מאי
23
תגיות
אביב בביולי – 2013.
לסוכנות “הרץ” בהיתרו הגעתי מאוחר בלילה וכבר שם ניתן היה להרגיש כי משהו קרה בממלכה המאוחדת. הפקיד בדלפק הציע לשדרג את המכונית הקטנה והידנית שהזמנתי לאודי A5 מפוארת, דיזל אוטומטית “היא חדשה לגמרי” הסביר “ונשארו לנו הרבה מכוניות פנויות היום“. לך תסביר לו כי אני נוסע ליריד הקצה הנגדי של הסקלה – יריד החלודה, השמן השרוף, הטכנולוגיה הארכאית, יריד הדברים שאף פעם כבר לא יהיו חדשים. 
להגה ימני אני רגיל, אבל הנסיעה בשמאל הדרך מבלבלת ואפילו קצת מפחידה בהתחלה, בפרט שמיד מתברר לי כי במכונית הזאת שטח מת ענקי בצד שמאל של מכסה המנוע – למזלי שפת המדרכה בה פגעתי היתה נמוכה ולא נושכת. אבל הGPS הידידותי הוליך אותי מיישרים ובאחת וחצי בלילה (שעון ישראל) הגעתי למלון הקטן בכפר הקטן בסביבת ביולי.
ולמחרת בבוקר מה רואות עיני, בחניה? TVR בצבעים טבעיים, שהציפורים מביעות עליו את דעתן בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים:
התחלה מבשרת טובות – אבל בדרך לאירוע, שהייתה פקוקה ותקועה בשנים קודמות כמעט ולא ראיתי מכוניות הפעם, אלא בעיקר סוסים, חמורים ופרות אחדות. מה קרה? רוב מגרשי החנייה הענקיים נשארו שוממים.
גם המגרש בכניסה, בו מוצגות המכוניות למכירה, היה ריק ברובו – לא ניתן להשוואה עם המגרש הצפוף והעולה על גדותיו שהיה במקום בספטמבר 2011.
הנה ה MG YT מודל 49 שניצבה ממש בכניסה:
שימו לב שעד הגדר שבצידו השני של המגרש, כ50-60 מטר –אין מכוניות. לפני שנתיים לא היה בו אף שעל פנוי.
ה-YT עצמה נראתה טוב אך לא נפלא. ה-YT שהושקה אצלנו לא מכבר נראתה יותר טוב. לא נראה לי שהמוכר הצליח לקבל את המחיר המבוקש – כ-17000 אלף פאונד.
אוסטין 7 הפעוטה היא אחת המכוניות האנגליות האהובות. הפשטות, הקלילות, הבסיסיות שבה ממשיכים לעשות אותה לפופולרית גם 90 שנה אחרי שיצאה לשוק. ולתכונה הזו סוג של היזון חוזר חיובי: הפופולריות גורמת לזמינות חלפים, קיטים שלמים של כל מה שנחוץ, ובמחירים סבירים, מה שעושה את הטיפול בה והאחזקה שלה ללא בעייתית, ולעוד יותר פופולרית. הפופולריות גם גרמה לשיפורים ותוספות רבים ומי יודע אם נשארה אי שם אוסטין 7 מקורית באמת. לא חסרו לכך דוגמאות בשטח התצוגה:
שימו לב שכאן הותקנו מעצורים הידראוליים, ולא סתם אלא עם 2 leading shoes ! 
גם מהבהב מודרני צורף מלפנים ומאחור, כמצוות התנועה המודרנית.
והרי אחת מהן שחווטה מחדש בטעם של פעם, בערך:
חדי העין שביניכם בוודאי גם הבחינו ב,אוטומט” של המהבהב ובווסת הזרם ה“משוכלל” – שלא נכללו בציוד המקורי של אוסטין 7, שלא לדבר על חבקי הפלסטיק… אך יתכן שאלו הכרח בל יגונה).
אמרתי שהקהל שהגיע הפעם היה קטן יחסית? הנוכחות הישראלית דווקא היתה ניכרת (למרות הקסקט הבריטי האפייני)::
את תשומת ליבי תפשה דיימלר ארגמנית שעמדה בצידו השני של המגרש.
שימו לב למחיר הצנוע שמבקשים עבור המכונית הנדירה הזאת, שחיצונית לפחות נראית המצב מצויין, ואפילו צבועה במרוּן עם פס זהב…
בגלל אווילותו העיקשת של משרד התחבורה שלנו לא ניתן ליבא ארצה מכוניות נדירות ומיוחדות כאלה, ולנצל את היות מחיריהן בשפל עתה, אלא רק עוד ועוד אותן מכוניות נדושות מאמריקה.
פרט לשם המיוחס (מותג המשמש את בית המלוכה וצמרת הממשל הבריטי) ייחדו את המכונית הזאת מספר יוצאי–דופן טכנולוגיים, ובראש וראשונה תיבת ההילוכים מסוג ווילסון – אותה תיבת הילוכים שכמותה הורכבו לימים על האוטובוסים תוצרת לילנד שנסעו שנים רבות על כבישינו. בורר ההילוכים בדיימלר היא ידית קטנה – דמויית מתג האיתות במכוניות של היום – הנקראת pre selector . הנהג מסיט את הידית להילוך הנראה לו, והמנגנון, בזמנו החופשי,יתאים את המכונית לנסיעה בהילוך הזה. אין מצמד (קלאץ‘) מאחר והמכונית מצויידת בגרסה משלה ל torque converter. הבעלים, טען שסידור זה לא רק שלא מקל, אלא מבלבל לגמרי את רוב הנהגים שלא יודעים איך לעכל אותו.
