26-453 חוזרת מן המתים: פרק מאה ושלושה – הכפילים (סוף).

בפעם הקודמת מנינו את שלוש הבעיות העקרוניות מהן סובלים מפלגים אלקטרומכניים:

בלאי במגעים;

עוצמת ניצוץ ההולכת ונחלשת ככל שהסלד גבוהים יותר;

עקומת תזמון לא מדוייקת, לא גמישה וההולכת ונפגמת עם הזמן.

נעבור עתה על הפתרונות האלקטרוניים לבעיות אלו והנמצאים בשוק, וכרגיל – מהקל לכבד.

חברות אחדות, ביניהן Ultra-Spark ו  Pertronix  מציעות תחליף אלקטרוני למגעים הישנים, כמעט לכל מפלג שהיה אי פעם, ולמפלג של הרובר בכלל זה.

כיצד התחליף הזה עובד?

את מקום המגעים מול יחידת הזיזים במפלג תופס עתה מגנט וחיישן של שדה מגנטי.

לוח מגעים מכניים (מימין) לוח מגעים אלקטרוניים (משמאל). הלוחות ניתנים להחלפה 1:1 תוך דקות ספורות.

סכמת החיבורים מראה כי כל מה שיש לעשות לאחר החלפת המגעים הוא לחבר את המוליך השחור ל _ של סליל ההצתה ואת האדום ל + שלו.

כשיחידת הזיזים, העשויה מפלדה (חומר מגנטי) מסתובבת משתנה מרחק הפלדה מהחיישן ואיתו משתנה השדה המגנטי – לפי קרבת הזיז לחיישן. כך יכול החיישן לקבוע את הזמן בו יש לסגור או לפתוח את המתג האלקטרוני. המעגל מתפקד בדיוק כמו שתפקד עם המתג המכני, ועם אותו סליל הצתה, רק שאת מקום המתג המכני תפס המתג האלקטרוני.

מכיוון שאין יותר מגע פיסי בין הזיז והמתג לא יישחקו עוד לא זה ולא זה. לא פורץ ניצוץ בין המגעים עם פתיחתם, ולכן הם אינם נאכליםותכונות המתג תשארנה קבועות לאורך זמן ובעיית בלאי המגעים נפתרת. כדי לא לסבך את הדיון שלא לצורך לא הזכרתי עד כה את הקבל הכלול במערכת מגעים מסורתית; רק אעיר שעם מגעים אלקטרוניים מתבטל הצורך בו ועוד דאגה מוסרת מכתפינו.

כאן ניתן לחזות בסרטון המדגים עד כמה פשוטה ומהירה החלפת מגעים מכניים באלקטרוניים:

שלב מתקדם יותר הוא פתרון המייצר ניצוצות – ליתר דיוק פולסים של מתח גבוה – בעלי אנרגיה קבועה, ללא תלות בסלד המנוע.

בלי להיכנס לפרטים טכניים אסביר עקרונית כיצד דבר כזה אפשרי. בפעם הקודמת ראינו כי כדי לטעון את סליל ההצתה באנרגיה של 60 מיליג’אול ממצבר בן 12V אנו זקוקים ל 12.5 מילישניות. אבל לאותה אנרגיה נגיע גם אם נטען את הסליל ממקור מתח של 120 וולט במשך 0.25 מילישניה! בתנאים אלה נוכל לשמור על אנרגיית הניצוץ בערכה המלא בכל סלד ובכל מספר צילינדרים ריאליים. סוג כזה של פתרון דורש, פרט לחיישן שהוזכר למעלה, גם ממיר מתח כלשהו מ12V למתח גבוה יותר, ומתג אלקטרוני בעל עמידת מתח משופרת. אלה קיימים, והטכנולוגיות הדרושות מפותחות בוגרות ואמינות מאד (הן פותחו עבור מכשירי טלוויזיה בעלי שקק), וכיום גם ניתנות למזעור. חברת Pertronix קוראת לפתרון הזה בשם Ignitor II

