יולי
04
תגיות
Clutch Woes – 7
מכיוון שהחלטתי להרכיב את המצמד המקורי, פטנט רובר, במקום המצמד מטיפוס “שמש”, שנלקח מטנדר פג’ארו – היה עכשיו צריך להסיר את גלגל התנופה ולהרכיב במקומו את גלגל התנופה המתאים למצמד רובר. אבל לא יכולתי להימנע מביצוע עוד מדידה: מדידת הכוח הדרוש להפעלת מצמד פג’ארו. הרכבנו לכן את מיתקן המדידה ובצענו אותה
והתוצאה בהחלט הפתיעה אותי: 45-50 לעומת כ-70 במצמד שנלקח מטרנזיט וכ-35 במצמד המקורי של רובר. ציפיתי להרבה יותר. המסקנה העולה מכך היא שעיקר הקושי והבעייתיות שבהפעלת המצמד נבעה מכך שמיסב הלחץ לא היה לא משומן ולא מגורז ואי לכך במקום כדוריות נוצרו בתוכו קוביות…
את ברגי המצמד וגלגל התנופה פתחנו באמצעות פטיש אוויר מה שמונע את הצורך ב”קונטרה”. משום מה יצאו שניים מברגי גלגל התנופה שחוקים ואכולים והיה צורך להחליפם באחרים. אלה ברגים מיוחדים מפלדת high tensile עם תבריג 7/16 BSF. אודי עבר על ההברגות בגל הארכובה עם מברז מתאים, מרוח בגריז, שאמור לקלוט את השבבים ולמנוע מהם ליפול למקומות רגישים. היה גם צורך להשחיז את ראש הברגים “החדשים”. החריטות החוזרות ונשנות של גלגל התנופה גרמו לכך שעוביו יקטן ואי לכך תתחכך דיסקת המצמד בברגים. הפחתנו איפוא את עובי הראש של כולם ב 2 מ”מ.
בדיקה אחרונה של מצאי החלקים הדרושים להרכבה:
אם כך: גלגל תנופה מושחז ומאוזן – יש, דיסק מחודש – יש, 8 דיסקיות – יש, שבעה אומי כתר 5/16 BSF – יש (והשמיני הוצא מיד אחרי הצילום מהמגירה המתאימה במחסן). גם פינים מפצילים בעובי והאורך הדרושים יש.
עכשיו הגיע הזמן להתחיל את פעולת ההרכבה, וראשית על גלגל התנופה להתחבר למקומו. קוטר הפתח בבית המצמד גדול אך בשבר של מילימטר מקוטר גלגל התנופה (שקוטרו 310 מ”מ) – והוא לא נכנס. בחינה שלו הראתה כי חלק משיני המתנע
(סטרטר) התעוותו, נוצר עליהן גרד, והוא מפריע להכנסת הגלגל למקומו:
הגרד הזה נוצר דווקא על השיניים הללו כי המנוע חוזר למצב מנוחה תמיד באותה זווית, ולכן המתנע “מתקיף” תמיד את אותן השיניים. אי לכך, במנועים מודרניים יותר ניתן להחליף את זר השיניים של גלגל התנופה. במנוע המיושן של הרובר השיניים הללו הן חלק אינטגרלי של גלגל התנופה ואי אפשר להחליף אותן. למרבה השימחה כל זה לא מפריע להתנעה קלה והדירה. אודי השחיז את הגרד ואחרי הסרתו נכנס הגלגל למקומו בקלות. כל בורג נמשח ב locktight וחוזק עם מד-מומנט לערך 80 feet-pound – ככתוב בספר. עכשיו הגיע תור המצמד עצמו. הכוונון נערך באמצעות פיניון שנלקח מתיבת הילוכים ישנה.
החלק הקשה בסיפור הוא השחלת 8 הפינים המפצילים למקומם. הדרך היחידה לקבלת “חור מול חור” בהידוק מלא היא על ידי התאמת עובי הדיסקית שבין האום לבית המצמד – עבודה מיגעת וממושכת.
כשנסתיים הקטע הזה לא התעצלנו, והרכבנו את מתקן המדידה כדי לוודא שהמצמד מהדק ומשחרר, וכן כדי למדוד את הכוח הדרוש לשם כך. המדידה חזרה והראתה 35 והמסקנה היתה שאנו מוכנים להשבת תיבת ההילוכים למקומה, והפעם עם מיסב לחץ מגורז.
השבת התיבה למקומה קלה ללא השוואה לעומת שליפתה כי עכשיו הכוח הדרוש מסופק על ידי הידוק זר האומים הקושר את התיבה למנוע.
השבת תושבת הגומי האחורית למקומה דרשה גם היא מעט לולינות, וחיבור גל-ההינע עורר את אותו הקושי שלמעלה בהתאמת הפינים המפצילים. היה צורך בהרמת גלגל אחורי אחד באוויר וסיבובו כדי שתתאפשר גישה סבירה לכל אחד מהפינים הללו.
סוף-כל סוף כל זה הסתיים והגיע הרגע לחבר את הדוושות. כאן החלטתי לנסות את המוטציה של שמואל.
הרכבתי אותה וחיברתי את ידית ההפעלה של המצמד לדוושה – ואכן, ההפעלה קלה לאין שיעור. אבל די מהר התברר כי הסידור העקום הזה לא מאפשר הפעלה תקינה של המעצורים.
לא רק שהלשונית האחראית על הפעלת משאבת הבלם המרכזית אינה ב 90 מעלות לציר הסיבוב שלה (הלשונית המרכזית בתמונה), אלא היא גם זזה מימין לשמאל תוך כדי סיבוב – כי “המיסב” עליו היא נעה הוא בעצם הברגה. כל זה יוצר חיכוך מוגזם בהפעלת משאבת הבלם, והיא נשארת לחוצה, עם גלגלים תפוסים אחרי הפעלתה. עם מצב כזה אי-אפשר להשלים.
אי-לכך החזרתי למקומה את ערכת הדוושות הישנה והעקומה. היא תספיק כדי להסיע את המכונית אל טינו שם נייצר ערכת דוושות חדשה המתוכננת על סמך עקרונות הנדסיים תיקניים ומתאימה סוף-סוף לרובר 10 עם הגה שמאלי ומעצורי שמן…
ועכשיו הגיע הרגע הגדול לנסיעת מבחן. ההילוכים משתלבים בקלי-קלות, ללא צירצורים וחריקות. קל מאד-מאד ללחוץ על דוושת המצמד. והמכונית נוסעת מעדנות סביב כל השכונה כולה…