
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: פרק שבעים – פס החיפוי והקליק המזוקק.
אם נחזור ונתבונן בתמונות המכונית שמלפני תחילת השיפוץ נראה כי “התפר” בין שני חלקי מכסה המנוע מחופה בפס קישוט. מתחתיו נמצא הציר עליו סובבים שני החלקים, ציר ששיפוצו תואר בפרק שלושים ואחד .
נזכר בפרק הלז כי טינו ישר ליטש וצחצח את פס החיפוי הנ”ל. הוא גם ייצר לו שתי סופיות חדשות, שתפקידן “לנעול” את שני חלקי המכסה על הציר.
כך נראה פס הקישוט המוכן להרכבה מלמעלה:
וכך הוא נראה מלמטה:
ואלו שתי הסופיות שטינו ייצר וריתך נקודתית לפס הקישוט:
עם הרכבת פס הקישוט הושלם שיקום מכסה-המנוע והוא מוכן עכשיו לצביעה:
ממכסה המנוע אנו עוברים לדלתות. כבר תיארנו בפרוטרוט כיצד הן מחוברות לגוף המכונית בפרק שלושים-ושלשה http://wp.me/pXLKy-po ואחרים.
המטרה עכשיו היתה לעבור על פרטי החיבור “הקטנים” ולהגיע לכך שכל דלת תיסגר בקליק האפייני ותשתלב היטב בגוף המכונית. זאת נעשה על ידי כיוון זהיר של צירי הדלתות והידוק קשוח שלהן לאחריו, באמצעות “בוקסה-מברג”.
הרי דוגמה לדלת ה”יושבת” היטב במקומה, עם רווח קבוע סביב סביב בינה לבין המרכב:
ובזוויות מבט נוספות:
נראה כאן היטב גם החריץ שהוקצה לטרפיקטור. הרכבת נסיון של הטרפיקטורים הראתה שגם הם יכנסו היטב למקומם המיועד ויוכלו לפעול ממנו בחופשיות.
דלתות הרובר הן “דלתות התאבדות”: הציר שלהן נמצא מאחוריהן ופתיחתן בעת נסיעה גורמת לכך שכל מכשול בו יפגעו (כולל האויר) יתאמץ לפתוח אותן יותר; בדלתות בהן נמצא הציר מלפנים מתרחש ההיפך כמובן. “הפתרון” של רובר היה הוספת מנגנון להגבלת תנועת הדלת. מנגנון זה חסר ערך כשהמכשול הוא עץ או עמוד חשמל, ואפילו מזיק כשהמכשול הוא אדם. עם זאת, הוא יעיל ונחוץ כדי למנוע מחיצת הטרפיקטור למשל, על ידי פתיחת דלת תמימה, או פגיעה אנושה בצבע.
המנגנון מורכב מלוחית ברזל המעוגנת על ציר לעמוד מצד אחד, חודרת לדלת, ובתוכה מורכב עליה “ראש” גומי רחב המונע מהלוחית לשוב ולצאת מהדלת. הרי הלוחיות וראשי הגומי של שתי הדלתות הקדמיות:
ראש הגומי מחוזק ללוחית על ידי דיסקית מיוחדת בעלת חריץ מתאים במרכזה. רק אחת מהן שרדה, חלודה ומעוקמת, וגבי קיבל על עצמו לייצר ארבע חדשות כאלה
טינו הרכיב את הלוחיות באופן זמני ויישר אותן כך שיעברו בדלת באופן חלק בכל קשת פתיחתה.
ואחרונים חביבים הם שלושת תפסי המנואלה שעל הדופן הפנימית של תא המטען. הם נוקו וגלוונו וגם הם מוכנים להרכבה, אחרי הצביעה.
בזה הסתיימו למעשה ההכנות לצבע.
ועכשיו –
שאלת תם;
לא עדיף לצבוע לפני הרכבת כל חלקי הכרום, הידיות ושאר ירקות?
כמובן.
וכך יעשה.
כל מה שהורכב הורכב לבדיקה, ויפורק שוב על ידי הצבע – זו היתה דרישתו!