יולי
27
תגיות
ד"ר רוז, חקר המוח ושגעונות קטנים אחדים (ג).
בפרק הקודם סופר כיצד הגיעה MVX601 לחוף מבטחים בעיר לידס שבצפון אנגליה, אבל הגיעה אליו מפורקת חלקית מלווה במטען גדול של חלקים בתפזורת. סופר בו גם על תיק מסמכים שנשלח בהול ב־FEDEX אלי בארץ הקודש, מחוז המרכז. בפרק הנבחי נפתח את התיק!
היו בו ערמות של קבלות, מאמרי הדרכה בנושאי אחזקת מכוניות רובר מסדרה P2, חבילת חוזרים שהפיצה חברת רובר לסוכניה, וגם כמה מעטפות חומות סגורות שנשאו עליהן כותרות מאתגרות כגון: “My first accident” ו־"Dad had spend 32K pounds on that“. כך מקונן הכותב. עיון בערמת המסמכים, מיון וביון סיפרו את סיפור המכונית ואת סיפורו של בעליה, שנשזרו זה בזה.
הקבלה הראשונה היא משנת 1954, וניתנה על ידי מפעל לשיפוץ מנועים לפלוני מר בראון {?}. האם בראון זה היה ה"יד הראשונה" של המכונית, ויחד בילו את ששת שנותיה הראשונות? אחרי ההוצאה הכבדה בסך 27 ליש"ט ו־15 שילינג מכר בראון את המכונית – למי? לא ברור כי במשך שנים רבות מאז ואילך הקבלות ניתנות לאוניברסיטה של קרדיף, שהיא מן הסתם הנושאת בהוצאה.
בשנת 1954 היה מר פרדריק רוז סטודנט באוניברסיטה של קרדיף. אני מעז לשער כי כבר היה סטודנט בשנים מתקדמות, מתמחה אולי, כי מי יעלה על דעתו סטודנט שנה ראשונה משוטט בין הפבים של קרדיף ומדשאות הקמפוס שלה ברובר טורר פתוחה ומסחרר את ראש הבנות?
עם סיום לימודיו נשאר ד"ר רוז לעבוד במוסד, במחלקה לחקר המוח, כשהוא מפעיל בה את המיקרוסקופ האלקטרוני. בספרות המקצועית ניתן למצוא פרסומים מדעיים של המחלקה הזו, ושמו נזכר בין המחברים.
בשנים הבאות ניזקק הרובר למעט מאד תחזוקה, בעיקר לחלקים של מערכת השימון האוטומטית, ושל הבלמים המכניים. את רוב העבודה ביצע במו ידיו. הקבלות מראות בעיקר על רכש חלפים בנציגות רובר המקומית, שהיא נציגת חברות מהוללות נוספות: דיימלר ולנקסטר.
מפעם לפעם התפרע ד"ר רוז ורכש חלפים מ"אולימפיה" – הפרוקיה המהוללת ליודעי חן.
בשנת 58 ניזקקה משאבת המים לטיפול, ובשנת 59, לקראת המבחן השנתי, זעקו ה־king pins לעזרה. גם השעון התקלקל באותה שנה, אחרי 12 שנות תיקתוק! בהזדמנות זו הוחלפו גם עדשות הפנסים הראשיים.
שנות ה־60 נפתחו בשני צמיגים חדשים, כשאת החשבון שילם עדיין מר בראון.
ושוב תקלה במשאבת המים, הפעם באשמת הטרמוסטט. את החשבון משלמת האוניברסיטה.
בהוראות התחזוקה של רובר כתוב שיש לערוך ניקוי ראש כל 6000 מייל (10000 ק"מ) ולכן אין פלא שבאותה שנה נערך ניקוי ראש ומוחלפים השסתומים.
ובשנה הבאה, 1961, מתרחשת הדרמה: בשובו הביתה חותכת את ד"ר רוז מוריס קטנה ומושתנת והוא מתנגש בה. חבלה בכנף הקדמית הימנית. רוז לא מוותר, משפט, תביעה מחברת הביטוח. עסק מסובך, ממושך וזועם. מהמסמכים עולה כי הוא בעלי המכונית, לא האוניברסיטה ולא מר בראון המסתורי.
הכנף הקדמית מתוקנת, וסימני התוקפנות נמחים.
ואחרי הדרמה הזאת עוברות שמונה שנים שקטות על המכונית ושוב מגיע הזמן לניקוי ראש והחלפת שסתומי הפליטה. ובאותה שנה, 69, כשהמכונית כבר בת 22 ורוב בנות גילה כבר שוכנות מגרשי גרוטאות אם לא בתי יציקה מחדש – מוסר ד"ר רוז את תיבת ההגה לשיקום, ומרכיב שני קפיצים קדמיים חדשים מקוריים.
מבטו מופנה קדימה, לעוד שנים רבות יחד על הכביש.
לקראת המבחן השנתי בשנת 70 מוחלפים תפוחי ההגה ונערך "כוון פרונט".
גם בשנת 71 עובר הטורר את הטסט בהצלחה. מד המרחק מראה 86141 מייל שהם 139000 ק"מ.
בשנת 72 מוחלפים כל חמשת הצמיגים (שלשה מהם כבר בני 23…)
אבל בשנת 73 נכשלת המכונית בטסט. עוצמת הבלימה היא רק 40% , אין בולמי זעזועים אחוריים, ותיבת ההגה רופפת (הוי, כמה פעמים שמעתי את הטענה הזאת מפי הטסטרים בארץ…). גם מוט הקישור בין זרוע תיבת ההגה והגלגלים חפשי לנפשו.
כתוצאה מכך מותקנות סוליות חדשות לבלמים, מותקנים בולמים אחוריים, וגם מוחלפת משאבת הדלק ב־SU חדשה.
אבל לטסט הבא, שנת 74, ד"ר רוז כבר לא מגיש את הטורר, והוא נעזב לנפשו במוסך, בין ארבע מכוניות נוספות בבעלות המשפחה. ומבוטח לפי ערכו בשוק: 150 פאונד.
שם תשאר המכונית במשך 35 השנים הבאות, מחלידה לאיטה, מתכסה אבק, משיסה לעכברים ולתולעי עץ.
כל אותן שנים ד"ר רוז אינו מפסיק לקוות כי יום אחד, ימצא לו מספיק זמן, כוח וממון לשפץ את הרובר ולהחזיר לה את נעוריה. ולראיה: הוא נרשם למועדון בעלי הרובר האנגלי הרי הוא ה RSR:
מכתב דומה קיבלתי גם אני מג’ופרי מור – אבל שנים אחדות קודם לכן. בגליון יוני של Free Wheel , בטאון המועדון הופיע שמו ברשימת החברים החדשים:
אבל ד"ר רוז לא הרבה לצאת מגבולות קרדיף ולא השתתף במפגשי המועדון, ולכן גם לא הופיעו תמונות של רכבו בפירסומיה.
בשנת 2009 ד"ר רוז הוא כבר גימלאי שעיתותיו בידו. סוף סוף הגיע הזמן לשיפוץ הגדול. רובר 12 טורר היא עכשיו מכונית מבוקשת, יקרה יותר מרוב אחיותיה מסדרת P2, והוא מחליט להפקיד את השיפוץ בידי אחת מחברות השיפוץ האנגליות המהוללות, שאת תפארת מוצריה אנו פוגשים בכנסים, מפגשים וירידים של מכוניות עתיקות וקלאסיות.
ועל מה שקרה שם – בפרק הבא NEXT.