וגם הוא ניתן להשגה עבור מגוון רחב מאד של מפלגים, כולל זה של הרובר שתופס כאן טרמפ על MG היותר פופולרית ונפוצה. לדגמי TC וחלק מה TD של MG מפלג זהה ופתרונות פרטוניקס משותפים:

Mg        1946-53 4 All models DKY4A, DKYH4A Lucas LU-146LS, 9LU-146LS

ROVER 1939-48 4 All models DKY4A                Lucas LU-146LS , 9LU-146LS

כפי שכבר כתבתי, הרובר אינה מכונית ספורט והמנוע שלה אינו צריך לפעול בסל”ד גבוה, ולכן התועלת שיכולה לצמוח לו מ Ignitor II היא זעומה.

קל להבין כי ספק מתח גבוה מסוגל גם להעלות מאד את אנרגיית הניצוץ. טעינת זרם קצת יותר ממושכת בסליל… וזה הכל. הזרם לינארי בזמן והאנרגיה ריבועית בזרם כך שתוספת של 40% בזמן מכפילה את האנרגיה. פרטוניקס מדברים על אנרגיות של 120 מיליג’אול ויותר, ומתחים עד 45 אלף וולט באחדים מדגמיהם. יתכן ואלו נחוצים למנועים ספורטיביים בעלי יחס דחיסה גבוה במיוחד ודלקים אקזוטיים. אבל ברובר, בעל יחס הדחיסה הנמוך, לא רק שאין בהם צורך – הם יכולים אף לגרום לנזק.

ונסיים בפתרון המתוחכם ביותר, והוא הפתרון של חברת 123 ההולנדית. בו לא רק המגעים אלקטרוניים, אלא גם קידום ההצתה ממוחשב, ולא תלוי יותר בהתקנים מכניים מפוקפקים.

החברה מציעה, למגוון גדול מאד של כלי רכב קלאסיים, מפלג חילופי, זהה חיצונית למקורי, בו החלקים הנעים היחידים הם הם הציר שעליו מגנט המיתוג והרוטור של המתח הגבוה. כל יתר הפונקציות – מיתוג, קביעת אנרגיית הניצוץ והתזמון שלו – נקבעות על ידי המיקרומעבד המובנה והמתג האלקטרוני.

זהו שרטוט מפלג 123 התואם את DKY4A:

ומידותיו תואמות היטב את מידות המפלג המקורי:

כל האלקטרוניקה כולל המעבד נמצאת בתוכו. המפלג מגיע עם שתיםעשרה עקומות קידום שונות, הניתנות לבחירה על ידי בעל הרכב, ועם יכולת להתאים לו עקומה משל עצמו על ידי חיבור USB למחשב נייד ותוכנה מתאימה. בנוסף לכך יש לו פיית חיבור לוואקום המאפשרת חיבור לסעפת היניקה בלי צורך בדיאפרגמה המסורתית – וגם זה תואם חזותית את מפלג הרובר המיושן, החסר חיישן ואקום.

עקומת קידום הולמת, לכשתוצר, תשפר את ביצועי המנוע, תוריד את תצרוכת הדלק ותמנע התחממות – והרי אלו כולן מטרות נאצלות.

ולסיום הדיון בכפילים – רכיבים הדומים בחיצוניותם לרכיבים המקוריים במכוניות הקלאסיות אך מצויידים באלקטרוניקה במקום באלקטרומכניקה נזכיר את משאבות הדלק.

לרובר ודומיו היתה מותקנת במקור משאבת דלק חשמלית מסוג SU. התקלה השכיחה במשאבה זו הייתה – ניחשתם – שריפת המגעים. כיום מציעים יצרנים אחדים משאבות תחליפיות, זהות בצורתן אך מצוידות במגעים אלקטרוניים, ובעלות אמינות משופרת. למשל זו, המוצעת על ידי SU עצמה.

next:   http://wp.me/pXLKy-17N

prev:  http://wp.me/pXLKy-16I