אוגוסט
17
תגיות
יד ראשונה מרופא (ד’)
בסוף הפרק הקודם ראינו כיצד המכונית נבלעת בכרסו של מוביל ונעלמת בערפילי הלא נודע שם באי ההוא.
לאן? לאיזה נמל? לאיזו אניה, אם בכלל?
לא ידעתי, לא יודעתי. כמעט חודש עבר בתהיה מהולה בדאגה. ואז, אחר צהרים לוהט אחד של סוף יולי, יום שלישי ה־18, דוא“ל קצר מדנה: “היי, כלי הרכב מחכה לך במסוף מטענים, “אוברסיז“, רחוב הנופר 8, חיפה.
נא להגיע ביום רביעי, 19.7.17, בשעה 10:30 […] יש להצטייד בנעליים סגורות, אפוד צהוב זוהר, ת“ז וג‘ריקן של דלק (עם 2 ליטר). אנו ממליצים על גרירת הרכב למוסך קרוב לצורך יישור קו טרם הנסיעה הראשונית (בכל זאת מדובר ברכב אספנות…) נציג מטעמינו יגיע לפגוש אותך באוברסיז, אורי.”
טוב, אלו היו המלצות שגרתיות, נכונות לרוב המכוניות השגרתיות שהיא מיבאת.
לטורר הזה כמו שהוא לא יעזרו שני ליטר דלק, וגם לא מאתיים. הטורר הזה זקוק לגרר שיוביל אותו למקום – לאו דווקא קרוב.
אחרי כמה וכמה טלפונים סוכם עם בני מגדרה, גרר בני, כי נפגש איתו למחרת בעשר וחצי בבוקר באוברסיז חיפה.
אוברסיז הוא מתחם ענק בקריות, המתנהל על טהרת השפה הרוסית, וראוי לציין: בנימוס ובקורקטיות.
כדי שלא אפספס דבר ברגע החשוב הממשמש ובא שאלתי את קובי מילוא, מומחה המומחים, על איזה טפסים עלי להקפיד בעוזבי את המסוף, וקובי השיב לאמור כי שניים הם: “רשימון ייבוא מ.ב. (או ״טופס שידור נתוני רכב למשרד הרישוי״).“ שנים שהם אחד, בעצם?
אחרי שחתמתי על מגוון טפסים, הפקדתי את תעודת הזהות, עטיתי את האפוד הזוהר ונעלתי את נעלי הבטיחות הורשתי להיכנס פנימה, כשבני בגרר שלו נוסע אחרי, ואורי הזכור לטוב מוביל בראש.
“רגע” אמר אורי “אני הולך להביא את המפתח” ונעלם. איזה מפתח לא אמר. אולי המכונית נעולה במחסן כלשהו, והוא הלך להביא את המפתח של המחסן?
אבל בעוד אורי נעלם וכבר ראינו את המכונית:
Here it is! Haifa port, Israel. Somebody was already looking for the chassis stamping
ונראה כי מישהו כבר פישפש בקרביה, כי מכסה הצד של המנוע הוסר ממקומו, כנראה כדי לבדוק את לוחיות הזיהוי של המרכב:
מיהרתי להשיב את המכסה למקומו (צריך לדעת איך לעשות זאת):
The cover is back
וחיכינו, בני ואני, לאורי, שבושש לבוא.
ואז אמרנו יחד: “הוא הלך להביא את מפתח ההתנעה!”
בני, אדם מאד מעשי, החל להעלות את המכונית על הגרר, והצטרף אליו אחד מעובדי המקום שהזדמן למקום במקרה או שלא במקרה. “המכונית הזאת לא רק שלא מתניעה, היא גם בקושי זזה ממקומה. משהו תפוס בה” אמר המקומי ואני נבהלתי. בני והמקומי ניסו לשוא לשחרר את מעצור היד, להעביר את ידית ההילוכים למהלך סרק.
