פרק עשרים־ואחד: נס חנוכה 1. וכשהדלת נסגרה אחריהם סקרה יעל חטופות את החדר ואת הוורדים האדומות הלוהטות באגרטל וסבה על חרטום נעלה והביטה בו בעיניה שאחזה בהן אש ושלבה את ידיה סביב צווארו והתרוממה על קצות אצבעותיה כדי להביט לו ישר לתוך העיניים ואמרה בקול הכי נמוך ושקט שהיה לה: “אין לי סבלנות. בוא להזדיין.” […]

פרק תשעה־עשר: עוד מכתב 1. כחייל ממושמע הוא בודק כל מעטפה המגיעה בדואר על פי הוראות הקב“ט: ראשית בוחנה בזהירות מכל הצדדים, מנסה לוודא שהשולח מוכר, בודק אם יש כתמי שמן, אם היא מדיפה ריח שקדים מרים.וזו שהגיעה היום – האם היא מעטפה חשודה? הרי היא מעטפה רוסית סטנדרטית, דהוית אותיות, אבל עם בול מקומי, […]

פרק שמונה־עשר: סופר עברי 1.   בבוקר המחרת פגש בפתח המפעל בתום, המנהל שלו, שלבש מעיל חורף ארוך ואלגנטי, ועטה כסיות משובחות מעור צבי. תום חייך אליו במאור פנים, ובעודו מנקה בתשומת לב את סוליות נעליו בשבכה שעל הרצפה, שאל אותו אם הוא יודע היכן הוא רחוב וולינגטון? והאם כבר נקלע למאפיית הבייגל המהוללה של […]

פרק שבעה־עשר: פגישה שניה עם הקב“ט 1. בבוקר המחרת האדימו העלים של גדר השיחים שהקיפה את בניין WriteBeer. כתום פשה בעלי שורת עצי הצפצפה הגבוהים שלידו. כפור פרח על חלון המכונית, ועל לוח המודעות בכניסת העובדים צצה מודעה קטנה בזו הלשון: “ספקטרומטר לבקוצ‘יסטן“ “אל תתפלאו אם תראו בימים הקרובים הבהקי אור צבעוני במעבדה 3C. ממשלת […]

פרק ששה־עשר: מכתבים למפעל שתי כניסות: האחת רשמית, בחזית הבנין ופונה לכביש. דגל קנדה מתנוסס מעליה. ומאחורי דלפק מצוחצח, פילדנדרום לצידה, יושבת פקידת קבלה בחליפה אלגנטית ומשוחחת בלחש בטלפון. וישנה כניסת העובדים. היא חסרת כל תואר והדר אך פונה ישר למגרש החניה. מגנט קטן הוא מפתח הקסמים שלה, וכששמים אותו במקום הנכון על דלת הזכוכית […]

פרק חמשה־עשר: פגישה עם הקב“ט על פתק קטן מנייר דק ומגולגל היטב בארנקו היו מספרי הטלפון של קציני הביטחון בציריך, מוסקבה, ניו־יורק ואוטווה. “צור איתם קשר מיד כשתגיע” הייתה ההנחיה. מה אפשר לעשות. “רגע, אני תכף אמצא אותו,” אמרה המרכזנית מעבר הקו ומיד שמע אותה צווחת: “יוסי! יוסי!”. יוסי דרש שיעזוב הכל ויבוא מיד, והם […]

 פרק ארבעה־עשר: העולם החדש   1. ומיד קמו והתלבשו ונטשה טמנה את כל זהבה בבגדי החולין האפורים וחזרה וניטשטשה לסתם עוד עכברונת אחת והם ירדו במעלית הצפופה עשרים קומות לרחוב, והגיעו לקיוסקים העלובים שעל המדרכה. שוב הוציאה את המגבים והמראה ממחבואם, והצמידה אותם חזרה למקומם בשמשה הקדמית של ה“לאדה” הקטנה, ויצאה לדרך לצד הנהר בצל […]

