Clutch woes – 2

פורסם על ידי lulisml בתאריך 8 ביוני 2013 ב-1 Rover 10 26-069, Rover 10 26-453 | השארת תגובה

מצאנו איפה חשוד (עדיין לא נאשם ובוודאי שטרם הורשע) בצירצורים – מיסב לחץ צמא לשמן. האם הוא חשוד גם באחריות לכך שהמצמד קשה כל כך וזקוק לרגל כבדה במיוחד כדי להילחץ?

אבל רגע. לפני שנפנה לדון בסוגיה נכבדה זו נשהה עוד מעט בסוגיית השמן במערכת המצמד (קלאץ‘) במכוניות אנגליות מהתקופה.

כתבתי כבר על המורשת התרבותית שגרמה למתכנני הרכב האנגלי להתעלם מנזילות שמן ואולי אף להתייחס אליהן בחיבה מסויימת.

ואי–לכך, לא רק ממכונית של המעמד הבינוני (הגבוה) או המעמד הגבוה (הנמוך) כרובר נזל שמן, אלא, ולא פחות – גם ממכונית למורמים מעם כרולס–רויס נזל שמן. קחו לדוגמה את הרולס–רויס 20/25 שיוצרה בגרסאות שונות בין השנים 1929 – 1936.

לא המנוע ולא תיבת ההילוכים שלה היו מצויידים במחזירי שמן במובן המקובל כיום. נזילת השמן מהצד הקדמי של תיבת ההילוכים אף התגברה עם הנהגת הסינכרומש ברולס-רויס בתחילת שנות השלושים. החברה המליצה אז להשתמש בשמן מנוע בתיבת ההילוכים ולא בשמן גיר, וכתוצאה מכך אף התגברה הנזילה עוד יותר.

מה עושים? כפי שקורה ברפואה לעיתים קרובות בחרו גם ברולס–רויס להתקיף את הסימפטום ולא את הגורם למחלה. הם סברו כי השמן הנוזל לבית–הפעמון מזיק למצמד באופן הבא: כשהסביבה מתחממת השמן מתאדה. מכיוון שהחלל סגור מתגבר לחץ האדים והם חודרים למצמד ומשמנים אותו – מה שגורם להחלקה. והפתרון? יצירת פתח איוורור מעל בית הפעמון, ממנו יוכלו אדי השמן לחמוק…

זמן רב תהיתי מדוע המכסה (17) של פתח ההצצה שמעל בית הפעמון ברובר עשוי כך שאינו יכול לסגור הרמטית את הפתח אותו הוא נועד לסגור.שימו לב לגלילי המרווח (18) ולקיפול המיוחד של המכסה המונעים יחד הידוקו לפתח. כן, זה לא רק פתח הצצה. זו ארובה לאדי שמן! וכבר הזכרתי בעבר כי בתחתית בית–הפעמון נמצאים שני חורים שנועדו לנקז את השמן הנוזל לתוכו. ואחרי כל אלה, המיסב שלנו, דווקא, יבש כחרס…

באותו פרק סיפרתי גם כיצד גיליתי, בחפירה “ארכיאולוגית” ליד עומר שבנגב, בדרך לתל–שבע, שרידי רובר 12 בו הושתל מצמד של פורד טרנזיט משנות הששים, אחרי שהתיאש מי שהתיאש מהמצמד המקורי, פטנט רובר, שהותקן במכונית. סיפרתי גם כיצד שוקם אותו מצמד טרנזיט לאחר מכן ושירת שנים רבות רבות ב 26-069. ואפילו סיפרתי כיצד כל זה שימש השראה למוניר שהתאים מצמד של טנדר מיצובישי\פג‘ארו לרובר.

רגע, אולי כאן מתחילה בעיית רגל הפיל? איזה כוח דרוש להדק דיסקת מצמד של פג‘ארו כדי שלא תחליק, ואיזה כוח דרוש להדק דיסקה זו ברובר?

הטבלה הבאה משווה בין שלושת המנועים הנ”ל, ומנוע של טריומף TR6:

הסיבה לכך שטריומף TR6 מופיעה גם היא בטבלה נובעת מכך שמערכת המצמד של מכונית זו ידועה בתחלואיה, ואי לכך ערכו חברי מועדון חובביה בארה“ב שורת מדידות מאירות עיניים, שיכולות להוות נקודות יחוס לאמור להלן.

ברור שצריך להיות קשר בין המומנט המירבי שיכול מנוע לפתח ובין הכוח בו מצמידים קפיצי המצמד את דיסקת הלחץ לגלגל התנופה, וסביר מאד שזה קשר לינארי. בהעדר מגבר\סרבו, ובהנחת מהלך שווה, יהיה גם קשר כזה בין הכוח שצריכה הרגל להפעיל על הדוושה ובין סוג המצמד. וכבר שיקול זה בלבד אומר שהכוח הדרוש להצמדה (ומכאן שגם להפרדה) בפג‘ארו גדול פי 3.5 מהכוח הדרוש לשם כך ברובר. עיון במחקר שערכו חובבי ה TR6 מאיר סוגיה זו באור בהיר יותר.

ראשית הם מדדו את הכוח הדרוש להפרדת המצמד. לשם כך הכניסו מערכת מצמד מורכבת (גלגל תנופה, דיסק, בית–מצמד, מיסב לחץ) כשעליה משקל למכבש, ומדדו את המשקל (כוח) הדרוש ללחיצה כפונקציה של המהלך:ואלו הן התוצאות:נמדדו ארבעה סוגי מצמדים – כולם בשימוש ב TR6. הנקודה המרובעת מציינת את המהלך\כוח הדרוש להפרדה והוא נע בין חצי ס“מ \ 120 ק“ג בקלאץ‘ “הסגול” (בורג אנד בק מחודש) ועד כ 0.4 ס“מ \200 ק“ג במצמד “הירוק” – מצמד חדש מאותה תוצרת. שימו לב לכך שהמהלך נמשך גם אחרי נקודת ההפרדה – אבל בשינוי מינימלי בכוח הדרוש לשם כך. זו תכונה אופיינית למצמד מסוג “שמש“. המצמד המקורי של הרובר לא יתנהג כך – אבל אלו של הטרנזיט ושל הפג‘ארו כן יתנהגו כך.

מדידה מעניינת נוספת שערכו היתה הכוח הדרוש ללחיצה על הדוושה כפונקציה של הכוח המופעל על מיסב הלחץ:ממנו נובע כי להפרדה יש להפעיל על הדוושה ב TR6 כוח של כ 10 ק“ג (~20 ליברות). זכרו כי ה“אוטוקר” הגדיר את ה-TR6 “כמכונית הספורט האמיתית האחרונה, שנועדה לגברים שריריים ומסוקסים” – ומכאן ש 10 ק“ג זה הרבה.

בפרק הבא נראה כיצד ערכתי מדידות דומות ברובר על שלל מצמדיו, ונפנה לבעיה נוספת.

NEXT: תלאות ג’.

PREV: תלאות א’.