כבר כמעט שבעים שנה אצה–רצה לה, ולעיתים זוחלת, 26-069 על הכבישים (אינני יודע כמה עוד מכוניות בארץ מתמידות בכך כל–כך הרבה זמן). בשנים הרבות הללו ספג גחונה את כל הסחי והמאוס שהיה לדרכים להטיח בו. בימים כתיקונם לא משגיחים בכך, אבל כשהותקנו, אשתקד, מיכל דלק ומערכת פליטה מפלב"ם, כמהלך הראשון של המלחמה בקרקושים – לא היה מנוס מכך:
הבטתי בגחונה של המכונית הותיקה וידעתי שזה לא בסדר. וכשהורכבו המפלט ומיכל הדלק החדשים הם נראו לי כנזם פלב"ם באף חזיר. וידעתי שאני מתכוון לתקן את המעוות – וכך גם הוסכם עם דפנה ואלון כשהמכונית נמסרה לידם לחידוש הצבע ותיקון כמה פגמים.
ואחרי שדפנה תיקנה את ה sils המחוררים
הגיע הזמן לטפל בתחתית הרכב כולה: אשיה, רצפה וכיוב'. ראשית צריך היה להסיר את משקעי השמן–גריז–אבק קרושים – אחדים מהם עוד מלפני הקמת המדינה – בוץ מנדטורי! (כשהרובר היה באמריקה גאוותו היתה על צמיגיו – מנופחים באוויר מארץ הקודש).
ביקשתי לא להשתמש בניקוי חול מפאת הנזק שחול יכול לגרום לחלק מהמכלולים. ואי לכך, ראשית נשטף הכל בסילון אדיר של מים וסבון. הנה התוצאות:
וגם:
אחרי שלב השטיפה, הגיע שלב הקירצוף – הסרת שאריות בוץ קרוש וחלודה רופפת:
התחלה
התקדמות:
עכשיו בנה אלון ממ"ד מימי מלחמת המפרץ הראשונה:
והתחפש לניל ארמסטרונג. הנה ההכנות לצעד הקטן לאדם:
והרי התוצאות הראשוניות:
לא רק בעולם התחתון אלא גם בסביבה:
ומכאן אפשר רק לעלות!