים" של הדיפרנציאל נעים על דיסקיות מרווח העשויים מחומר פלסטי דמוי בקליט, והיו שחוקות. ייצרתי בעצמי "חומר מרוכב" כפי שמייצרים פייברגלאס, כלומר מבד ספוג בשרף, וממנו חרטתי את הדיסקיות. כתוצאה מכך החופש בגלגלים האחוריים הוא פחות מ 3 המעלות שמתירה רובר.

הדיפרנציאל שקט. ציריות רובר אינן מתכלות והחריצים שעליהן לא היו שחוקים, ולכן הורכב כל הנ"ל ללא נגיעה מצדי.

שאלה: אני דווקא מצאתי ציריות רובר אחדות שחוקות, אבל אולי היתה זו אשמת הנהגים בישראל…אבל בוא נעבור לצביעת המכונית וקישוטה.

תשובה: ביליתי כשלושה שבועות על תיקון והסרת הכרום מהחלקים שצופו בו. כל ידיות הדלתות הפנימיות היו שבורות בקצה המרובע שלהן בגלל אנשים שהשתמשו בהן כ"מושכי דלת". נוכחתי כי אפשר להסב ידיות של רובר מסדרה P4 ולהשתמש בהן במקום ידיות של P2. הן חזקות הרבה יותר באיזור הקצה המרובע. לא הייתי מרוצה מרמת הציפוי שנערכה על ידי מצפה הכרום המקומי – אך להפתעתי הציפוי זכה לשבחים מצד חבר השופטים בקונקורס הראשון שהמכונית השתתפה בו.

מכסי הצד של הפגוש, ופס החיפוי שעל מכסה המנוע עשויים פלב"ם והספיק ליטוש כדי להחזיר להם את מראם.

את ה"טסות" שלחתי למייק קולדרי שחידש אותן עם פלב"ם.

רויס קול מקבל פרס שלישי בתחרות קסטלהיל.

שאלה: אם כי אתה בוודאי יודע כי במקור הטסות נעשו מפח ארד מצופה בכרום?

תשובה: כן, אבל זה מאותם הדברים בהם מן הראוי לשפר את האורגינל. אחרי כן התחילה הצביעה. שייפתי את כל המכונית במשייפת סיבובית, ואחריה בצעתי שיוף ידני, מילאתי את הנקודות המחוספסות בחומר מילוי פלסטי ושייפתי עד שהיה חלק. אחרי כן ריססתי בנוגד חלודה מסוג Deoxidene ואחריו ריססתי 30 שכבות של של צבע תחתון. הצבע נשאר כך להתייבש במשך חדשיים לפני שנערך סבב נוסף של ליטוש.

שאלה: 30 שכבות? חודשיים יבוש? שמעתי נכון?

תשובה: כן, שמעת נכון. אחרי כן רוססו שתי שכבות קלות של צבע כדי שניתן יהיה להבחין בפגמים. תהליך הצביעה כולו מתואר בספרון “The Complete Refinisher” שפרסמה חברת הצבעים האוסטרלית Dulux. אך לא מודגש שם כל צורכו חשיבות במתן די זמן ליבוש הצבע התחתון – חודשיים, אם אתה יכול להרשות זאת לעצמך. השתמשתי אך ורק בצבעי Dulux כאשר השכבות העליונות היו "כחול אדמירליות" אקרילי. חבר הצליח להשיג לי את הצבעים הללו במחיר סיטונאי ועל כך אני אסיר תודה.

תצוגה ברחוב מקוארי בסידני.

בזמן שחיכיתי שהצבע יתייבש, חתכתי כיסויים חדשים לדלתות מלביד בעובי 3 מ"מ. צבעתי את שני צידיו בלכת פוליאוריטן, ועטפתי בויניל מאיכות טובה. השתמשתי בויניל שחור כדי ליצור את ה"קדר" וגם כדי לצפות את מסגרת הגג הנפתח. רק אחד מלוחות העץ של הגג הזה התאים לשימוש חוזר, כך שנאלצתי ליצור את כולם מחדש. השתמשתי בעץ ארז שהיה תחת ידי. קימרתי לביד בעובי 3 מ"מ ע"י כך שהעמסתי אותו במשקולת ויצקתי עליו מים חמים, ועיצבתי אותו כך שיכסה את הצד הקדמי, הגולש, של הגג הנפתח. סריג המתכת המקורי נמצא עדיין במקומו והעץ נוסר כך שישא את הלביד תוך שמירה על עובי המסגרת כפי שהיתה. כל זה כוסה ביריעת צמר והיה בסיס נאות לויניל. שמעתי על כמה אנשים שהשתמשו בפח אלומיניום במקום המתואר למעלה, אבל אז ניתן לאפות בקיץ עוגה במכונית. החלפתי את רצועות הפלסטיק המחליקות על מפתח הגג בטפלון. הגג מחליק היטב. גם חלקי המתכת המחליקים על המסילה מאחור הוחלפו הוחלפו בלוחיות פלב"ם.

שאלה: הריפוד?

תשובה: את כולו תפרתי במו ידי. נשארה בידי, מתקופת יצור הנעליים מכונת תפירה מתאימה לעור והשתמשתי לתפירה בחוטים המתאימים: חוט סינטטי שזור בכותנה. לגג השתמשתי באריג אנגלי המשמש לתפירת שמלות, כמו בריפוד המקורי. חלקי העץ שבפנים המכונית שויפו עד שהוסרה מהם לחלוטין הלכה (פוליטורה) הישנה. אחרי תיקונים וליטוש עדין, הם נצבעו ב Wattyl spirit stain (פוליטורה אוסטרלית http://www.wattyl.com.au/Preps/Pages/home.aspx על בסיס מים). אני נמנע מלהשתמש במוצרים המבוססים על שמן בעץ כי אחרי זמן מה בשמש השמן מתייבש והעץ מתכווץ, וכתוצאה מכך נהרס הציפוי היפה שלו. מילאתי את החרירים בלכה שגיוונתי בצבע על בסיס כוהל, ואחר כך ליטשתי וציפיתי מחדש עד שהתקבלו פני שטח משביעי רצון.

ניתן ללטש את העץ בעזרת משחת חיתוך (של מכונות כלים) ואחריה בעזרת משחת פוליש של מכוניות.

עד כאן הראיון. אחרי ארבע שנות עבודה, והשקעה של 2000 דולר אוסטרלי בחומרים, הושלם שיפוץ המכונית.

תצוגה ראשונה לאחר השיפוץ.

קול הזקן נפרד מטילי.

NEXT:  http://wp.me/pXLKy-RH

PREV:    http://wp.me/pXLKy-Pt