Clatch woes – 3

פורסם על ידי lulisml בתאריך 9 ביוני 2013 ב-Rover 10 26-453 | השארת תגובה

בפרק הקודם ראינו כי הכח הדרוש לשחרור דיסקת המצמד בטריומף TR6 נע בין 120 ל 200 ק“ג, וכוח זה דרוש למנוע שהמומנט המירבי שלו הוא 22.6 קג“מ. לעומתו, המומנט המירבי של מנוע הרובר הוא 9.7 קג“מ, פחות מחצי. כמה כוח נחוץ כדי להפריד את המצמד שלו?

ברשותי שלשה סוגי מצמדים: המצמד המקורי, פטנט רובר

המצמד “המשודרג” 1, שנלקח מפורד טרנזיט:

המצמד “המשודרג” 2, שנלקח ממיצובישי–פג‘ארו:

גם לטרנזיט וגם לפג‘ארו מומנט מנוע גדול בהרבה מאשר לרובר, והשאלה שמתעוררת היא עד כמה בא הדבר לידי ביטוי בכוח הנחוץ להפרדת המצמד. אם כוח זה גדול בהרבה מהכוח הדרוש להפרדת המצמד המקורי של הרובר, יסביר הדבר מדוע דוושת המצמד הנוכחית כה קשה ודורשת רגל של פיל, ואפילו תסביר בחלקה את הצירצורים שמצרצרת מערכת הדוושות החלושה בהדרשה לספק כוח גדול מיכולתה. האמנם?

ביקשתי מטינו לרתך אום גדול לזרוע הפעלת המצמד, והוא דייק במירכוזו באמצעות המחרטה. הרכבתי את הזרוע הזו לבית הפעמון המשמש אותי לבדיקות מצמד

והרכבתי את המצמד הנבדק על המנוע הרזרבי הנמצא במחסן, ועליו את בית הפעמון המכיל את מנגנון הפעלת המצמד:

ועכשיו, באמצעות זרוע מד–מומנט ומפתח גביע מתאים, אפשר היה לבצע את המדידה.

דרך חלון ההצצה שעל בית–הפעמון ניתן לראות את מזלג ההפעלה ומיסב הלחץ מפעילים את שמש מצמד הטרנזיט:

ואת אצבעות מצמד הרובר:

ביד אחת לוחצים על זרוע מפתח המומנט ובשניה מנסים לסובב את הפיניון, עד שמזהים את נקודת השחרור.

והתוצאות נתונות בטבלה הבאה:

המומנט הממשי שמפעיל מצמד הרובר על הדיסקה גדול פי חמש מהנמדד: זה יחס המנוף של “אצבעות” ההפעלה שלו. יש להניח כי יחס דומה קיים גם ב“שמש” של הטרנזיט – כך שאין כל חשש להחלקה.

כיצד מחשבים את הכוח המופעל על מיסב הלחץ מתוך מדידת המומנט? זאת עושים על ידי ידיעת אורך זרוע ההפעלה שלו

אורכה 0.04 מטר ומכיוון שהכוח על המיסב הוא המומנט חלקי האורך כדי לקבלו יש להכפיל את המומנט הנמדד ב-25.

המסקנה היא שלכל אחד מהמצמדים ה“משודרגים” דרוש כוח כפול או משולש להפעלתו מאשר זה שמערכת הדוושות תוכננה לספק.

המדידה המתוארת למעלה מאפשרת גם למדוד את טווח המרחק שמיסב הלחץ מסוגל לעבור על הפיניון והוא כ 1.5 ס“מ; המרחק שצריך המיסב לעשות בין נגיעה באצבעות (או בשמש) ובין שחרור המצמד הוא כ-5 מ“מ – כמו במצמד הטריומף TR6 וכנראה גם בהרבה מצמדים אחרים.

יחס המנוף הכללי בין מיסב הלחץ והדוושה הוא 12. מכאן שבמצמד המקורי של רובר יש להפעיל כוח של 10 ק“ג כדי לשחרר את המצמד (כמו בטריומף), כפליים מכך במצמד טרנזיט ופי שלושה במצמד פג‘ארו.

ישנם גרויים שאנו מגיבים להם באופן לוגריתמי (כמו עוצמת קול או אור) ובהם גידול של פי שלושה בעוצמה אינו בעייתי: אנו חשים בקושי שינוי של 50%. וישנם שינויים שאנו מגיבים אליהם באופן לינארי מאוד: למשל עליה במשקל, או להבדיל, עליה במשכורת. מתארים לכם עליה של פי שלושה במשקל, בגובה או במשכורת? שינוי בכוח נמנה על אלה.

אך בזאת לא מסתיימת הבעיה.

רובר 10 תוכננה כמכונית בעלת הגה ימני. פירוש הדבר, בין היתר כי דוושת הגאז קרובה לצד המכונית ודוושת המצמד (3) קרובה למרכזה, דהיינו לתיבת ההילוכים. זרוע ההפעלה של המצמד מורכבת בצד ימין של תיבת ההילוכים במרחק (אנכי) של כ-8 ס“מ מהדוושת המצמד, המרוחקת מצדה 8 ס“מ מדוושת המעצורים.

אחרי המלחמה נאלצה רובר לפנות לשווקי יצוא ולהסב בחופזה, כמעט באילתור, את המכונית להגה שמאלי. זרוע ההפעלה של המצמד עוברת לצידה השמאלי של תיבת ההילוכים, אבל עכשיו דוושת הגאז דווקא היא הקרובה למרכז המכונית, ודוושת המצמד היא הרחוקה ביותר ממנו. מרחקה מזרוע ההפעלה גדל ל 16 ס“מ , והמשיכה צריכה להערך בזווית חדה מדי.  רובר פתרה בשעתה את הבעיה שמעורר המעבר מימין לשמאל על ידי שימוש בכבל מצמד. אבל לא רק שכבל זה אבד ואיננו, אלא שאת המקום המיועד לו תפסה משאבת הבלמים ההידראולית (26-453 הוסבה אי–אז בשנות החמישים למעצורים הידראולים). אחדים מהנסיונות להפעיל את המצמד ללא כבל וללא התייחסות לשינוי הזווית הניבו צורך בהגדלה ניכרת של הכוח הדרוש להפעלת הדוושה – בנוסף על כל יתר ההגדלות שנימנו למעלה.

על נסיונות אלה, ועל שיפורים אפשריים בהם – בפעם הבאה.

NEXT: תלאות ד’.

PREV:  תלאות ב’.