ינואר
12
תגיות
גלגל הגה חדש ל-26-069.
עכשיו, כאשר הרבה ממחלות הילדות של 26-453 אחרינו, אני מוצא את עצמי נוסע הרבה יותר בצעירה האדמונית (בת 67 בסך-הכל) מאשר באחותה הבכירה, שכבר בת 68. מדוע, שאלתי את עצמי – הרי ל-26-069 מנוע חזק יותר, מעצורי שטנגות משובחים, וכולה מחמדים? שאלתי וגם עניתי ביושר: כי 26-069 מרגישה כטרנטה, ו-26-453 כמכונית חדשה. בעיקר בגלל חריקות דפיקות וקרקושים שיש במבוגרת ואין בצעירה, אבל גם בגלל שלל שלם של פגמים קטנים שמצטרפים כולם יחד לאי נחת גדולה.
החלטתי איפוא כי הגיע הזמן למקצה שיפורים וטיפולים במכונית הותיקה.
ואחד החלקים הראשונים שנזקק לטיפול הוא גלגל ההגה והפא-פם שבחובו (או בשמו הרשמי "top cover plate for steering box”). לא רק כי כך הם נראו לפני הטיפול:
זה סדוק וזה שבור, אלא כי לא מעט מהצרצורים והרשרושים המתמידים הגיעו דווקא מצידם, ועוד מעט גם נראה מדוע.
את מגש המגעים של 26-069 רכשתי משמואל (“בעל האוצר") לפני יותר משלושים שנה, אותו ואת לחצן הצופר, שניהם עדיין באריזת קרטון ירוקה ומקורית של "לוקס". הרכבתי אותם אז בהנאה רבה אבל לא ארכו הימים ולחצן הצופר נשבר – וכך נשאר מאז. עכשיו הגיע הזמן לחדש את שניהם.
להשיג גלגל הגה חדש לרובר ישן זה יחסית פשוט
גלגל הגה מחודש של רובר מסדרה P2.
אבל פא-פם זה כבר סיפור שונה לגמרי.
החלק הזה גם שביר ועדין וגם נמצא ממש בקו האש מה שמקצר את ימיו, גורם לביקוש לעלות ולמחיר לנסוק. כשבדקתי לפני כשנתיים את המחיר ב-eBay עמד מחיר הפתיחה על כ 200 ליש"ט (אלף מאתיים ש"ח) לפריט פגום – לפני משלוח ומיסים. אבל בבדיקה שערכתי לאחרונה כבר עמד המחיר על 500 ליש”ט, ומי יודע עד להיכן יגיע.
ברשותי מגשים אחדים כאלה – משומשים מאד, שרוטים ומרוטים, בחלקם פגומים ממש. האם לצאת עכשיו למסע הרואי להצלתם?
ובעודי חוכך בדעתי ראיתי ב eBay כי מישהו מציע למכירה את המגש והלחצן ב 75 ליש"ט בלבד. וכרגיל מסתתר מוקש קטן בהצעות מעין אלה: לא מדובר ביחידה כולה אלא רק בחלקי הפלסטיק (בקליט) שבה.
אבל מכיוון שכל יתר החלקים בידי, מנוקים, מגלוונים ומוכנים לשמוש (אחרי שפורקו מיחידות שבהן הבקליט נשברה או נסדקה) החלטתי שזו בדיוק ההצעה לה חיכיתי. ואחרי תלאות מסויימות הגיעו שני החלקים לידי, והתחלתי בהרכבה. אבל חיש מהר התברר כי פרט חשוב ביותר חסר במגש החדש.
הרי תמונתו לפניכם, כשחלק מבורר אור הדרך (אורות גבוהים\אורות נמוכים) כבר מורכב בו;
וכך צריך להראות אותו מגש:
אם תתבוננו היטב בשתי התמונות תבחינו כי במגש המקורי, בשעה 11:30, ישנה בליטה, אליפטית בקירוב, והיא חסרה לגמרי במגש החדש. ובלעדי הבליטה הזאת לא יכול המפסק לפעול: הבליטה שמה גבול לתנועתו, ובלעדיה פשוט נופל ממנו הקפיץ הפנימי במעבר מ-main ל dip.
התקשרתי עם יוצרי המגש והם אמרו שנכון, צריך בליטה ואין – אבל תוספת הבליטה הזאת היתה מסבכת ומיקרת מאד את התבנית שבעזרתה יצקו את הבקליט… “אתה יכול להדביק משהו במקומה" הציעו. ואני דווקא חששתי להדביק, פן תתרופף ההדבקה יום אחד, וה"משהו" יצנח ויפול, ואני אשאר ללא מחליף אורות שמיש. מה עושים? אז הלכתי לטינו והוא יצר בליטה ממתכת, המוברגת למקומה ולא מודבקת:
ואיתה ניתן היה לסיים את שחזור המגש.
את הרכבת המגש על צינור הבקרה (control tube) כבר תיארתי לפרטיו בפרק 96 של "רובר חוזר מהמתים" ולא אחזור על כך כאן.
גם צינורות בקרה משומשים אחדים ישנם בידי. בחרתי באחד מהם, ולשם השלמת היחידה היו נחוצים עתה שני דברים: הראשון, פתיל החיבורים הנכון, בעל ארבעה גידים ובידוד בד. והשני, שלושה תותבי גומי ותותב לבד המשמשים למניעת שקשוקים וקרקושים של צינור הבקרה בתוך עמוד ההגה, וזאת כזכור אחת ממטרותיו העיקריות של התרגיל כולו.
את הפתיל השגתי מחברת Autospark המייצרת צמות חיווט לפי הזמנה. את התותבים השגתי ממייק קולדרי. בצדה השמאלי של התמונה תותב לבד משומש, ובצדה הימני אחד חדש. החדש נראה יבש ופריך והשמאלי ספוג שמן. ואכן, כדי להשמיש את החדש יש להספיגו בשמן המאפשר תנועת הגה חלקה סביבו ואת הכנסתו למקומו. קוטר התותב הזה הוא 7/8 אינץ' והקוטר הפנימי של צינור ההגה הוא 11/16 אינץ' – ובלי ריכוך הלבד על ידי השמן לא יכנס למקומו.
כך נראה מוט הבקרה המוכן להרכבה במכונית:
עכשיו הגיע זמן ההחלפה: ניתוק חיבורי החשמל מצינור הבקרה הקיים, שליפת הצינור והמגש, שליפת גלגל ההגה הישן וחיבורם מחדש בסדר ההפוך.
כשיצא צינור הבקרה הישן ממקומו התגלה גם מקור הרעשים: כל תותבי השיכוך – מגומי ומלבד – היו יבשים, מפוררים – לא שמישים,
והנה יש לנו עכשיו הגה חדש ויפה, ופא-פם שלם ונוצץ – וחסל סדר קרקושים.
