יוני
07
תגיות
clutch woes – 1
ב-28 לאוקטובר, 2011 כתבתי בפרק השישי של 26-453 חוזרת מן המתים: “כעבור ימים אחדים התקשר מוניר ואמר שאיתר מצמד מתאים, של טנדר פג’ארו, ושהוא מוכן להתחיל במלאכה. אישרתי.”
וסיכמתי את אותו הפרק כך: “הבדיקה הראתה כי המצמד מצמיד ומפריד בצורה מושלמת ומוכן לפעולה – וצפויים לו חיים ארוכים, הלוואי על כולנו…“
עברו כמעט שנתיים עד שיכולתי לבחון את הציפייה הזו הלכה למעשה ומה שהתברר לי היה מאכזב ביותר, אם להתבטא במתינות ובאופן קורקטי.
המצמד אמנם מפריד ומצמיד, אבל עושה זו תוך צרצורים אובדניים, כשהוא דורש לחיצת אימים של רגל פיל על הדוושה, ותוך שהמכונית מקפצת כאילו היא נהוגה בידי תלמיד\ת נהיגה – בשיעור הראשון שלו\ה.
אחרי שחלפו השלבים הידועים של הלם, הכחשה, זעם ודיכאון הגיע שלב ההשלמה ואתו פרק המחקר: מה קרה, ומה אפשר לעשות כדי לתקן?
נתחיל בפרשת הצרצורים, לפחות בחלקה.
הפעלת המצמד ברובר נעשית באמצעות מיסב לחץ מיוחד
.הוא נדחף מצידו האחד על ידי מזלג ההפעלה,
ודוחף מצידו השני את זרועות ההפעלה (“האצבעות“) של המצמד.
הרי המכלול ב“בית–הפעמון”:
לחיצה על דוושת המצמד (קלאץ’) גורמת להזזת המיסב כלפי המנוע
שם הוא לוחץ על שלוש “אצבעות” המצמד בבת אחת, וגורם לכן להרחקת דיסק הלחץ (30) מגלגל התנופה (23), ואי לכך לשחרור דיסקת הלחץ (43) והפרדת המנוע מתיבת ההילוכים.
כדי שכל הפעולה הכבירה הזו תתבצע לה בשופי, בלי חריקות ובלי צירצורים, חייב המיסב להיות משומן כהלכה.
במשך שנים רבות–רבות, כל פעם שהגיע תורו של המצמד הזה להיבנות מחדש, הייתי מפרק את מיסב הלחץ בזהירות ומגרז את תוכו ביסודיות בגריז לטמפרטורה גבוהה.
הריהו מפורק לחלקיו העיקריים
(שתי מערכות הכדוריות וטבעות הנעילה אינן נראות בתמונה)
והרי הקסווה המרכזית שלו במבט מהצד:
שימו לב לשני החורים הקדוחים בה – אחד לכל מסילת כדוריות.
מיסב הלחץ “מטייל” ימינה ושמאלה על הפיניון של תיבת ההילוכים. הרי מבט קרוב על הפיניון:
הקדח במרכז הפיניון נמצא גם במרכז הקטע בו נע המיסב. הפיניון חלול, והחלל שבמרכזו מוביל אל הקדח הזה.
לא קשה להסיק כי מטרת הקדחים הללו, החביבים כל–כך על מתכנני הרובר, היא להעביר שמן מתיבת ההילוכים אל המיסב, ולשמן כך גם את הכדוריות שבתוכו.
שנים רבות כל–כך התעלמתי מהקדחים הללו ומתפקידם. לפני הרכבת המצמד פשוט גירזתי את המיסב – והמצמד חיבר והפריד חרש וללא תלונה.
והנה הגיע השיפוץ של 26-453 שנועד להיות יסודי ורציני ככל האפשר – ואתו מהדורה חדשה של ספר המוסך שהוציא ה RSR – מועדון חובבי הרובר האנגלי. רפרפתי על פרק המצמד – הרי אני מכיר אותו כל–כך טוב לכאורה – והרי הרכבתי אותו בהצלחה פעמים כה רבות. ומה אני מוצא בו, בספר החדש, להפתעתי? אזהרה חמורה שלא לגרז את המיסב. הגריז, כך נאמר שם, ימצא את דרכו לדיסקת המצמד ויגרום לה להחליק. יש להרכיב את המיסב יבש והוא כבר ישומן במשך הזמן מהשמן שיעבור אליו דרך הקדחים שנזכרו למעלה.
לא קראתי את ההמשך. העניין נראה ברור לחלוטין, אם כי, אודה, קצת מוזר. אבל האם חסרים דברים מוזרים ברובר?
ובכן, הרכבתי את המיסב יבש. אחרי-כן עמדה המכונית ללא שימוש למעלה משנה, עד כדי כך התארכו עבודות הפחחות, הצביעה, הריפוד, החשמל. וכשהתחלתי את השימוש בה – התחיל מנגנון ההפרדה של המצמד לצרצר בכל עוז, משמיע קולות גריסה וטחינה של… כדוריות פלדה? של משהו אחר?
לתומי חשבתי שאחרי קילומטרים אחדים ירווה המיסב שמן שיגיע אליו דרך הקדחים – אבל זה לא קרה.
אחרי שעיכלתי את הבשורה המרה הגיע הזמן להתחיל לתכנן את השלב הבא – פירוק תיבת ההילוכים מתוך המכונית ותיקון מנגנון המצמד המצרצר. החלטתי כי ראשית לכל אשב ואקרא פעם נוספת את פרק המצמד בספר המוסך.
ומה מצאתי שם?
כתוב שם כי הקדח העובר דרך ציר הפיניון ממולא ב“גזה” – מעין ספוג צפוף – המחוזקת במקומה על ידי תותב ארד. ניתן להבחין בתותב הזה בתמונה שלמעלה. הגזה הזאת נוטה להיסתם כשמצטבר בה לכלוך, וחזקה עליה שנסתמה היטב אחרי כשבעים שנות שרות – בפרט כשהיא נמצאת בפיניון שעבר ציפוי בכרום קשה כדי להחזירו לממדיו הנומינליים, תהליך הכרוך באפיה בתנור על מנת לשחרר מימן שנטפל לפלדה בזמן תהליך הציפוי…
ספר המוסך גם מפרט את הבדיקה שיש לערוך לפיניון לפני ההרכבה על מנת לוודא שמעבר השמן תקין. 
יש להציבו על ראשו ולמלא את הקדח בשמן גיר, ועל השמן לטפטף ממנו בקצב של טיפה אחת כל עשר דקות.
מיהרתי לערוך את הבדיקה באחד הפיניונים הרזרביים שבידי (והמככב כאן בתמונות) והתוצאה אימתה את הגרועות בחששותי: הקדח סתום לחלוטין, אין יוצא ואין בא, בפרט לא שמן. אבל כל זאת היא רק ההקדמה.