אפריל
07
תגיות
רובר 10: שפוץ מנוע ו'.
האיש ההוא שמצא כפתור ותפר חליפה היה זקוק, בנוסף לכפתור, לבד, להרבה בד, וגם לכמה כפתורים וחוטים. לי היה בלוק מנוע וכבר הוספתי לו גל ארכובה וגל זיזים וקליפות למיסבים הראשיים – אז מה עוד נחוץ כדי לעשות מהבלוק מנוע?
ובכן, קודם כל – בוכנות.
כמה מילים על בוכנות רובר 10. תקנות המס באנגליה קבעו שדמי הרישוי השנתי יגבו לפי ריבוע קוטר הבוכנות כפול
מספרן – ולא לפי נפח המנוע, כפי שנהוג בישראל למשל. הדבר פיתה את יצרני הרכב האנגליים ליצר מנועים עם בוכנות בקוטר קטן ועם מהלך גדול – מה שפגם בביצועיהם ובאורך החיים שלהם.
רובר 10 (1400 סמ"ק) ורובר 12 (1600 סמ"ק) חלקו ביניהם את אותו בלוק מנוע, וגם את רוב חלקי המנוע האחרים. ההבדל היה בקוטר הבוכנות: 66.5 מ"מ לרובר 10, ו-69 מ"מ לרובר 12, כאשר מהלך הבוכנות זהה בשניהם: 100 מ"מ.
הבוכנות המקוריות במנועי רובר של התקופה היו בוכנות אלומיניום מחוזקות בלוחיות פלדה, ובעלות מבנה מסובך למדי – מה שייקר ללא ספק את ייצורן:
Original Rover type piston, steel reinforced. The only original one left with the engine block
כל טבעות הבוכנה נמצאות מעל לפין-הבוכנה. בין היתר זה מצופף אותן ועושה את המרווחים ביניהם דקים ופחות חזקים. רובר סיפקה בוכנות אלו במידות סטנדרד, + 20 OS, וכן +40 OS. אבל יצרנים עצמאיים סיפקו בוכנות כאלה גם במידות +60 OS ואפילו +80 OS, ואני מכיר מישהו שאפילו שתל בוכנות +90 OS במנועו, והפך אותו כך מ 1400 סמ"ק ל 1600…
הבולטים בין יצרנים אלו היו Specialalloy עליו כבר הרחבתי את הדיבור, ו Hepolite , שתיהן מצפון-מזרח אנגליה, וכן, כאן בארצנו הקטנטונת גם מוביליה, שייצרה בוכנות פשוטות לשוק העני של ישראל בשנות החמישים והשישים.
לא רק בוכנות ייצרו היצרנים העצמאיים, אלא גם שרוולים (sleeves). כי זאת יש לדעת: אורך החיים של מנועים בימים ההם היה קצר מאד בהשוואה למנועים בני זמננו. מנועים נזקקו לשיפוץ כללי אחרי 20 – 30 אלף ק"מ, ומנוע שהגיע ל 50 אלף ק"מ נחשב לזקן ושבע ימים. הבלאי המהיר ביותר היה בטבעות הבוכנה ובצילנדרים. היצרנים העצמאיים הנ"ל התמחו ביצור טבעות בוכנה מתוחכמות "לסיבוב השני" של חיי בוכנה, בבוכנות מתוחכמות לסיבוב השלישי, ובשרוולים לסיבוב הרביעי… (אני עצמי עוד קניתי משמואל את סט השרוולים האחרון שנותר לו במלאי – לרובר 12). סיבוב זה הגיע כאשר גם הבוכנות בקוטר +60 OS ויותר סיימו את חייהן, והדרך היחידה שנותרה להמשיך ולהחזיק את המנוע בחיים היתה לשתול בו שרוולים ולהחזיר את המנוע ל"סטנדרד" – ולהתחיל מחזור חיים חדש…
כך נראה שרוול כזה:
The block had been sleeved in the late fifties
בקצהו העליון בולטת מדרגה קטנה שנועדה למנוע החלקתו פנימה, לתוך המנוע:
Top of the sleev
כשהושבת 6110705, לפני 45 שנה, כבר היה אחרי מחזור החיים הרביעי שלו, ואולי אף יותר – עם שרוולים, ובוכנות במידה +20 OS.