  פרק שלשה־עשר: התרוששות “ראשית, היסוסי – שוודאי מוכרים לך – לבלבל לך את המוח? ובאיזו זכות – עכשיו שאינני מטופל בתשלום? מאידך אף פעם לא הרגשתי שטיפולך הוא פעולה עסקית גרידא. אמנם יחסינו אופיינו בכך שהתמקדו בי ובבעיותיי ואת נשארת לגמרי בצל, אבל האכפתיות שלך נראתה לי כנה ואותנטית. את גם בעצם האדם שיודע […]

פרק שנים־עשר: אלן. 1.   ערב קיץ ירד על לוצרן, בעמק בין ההרים. 28 באוגוסט, רקיע שחור וכוכבים זוהרים בו. גן של בית קפה על גדת הנהר, מול הגשר הצר, הארוך, העטור בשרשרות פנסים, בין העצים. בשולחן סמוך יושבת נערה לבדה. השיער הבלונדי הקצר, העיניים האפורות־תכולות המרווחות, עורה הצח, הרענן, הציווי החרישי העולה ממנה – […]

פרק אחד־עשר: פרדה 1. “זה מה שהבאת, הצעת מחיר לכרטיס טיסה לקנדה – באלף דולר?” שאלה מירי, בבוז מהול ברחמים. מירי, מירי אסולין, ראש מדור נסיעות והשתלמויות באגף כספים, מחלקת הנהלת חשבונות. “כולם מביאים הצעת מחיר גבוהה פי שלוש, כי זה מאד כדאי, והוועדה תמיד מאשרת – ואז זה נכנס לך למקדמה. חזור למימי בסוכנות […]

פרק עשירי: עוד מילואים שוב נקרא למילואים, והפעם ביחידת המחקר המיוחדת, היחידה החדשה שלו. פעם שלישית שהוא נקרא למילואים השנה, וזאת הפעם שבועיים בלבד לפני שהוא מתכונן לנסוע בראש משלחת לרוסיה ומשם להמשיך ישר לקנדה, לשבתון. היחידה שוכנת בקומה השלישית של בניין משרדים מהוה ברחוב צפוף ומפויח בתל־אביב. פעם כבר ביקר בה. הוא הגיע אז […]

 פרק תשיעי: אצל ראש השרות “כן כן, תכנס.” אמרה הרלשי“ת מאצל שולחנה העמוס, בצריף הצנוע שבפאתי הקריה. הוא הגיע לפגישה אליה זומן בדיוק נמרץ. מאחורי שולחן כתיבה גדול ישב הראש ודיבר בטלפון. פניו פנו לאיזו נקודה רחוקה בחלל והוא אותת לו בידו לשבת, בלא להפנותם אליו. “לא.” אמר לאפרכסת, כנראה “לא. לא ולא.” אחרי שהחזיר […]

פרק שמיני: דליקה בשדה קוצים 1. הזיעה ניגרת מהעורף ומן המצח והרקות. תכף יתייבש המוח ואחריו הדם ויישארו רק התחתונים רטובים ומגעילים. עורכת הדין רקמה מזימה לתפארת. היא תזמין את כולם למשרדה לדון בפשרה – יומיים לאחר שבכלל ייסע. כך לא יבער להן לרוץ ולהוציא צו עיכוב יציאה מהארץ. “ובכל זאת מישהו יכול לספר להן […]

פרק שביעי: ד“ר ע. שלשלת 1. לעבודה מגיעים בהסעה: אוטובוסים נוחים למדי שניכר בהם המאמץ לא להתבלט. השכם בבוקר הם משוטטים בין השכונות ואוספים את העובדים הממתינים להם בתחנות לא מסומנות. רובם מתיישבים שניים־שניים בספסליהם, אבל הד“ר שלשלת יושב סולו. איש לא יהין לשבת לידו. הוא לובש מקטורן אפור ומחייך בשביעות רצון. שלשלת הוא חוקר […]