The gear change lever and the hand brake lever are stuck
בני לא נראה מודאג. הוא הציב את הגרר שלו בזווית מתאימה, רתם את הטורר בכבל ולאט לאט ובנחישות העלה אותה עליו.
!Eppur si muove
On the way to Tino’s workshop, a top restorer
ואז חזר והופיע אורי במקום, והבעה של מבוכה ויאוש על פניו. “אין מפתח“.
הרגענו וניחמנו אותו. למכונית הזאת לא צריך מפתח.
“טוב, אפשר לשחרר” אמר אורי ונעלם מיד. מה יהיה עם הטופס\שני טפסים שאי אפשר בלעדיו\יהם?
ניסיתי לרדוף אחרי אורי שנעלם בתוככי מחסן ענק, עוג מלך המחסנים, בין רבבות ארגזים גדולים וקטנים, בין לא מעט גברים עטויי אפוד זוהר המנמנמים על מלגזותיהם.
פתאום ניזכרתי בביוגרפיה של טולסטוי [טרויה, עמ’ 245]: “ואולם האמת היא, שסוניה לא היתה כלל אישה ילדונת. מהר מאוד החליטה להטיל את מרותה בכל הנוגע לניהול משק הבית […]. לפני בואה ליאסנאיה פוליאנה היו המשרתים ישנים על הרצפה. במסדרונות, בחדר הכניסה או בכל מקום שנראה להם. היא עמדה על כך שלכל אחד מהם יהיה מקום קבוע ללינת לילה. כיצד לכפות את רצונה על ערב רב של משרתים בורים, מטומטמים ועצלים? הטבח ניקולאי מיכאילוביץ, לשעבר חלילן בתזמורתו של הנסיך וולקונסקי הזקן, היה לעתים קרובות בגילופין, ועוזרו גורשוק היה מפגר בשכלו. אגאתה מיכאילובנה, האחראית למשק הבית. סרגה ללא הרף פוזמקאות, ומרוב אהבה לחיות היתה משקה את העכברים חלב ומגישה זבובים לעכבישים. מכיוון שהוטל עליה לטפל בעדת כלבי הציד של טולסטוי היתה מלינה אותם בחדרה ומכסה אותם במלבושיה, ואם חלה כלבלב כלשהו היתה מדליקה למענו נר ליד האיקונין של ניקולאי הקדוש. עשרות עובדים שירתו את אדוני הבית: משרתים. חדרניות, כובסות, רוקמות וכיוצא בהם“.
פוי. מדוע נזכרתי בזה בכלל? רדפתי אחרי אורי בלבירינט הארגזים העצום, ממלגזאי מנמנם אחד למשנהו – לשוא. אורי נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. יאוש וחרדה מילאו את לבי. אולם אז התקבל טלפון מבני, שהוא עם אורי, בשער היציאה, מקבל ממנו תיק ובו נמצאים שני המסמכים החשובים כל־כך, ועוד רגע יצא לדרך.
–
באחת בצהרים כבר היה בני ביעד, עם מטענו היקר שהגיע ללא פגע. מסיבות שלא יפורטו כרגע צפוף שם עכשיו מאד. כיצד לדחוף למקום צפוף, בתמרונים וירטואוזים, מכונית שאפילו לדחוף אותה גובל בבלתי אפשרי?
הקדמתי תרופה למכה ורכשתי בעוד מועד “ג’קים סקטים“.
המאפשרים טעינת כל צמיג וצמיג על “סקט“ ותמרון נוח ופשוט של רכב, ואפילו רכב תקוע, במקום צפוף ומסובך.
והרי הטורר מסתגר ביעדו:
ועוד מעט פרוק יפורק לחלקי חלקיו, על מנת לקום מעפרו כבראשונה. ועל כך – בהמשך.
אני רואה שהלכת לטינו 😉
מתי ואיפוא עבר ההגה דירה?
על פניו הפנסים האחוריים נראים של P-3
ראה תגובות קודמות וכן פרק ג’.
תודה על הפירגון,בהצלחה בשיפוץ.