
תגיות
ים המים – ח’: הגג 1
לוקחת לה איילת \ שמשיה כחלחלת \ ובית לה וגג… כתבה המשוררת (קדיה מולודובסקה) ותרגם המשורר (נתן אלתרמן) וגם אנחנו פונים הפעם לשמשיה, כלומר לגג, בעצם ל Canopy של הטורר.
האנגלים, עם של ספנים ושל חיילים ושל טקסטיל – כך שאין אנגלי ממפרשים, מחופות ברזנט (על מחסני אניה), משֹקי רובים וכמובן מגגות מתקפלים למכוניות פתוחות. כל אלה נדרשים לעמוד בגבורה בסער ובפרץ, בסופה ובשגעון ינהג, ובמטחים כבדים של מי מלח.
אז בואו נראה איך עושים גג אנגלי.
ראשית ממה התחלנו: כן, הגג הישן, זה שהגיע עם המכונית מן הגולה:

The old roof as arrived
האם זה הצבע המקורי שלו? או שהוא סתם דהה? ברשימת חלקי החילוף של המכונית מופיעות אלטרנטיבות אחדות לצבעי הגג: ירוק, חום, כחול וארגמן. הצבע הנ“ל אינו נמנה עליהם. הזמנו אם־כן בד גגות חדש, בצבע כחול כהה, מתאים לצבע הריפוד. הבד הישן ישמש כדגם.
ראשית חכמה הופרד הבד הישן מן המסגרת:

Step 1: separation
שהיתה חלודה ובקושי זזה.
בשלב הבא הופרד מוט העץ (“בוק“) מן המסגרת. הוא משמש כעין יצול המושך אחריו את הריתמה. איגור ניקה את המוט וצבע אותו בצבע פישתן, להגנה.

Ash “whiffletree” cleaned and painted
המוט לא רק מחובר בברגי עץ לשלדת הברזל אלא גם כרוך בבד התפור סביבו:

The way they are attached
פרט חשוב הוא החלון האחורי, שנראה כך בתחילת העבודה: לא רק מזוהם – עכור.

Little rear light as found
שימו לב לכפתורים שתחתיו – עוד נשוב אליהם בהמשך.
החלון עשוי מפרספקס ומהודק לגג כסנדביץ’ בין שתי מסגרות, וכולם יחד מהודקים בשנ תריסרי ברגים בעלי ראש קוני, במידה 3BA ובאורך 5/8 אינץ’. הברגים נוקו בעזרת מחרוקת וההברגות (במסגרת הפנימית) נוקו על ידי מברז במידה הנ“ל. איגור צחצח את מסגרות האלומיניום ואחר צבע אותן בשחור.
חלון הפרספקס נימסר לאלון שערך לו פוליש כהלכתו והשיב לו את צלילותו ואת נעוריו. נכון שלא רואים אותו?

After polish
איגור צבע ושימן את מסגרת הברזל והיא החלה להתנהג. עכשיו בדקנו אותה “על יבש“, ובעיקר את יכולתה להגיע עד החלון הקדמי מצד אחד, ולהתקפל אל תאה, מצד שני:

The iron skeleton, painted and oiled now behaves
בדיקה נוספת היתה האם היא מתאימה עדיין לגג הישן:

Still fits, and a good model for recreation
כן.
לאחר מכן פרם איגור את הגג הישן לחלקיו כדי שיהיו בידיו תבניות לגזירת חלקי הגג החדש מן היריעה.
ואז הוא ציפה את המוט בלֶבֶד והרכיב אותו על החלון הקדמי. לצורך זה מצוייד החלון בשתי “קרניים” קטנות המזדווגות עם הנקבים המתאימים במוט. בדיקה קריטית שעברה בהצלחה:

A critical check: do the locking “horns” fit?
השלב הבא היה החזרת ארבעת התפסים למוט אלו שיהדקו אותו לחלון וימנעו את אסון “הבטנה אוי מתעופפת” מלהתרגש עלינו. אלה תפסים נדירים שבנדירים ובלב חרד מסרתי אותם לרפי לציפוי מחדש בכרום. אם ילכו לאיבוד – הלך עלינו. אבל הם חזרו בשלום מבהיקים מנחת. לאיגור מחט גישוש ובעזרתה מזהים את חורי הברגים הישנים ומחזירים כל תפס למקומו. וכמובן, מהדקים באמצעות הברגים החצי קוניים, המחורצים, המקוריים, שעברו גם הם ציפוי כרום מחודש, אצל רפי.
עכשיו מחברים את המסגרת לעץ, מחדש:

The frame and the ash bar are reunited
וכבר מתכונן איגור לגזור ולתפור את יריעת הגג עצמה. ומכיון שאין בידיו הגוון המדויק של חוט התפירה – הוא הולך לחנות מוצרי רפדות להשיג אותו.
מעניין !
מחכה לראות את הגג הגמור.
אם המסגרת במילא קשיחה למה לא לשים חלון זכוכית? משקל?
למה כן? המחשבה על קידוח 24 חורים בזכוכית נראתה לי מתריסה מדי, אבל אולי רק מחוסר בקיאותי.
חס ושלום.
חלון פלסטיק דוהה ונהיה עכור מדי כמה שנים (תלוי כמה חשוף לשמש).
ע”מ לעשות את ההחלפה קלה, אפשר לחבר את החלון עצמו (בין אם גמיש, מפרספקט או זכוכית) לריצרץ היקפי שמחובר למסגרת ומוסתר ע”י הברזנט שאתה ממילא מייצר מחדש.
שיקול של מקוריות מול קלות אחזקה.
האם החלון האחורי מקורי? (לא יודע, לא נשמע לי הגיוני פרספקס בן 70)
ואם לא, למה לא ליצר חדש? אורך החיים של פרספקס לא גדול, זה לא חומר יקר, וגם לא קשה לעיבוד.
פשוט, הפרספקס במצב טוב ואין סיבה לא להמשיך להשתמש בו.