יולי
03
תגיות
Clutch Woes 6
“המצמד המחודש מוכן להרכבה חוזרת במכונית” – כך הסתיים הפרק הקודם בסדרת תלאות (תלאובות?) המצמד.
ועכשיו הגיע הזמן לעשות זאת. אבל כדי להחליף מצמד הכרח להפריד בין תיבת ההילוכים והמנוע – וזה נורא קשה. “אבל מה לעשות, אין ברירה”. זו עבודה קשה כי החלקים כבדים מאד, צמודים חזק–חזק זה לזה, והגישה אליהם ממש לא נוחה.
הרעיון הכללי הוא לנצל את הריצפה המתפרקת של הרובר ולשלוף את תיבת–ההילוכים לתוך המכונית.
הזזתי את הכיסאות הקדמיים (הנעים על מסילות) לאחור ככל האפשר, הסרתי את השטיחים מעל הרצפה ומעל מכסה תיבת ההילוכים. עכשיו התגלתה ריצפת הפח אליה מחובר מכסה תיבת ההילוכים העשוי מגומי.
הסרתי גם אותו, וגם את המכסה של המפרק האוניברסלי; תיבת ההילוכים מחוברת למנוע מלפנים ולגל–ההינע מאחור, באמצעות המפרק האוניברסלי – ומכאן שגם אותו יש לנתק ולשם כך צריך גישה אליו.
הסרתי את שני חלקי הריצפה הקדמית ונוצרה גישה אל כבלי ה Free Wheel והספידומטר. ניתקתי גם אותם.
גם מנגנון ההפעלה של המצמד ניתן עתה לניתוק, וכמוהו חיבורי החשמל למפסק אור הרוורס.
אבל אי אפשר להסיר את חלק ריצפה העליון ללא פירוק הדוושות – ואי–לכך פירקתי גם אותן, מטלה מעצבנת למדי. בנוסף, הכרחי להסיר את חלק הריצפה העליון כי אחרת אי אפשר לפרק את החלק העליון של זר האומים המהדק את תיבת–ההילוכים למנוע, וגם אי–אפשר למשוך את תיבת ההילוכים לאחור כשהוא במקומו.
שלושת לוחות הריצפה מחוץ למכונית. שיחזורם מתואר כאן. אך בכך עדיין לא נסתיימו ההכנות להפרדת הדבקים זה מזה.
המנוע ותיבת ההילוכים מחוברים לאשיה כיחידה אחת, נשענים על שלוש תושבות גומי: שתיים מלפנים, תחת “אזני” המנוע, ואחת מאחור, בקצה תיבת ההילוכים. התושבת האחורית הזו גם משולבת במנגנון החלפת ההילוכים, הלא הוא ה remote control המפורסם של הרובר.
שחררתי את כל הברגים המהדקים את חלקיו זה לזה – פרט לאלו המצמידים אותו לאשיה – בפירוקם רצוי שישתתפו שני אנשים. אחד בתוכה והשני מתחתיה.
עכשיו הגיע החלק הקשה, ולעזרתי בא אודי, שבלעדיו לא הייתי מסוגל להשלים את המלאכה. ראשית יש לתמוך גם את המנוע וגם את תיבת ההילוכים, כל אחד במגבה (ג‘ק) משלו. את המנוע תמכנו ב“ג‘ק בקבוק” כי עליו להשאר סטטי במקומו, ואת התיבה בג‘ק נייד, על גלגלים, שיכול לנוע לכוון השליפה. האומנות בשליפה הזו היא שמירת המנוע והתיבה לאורך הציר המשותף להם לאורך כל המהלך, כי אחרת החיכוך הוא כה רב עד שנדמה כי משהו עדיין מחבר אותם זה לזה. אחרי שעה ארוכה של מאמצים מתסכלים, מילימטר אחר מילימטר, בה היה נדמה כי השניים הללו לעולם לא יפרדו זה מזה – אירע סוף–סוף הניתוק המיוחל. מיהרנו להוציא את הבהמה השמנה והכבדה מתא הנוסעים ואני קרסתי ארצה תחתיה מרוב אקסטזה – וכמעט נמחצתי…
עכשיו הגיע הרגע לבחון את מקור הצירצורים.
כל “בית הפעמון” היה מכוסה באבקה שחורה:
ובדיקה במגנט העלתה כי זו אבקת ברזל טחון…
ומיסב הלחץ, אילו היה יכול – היה בוכה:
פירוקו על שולחן העבודה העלה מחזה מחריד:
והכדוריות שבתוכו עברו דיאטה רצחנית:
במרוצת השנים טיפלתי במיסבי הלחץ הללו פעמים רבות; פירקתי כאלו שאחרים הרכיבו, הרכבתי כאלו בעצמי, ותמיד–תמיד הם היו מגורזים, ממולאים בגריז.
בשיפוץ הנכחי חזרתי וקראתי את המדריך של ה RSR לשיפוץ המצמד. והם כותבים שם במפגיע: שלא יעלה על דעתך לגרז את מיסב הלחץ! המיסב הזה משומן באופן רציף דרך קדח העובר בפיניון ומספק לו שמן מתיבת ההילוכים. כשמתבוננים בקדח הנ“ל הוא נראה גדול למדי ומסוגל להציף את המיסב בשמן:
אבל פסחתי על הערה קטנה בסוף פרק מיסב–הלחץ המפנה את הקורא לפרק אחר ובו כתוב כי בעומק הפיניון נמצא מסנן העשוי מגזה, שחזקה עליו שיסתם ברבות השנים – וגם יש בו הדרכה מפורטת כיצד להחליף את הגזה הנ“ל. ומכיון שפסחתי, לא החלפתי את הגזה והפניון לא העביר למיסב אפילו טיפת שמן אחת. המיסב פעל איפוא ללא כל שימון ונישחק למוות בעודו מצרצר בייאוש…
עכשיו הגיע הזמן להחליט על ההמשך. לרגע התפתתי להרכיב במכונית תיבת הילוכים חילופית שנמצאת ברשותי, ואז לפרק את הנכחית, לשלוף מתוכה את הפיניון ולהסדיר בו את טפטוף השמן. אבל אז התברר כי תיבת ההילוכים החילופית היא מודל 46 שבה Free Wheel מסוג שונה, ולכן גם תושבת גומי ומכלול remote control שונים. ההחלפה תחייב שינויים רבים מדי והחלטתי לוותר עליה, ולחזור ולהשתמש בתיבה הנכחית ובמיסב מגורז, כמימים ימימה. אבל על כך בפעם הבאה.