כמו הרובר, הדיימלר גם היא מצויידת במערכת שימון מרכזית, הפעם מתוצרת Girling-Bijure . 
כפי שניתן לראות מן התמונה לדיימלר שני צינורות מפלט. ביניהם נמצאת שפופרת קטנה המחוברת למיכל השמן של מערכת השימון. : המיכל ממולא בגריז (בספרות כתוב שמן). השפופרת הקטנה מתחממת מאד מהצינורות שבקרבתם היא נמצאת, King Pins ! עלי להודות שמעולם לא שמעתי על דבר כזה, אבל מסתבר שהוא קיים גם קיים, במכוניות דיימלר מהתקופה הותקנו או מערכות מופעלות ואקום (כמו ברובר) או מערכות מופעלות חום – לא ברור לי איך הוחלט להצמיד איזו מערכת לאיזו מכונית – אבל שתיהן קיימות, ומסתבר שכמו ברובר הן משמנות למעלה מעשרים נקודות שימון.
האיש סיפר כי חלם על המכונית הרבה שנים וכשפרש לגימלאות החליט כי הגיעה השעה להגשים את החלום. ואחרי זמן לא רב התברר לו כי הפרויקט גדול עליו…
המכונית המסובכת הזו דורשת המון טיפול, קשה מורכב ויקר, והיא למעלה מכוחותיו.עכשיו הוא רוצה למכור אותה ולקנות משהו יותר פשוט וקל לתחזוקה, …
כזאת למשל:
אחד הפרטים שהבעלים הסב את תשומת ליבי אליו היה קיר האש. של שני לוחות פח שביניהם דיקט עבה.
הדיקט נטה להרקב ולהתפורר עם הזמן, וכתוצאה מכך התרופפו מוטות התמיכה של הרדיאטור וכל חזית הרכב התדרדרה. למותר לציין כי החלפת קיר האש היא ממש עסק ביש.
ליד הדיימלר חנתה לגונדה, עוד שם מפואר מן העבר, יצרן שנבלע במשך הזמן ביגואר ונעלם במעיו. 
כך היא נראית מאחור:
צבועה גם היא במרוּן עם פס זהב.
ולידה, חונה אוסטין 7 דו–מושבית עם 2 מושבים נוספים בתא המטען:
והיא לא רק משודרגת להחריד, אלא גם צבועה, אבוי, במרוּן עם פס זהב. מה קרה לכם? אין צבעים אחרים בעולם?
הגלגלים הצמיגים ופנסי החניה (1130) אינם מקוריים – אם כי למכונית הזו היו כל כך הרבה תת–גרסאות במשך 17 שנות הייצור שלה – שאי אפשר לדעת.
באוסטין 7 אחרת שהוצעה למכירה הוחלף בולם הזעזועים המקורי שכלל לא היה קיים בדגמים הראשונים) בבולם טלסקופי מודרני – וכמובן נוספו מהבהבים.
אוסטין 7 היא אחת המכוניות החשובות בתולדות הרכב. חברת BMW, למשל, החלה את דרכב ביצור אוסטין 7 (ברשיון). חברת ניסן היפנית, לעומת זאת, התחילה את דרכה כיצרנית העתק שלה שלא ברשיון – והיו עוד יצרניות רבות אחרות שהחלו את דרכן ביצור העתק של אוסטין 7.
2013 היא שנת המאה להווסדה של חברת מוריס ואי לכך נאספו הפעם לתצוגה במקום מאות מוריסים מכל השנים והתקופות. הדגם ששלט בתצוגה הוא המיינור משנות החמישים. אני התעניינתי בדגמי שנים מוקדמות יותר והרי דוגמאות אחדות. “קומנדקר“. 
מפלצת נפלאה בכיעורה שאין שני לו. אני עוד זוכר כאלה בשרות הצבא הבריטי בארץ, ואחרי שעזבו הבריטים, ושנים לא מועטות, אחר-כך שימש כ”אוטו לחם” בשרות אחת המאפיות ברחובות. כילד חקרתי את מנגנון ההיגוי שלו וניסיתי לחקות אותו ב“מקנו“. המכונית הובאה לביולי על ידי צוות המחופש לחיילים אנגליים מהתקופה, על מדי הצמר שלהם, עם הפטס והכל.
והרי שורה של מוריס 8 פתוחות משנות השלושים, משומרות להפליא:
כך נראים הריפוד ולוח השעונים של אחת מהן:
וכך היא נראית מאחור:
והרי מוריס 10 מאותה תקופה:
צבועה כיאות בשחור רציני. לא מכונית ליצנית.
וזו אחותה המבוגרת יותר, עם גג נפתח וברוח קלילה יותר:
ונסיים בסטנדרד פליינג 8. ישנם בארץ מי שמתעניינים בו, וגם נשארו כאן אחדים כאלו מתקופת המנדט הבריטי. מסתבר שקיים לשוחריו מועדון ובו ניתן להשיג ספרות טכנית, הדרכה וחלפים. הרי אוהל התצוגה שלהם, עם המכונית בתוכו:
וכך נראה תא המנוע שלה:
שימו לב לבידוד הטרמי העבה על קו הדלק המוביל ממשאבת הדלק החשמלית (6 וולט!) לקרבורטור, קרוב ומעל לסעפת הפליטה. לא סתם שמו אותו שם!
שימו לב גם לשרטוטים והדיאגרמות המפורטים המוצגים על מכסה המנוע.
הם קיימים!