30. בסוף 1972 עמדה תקופת האחריות על מכשירים שלנו להסתיים, אמרתי שאת הלילה הזה אבלה אצל הלקוח כדי להיווכח במו עיני שאמנם הכל ניגמר בשלום. ונסעתי לירושלים. בשלב זה בחייה כבר פלטה המכונית הגוססת תימרות עשן לבן. ככל שטיפסנו בהרים ירד לחץ השמן וירד בהדרגה. תיכף המנוע ישבוק. טלאי ערפל זחלו בכביש. אבל הגענו. החנתי […]

27. חודשיים נוספים עברו – ארוכים ועסוקים: חגים. פרשת שירי נגמרה, חשבתי לעצמי, ושום פצע לא העלה ארוכה. משהו חשוב בירושלים. מה מתאים יותר לנסיעה מבאר־שבע לירושלים מאשר הטרקסיון? יצאנו לדרך. אחר־כך לשעה התפצלו דרכינו: קבענו להיפגש שנית בחמש אחר־הצהריים, באקדמון אשר בגבעת רם. והימים כבר קצרים, מתקררים, אדמומית וסומק עולים בלחיי המערב כשאני מגיח […]

25. 16/7/72 הצנזורה הצבאית נבדק ע"י הצנזור יום ראשון שמחתי לשירו של לורקה שיאמר במקומי מכיון שאצלי גבר המערך הסמומי על המערך* המילולי ומילותי ההמומות לא היו יכולות לומר דבר. ומנין הסתממות זו שבמחשבותי איני יודעת אולי מן הנמלים הלבנות אשר נדמה לעיתים נמצאות בתוכי ומכרסמות מדי תתעוררנה וגורמות לי לעילפון כלשהו. שמי יהיה חסר […]