Upon laying off in 1970 the engine had already gone through at least 4 re-built
ומשום כך התעוררה השאלה מה עושים עכשיו.
אפשרות אחת היתה לחרוט את השרוולים הללו למידה +40 OS או יותר. הם היו חלודים ושחוקים ומי יודע מה נמצא מתחתם. זו לא היתה אפשרות רצויה בעיני. אפשרות אחרת היתה להחליפם בחדשים ולהחזיר את המנוע לסטנדרד. כל אחת מאפשרויות אלה דרשה סט שונה של בוכנות ושרוולים, והיה עלי לברר מה אפשר להשיג ובמה ניתן להשתמש.
כתבתי אפוא לכל החברות למכירת בוכנות עתיקות המוכרות לי. כן, עדיין ניתן להשיג סט בוכנות לרובר 10/12 בכל גודל שאבקש,אבל ביוקר. בוכנות – אך לא שרוולים.
אבל אצלי על המדף מצאתי שלשה סטים של בוכנות לרובר 10, וגם אחדים לרובר 12. שני סטים של בוכנות לרובר 10 היו משומשים במצב סביר. האחד בגודל סטנדרד:
Alternative 1: Standard Rover 10 pistons, used in good condition. Requiers new sleeves
והשני בגודל 60 OS:
Alternative 2: Used, but good, Rover 10 60OS
ופרט להם היה גם סט של בוכנות סטנדרד לא-משומשות (NOS):
Alternative 3: NOS standard pistons
ההשקעה בשיפוץ מנוע עתיק מסוג מנוע הרובר, ומנקודת ההתחלה הקרובה לאפס בה פתחתי, היא עצומה ושטות להתפשר בה על איכות הבוכנות דווקא. ואם כך – למה בכלל לשמור את הבוכנות הישנות? האם זה הפחד הישן של מי שכבר היה כאן בימי מצור, איסור יבוא וקיצוב? או החשש מהבידוד הבינלאומי והחרם הממשמשים ובאים?
על כל פנים, החלטה זו משמעה גם החלפת השרוולים הישנים והחלודים בשרוולים חדשים, והאנשים ב"האומן" אמרו לי כי ביכולתם לשלוף את השרוולים הישנים, לייצר חדשים במידה הנכונה (סטנדרד) ולשתלם במנוע הישן.
הפור נפל איפוא על בוכנות הפוליט בתוליות, במידת סטנדרד. המנוע הולך להוולד מחדש.
זאת ההזדמנות לומר מילים אחדות על הפוליט, ייצרן הבוכנות ה"חדשות". (אגב, גם שני סטי הבוכנות המשומשות הם מתוצרתו).
הפוליט הייתה פעילה מראשית המאה העשרים ועד תחילת שנות התשעים, שאז נמכרה לחברה מטייוון. בתקופה מסויימת היא היתה חברת הבוכנות העצמאית הגדולה בעולם, וייצרה מעל למיליון טבעות בוכנה בשבוע.
במושגים של היום זו היתה חברה בלתי אפשרית. היא התיימרה לייצר כל בוכנה לכל דגם מנוע שיוצר אי-פעם, והיתה מוכנה לקבל הזמנות החל מבוכנה בודדת וכלה במאות אלפים. לשם כך נצרכה לשטחי ייצור גדולים, לכמות ענקית של מכונות וחומרים ולצבא של אנשי מקצוע ובראשם מהנדסים ושרטטים. אין פלא שלא יכלה להחזיק מעמד כנגד חברות שייצרו כמות מוגבלת של מוצרים סטנדרטיים בייצור המוני, אוטומטי.
NEXT