ס. צריך כבר לחזור. יש עוד מליון דברים לעשות. הם נוסעים בשתיקה בין פרדסים ומשוכות צבר. הטייפ מנגן את הפרק השני של סונטת האביב של בטהובן. הוקלטה בכיתת אמן שנתנו ג'ינה בכאואר ואייזק שטרן במרכז למוסיקה ירושלים. שני אמנים מבוגרים, כבר אחרי שיאם, כבר די שמנים ולא ממש זוהרים, כבר לא ילדים רומנטיים, ופתאום נחה […]

נ"ה. "גילי, חשבתי על השדיים שלך כמה פעמים.” "מה חשבת?” "שאני רוצה לראות אותם.” "אולי בקיץ תזכה לראות אותם.” "באיזו הזדמנות?” "בים או בבריכה.” "מה, תזמיני אותי?” "כן, אבל בנסיבות מהוגנות לחלוטין. אולי נקבל במכרז את מזנון הבריכה העירונית.” "מתחבאים להם שם אחרי חולצת הטריקו שמתחת לחולצת החאקי.” "אני מסתובבת בחולצה הזו במשרד.” השיחה מתגלגלת […]

נ. "והיום תורך.” "די. כבר סיפרתי הכל. אתה כבר יודע עלי הכל.” "לא. יש סיפורים שלא סיפרת.” "איזה ממזר אתה. אבל את זה אני לא יכולה לספר. זה כואב.” "אפוא זה כואב?” "זה מכאיב לספר. טוב. אני אספר בקיצור אדלג על פרטים ודי.” "בסדר.” "זה היה גבר נשוי. אל תהיה לי בשוק… כן, אני. חבר […]

מ"ז. גילי נכנסה למכונית כולה נלהבת ואמרה: “אתה יודע למה לא ראית אותי כאן ולא נסעתי איתך כל השבוע שעבר? הייתי בחינה! בחינה של בת־דודה של גיסתו של בעלי בצפון, במגדל העמק.” "מה זה חינה" שאל וגילי, לא מאמינה למשמע אוזניה, הביטה בו בבוז ומיד פצחה בהכללות: “אתם האשכנזים בכלל לא יודעים לשמוח ולא יודעים […]

מ"ה. וכשהגיע תור הסביונים לפרוח, קצת לפני החרציות שעדיין חיכו לתורן, הגיע גם תור המשפט בבית המשפט לתעבורה באשקלון. הוא היה משוכנע שהרישיון ישלל ממנו וילקח מידיו מיד, ושאפילו לביתו לא יוכל לחזור בסובארו, ושלא יוכל יותר להגיע לעבודה ובעיקר לא יוכל לנסוע בבקרים לא עם גילי ולא עם ריקי וגם לא יוכל להתפרפר מהעבודה […]